ראש השנה הוא חג של תקווה. אנו מאחלים לחברינו ולבני משפחתנו שנה טובה ומאושרת, שנת בריאות ושנת אושר ומיני ברכות נוספות - כל אחד לפי העולה על רוחו ובהתאם לתקוותיו האישיות.
גם עיתוני ראש השנה לובשים חגיגיות ומשתדלים לבטא, כאילו על-פי קוד מתואם מראש, את היפה שבחיינו, את הטוב שניתן לממש, את הדברים היפים שנעשו, את האנשים היפים ואת כל חלומותינו ותקוותינו.
לרגע אנו שוכחים מהצרות היומיומיות. מהפחד והחשש לגורלנו וגורל יקירינו, מהפחד בפני מה אנו עומדים ולאן פונה המדינה.
את שמחת החג "קלקלו" התקשורת והארגונים החברתיים אשר העלו על נס את הרעבים, את בית-התמחוי, את הנדבות ואת הנוברים בפחים. אולם עם ישראל מתגבר גם על זה.
מי שמנסה להעמיק בדפים הפנימיים בעיתונות מתמלא חרדה לעתידנו. המינויים הפוליטיים ושלטון המקורבים הופכים להיות נושא "סקסי". שולמית אלוני ודודי אפל, ראש וראשון לקשר הון- שלטון ההורס כל חלקה טובה בממשלתנו, נפגשים ומדברים על פילוסופיה ותפיסות עולם, ירון יעקובס, מנהל רשות החברות לשעבר מראיין על מי מנוחות המתאימים לחג את השר לשעבר איווט ליברמן על נושא המינויים הפוליטיים, כאילו אנו אמורים לשמוע ניתוח אקדמי של התופעה - אותה ירון יעקובס לא הצליח למנוע בתפקידו וליברמן הפך למקצוע מבוקש.
המוסף לחג של "ידיעות אחרונות" מביא כתבה המסבירה לנו כיצד מינויים פוליטיים ממוטטים חברה כלכלית בעלת פוטנציאל וחשיבות להתפתחות ערים קשות כמו לוד ורמלה. מוסף "הארץ" מספר לנו איך הממשלה והכנסת נכשלים בפיקוח על פעוטונים פרטיים - עד שלבסוף ילדה קטנה מוצאת את מותה ברגע של התרשלות.
המוסף מדווח לנו על, תסלחו לי, הברדק החוגג במקומות הקדושים ובקברי צדיקים - יד ימין לא יודעת מיד שמאל, כל מיני רשויות, ממונים ומינהלים מפקחים - אבל שום דבר לא יוצא מכך בשעה שאנשים פשוטים אוספים אגורה לאגורה ומשלשלים אותם לקופות הצדקה הנשדדות על-ידי כל מיני גורמים, וכיצד מערכת הגבייה של רשות השידור מפעילה אמצעים פסולים ומחרידים לגביית האגרה, הדומים לכאלו המופעלים על-ידי משטרים חשוכים ביותר - רק בכדי שחס ושלום לא יקרה מצב ולא יהיה תקציב לעובדים ולתנאי העסקתם.
כל אלו מצביעים על כישלון קולוסאלי של המינהל הציבורי, של המערכת הפוליטית, של השירות הציבורי ובראש וראשונה של כל אותם גופים מקצועיים שאמורים היו לעסוק בפיתוח הניהול במערכות הציבוריות.
כמובן, זהו גם כישלון של המנהלים בשטח, רובן הגדול מינויים פוליטיים - אנשים אינטרסנטיים שטובת הציבור רחוקה מהם בדיוק כפי שעתיד לוד ורמלה היה רחוק מאטרקצ'י - היו"ר "הייחודי" של חברת לור"מ [לוד-רמלה].
ועם ישראל ממשיך לאחל אחד לשני שנה טובה ולא קולט כי השנה הבאה לא תהייה טובה יותר. המערכות הציבוריות שהשפעתן על חיינו היא מכרעת הולכות וקורסות איכותית. זהו תהליך ארוך ומתמשך שלא התחיל בממשלת אריאל שרון או בתקופת בנימין נתניהו כשר אוצר. זה התחיל זמן קצר אחר הקמת המדינה ושורשיו עוד בתקופות מוקדמות יותר.
ראש הממשלה ושר האוצר מן הראוי שבמקום שיתראיינו לעיתונות בחגים ויברכו את עם ישראל, יגידו לנו מה הם בדיוק עומדים לעשות בנושא וכיצד בכוונתם לשנות ולשפר את המציאות בה אנו חיים.
הנושאים שצוינו לעיל הן רק דוגמאות. כמעט כל המערכות עליהן מופקדת הממשלה אינן מתפקדות כראוי ברמת חומרה זו או אחרת.
רק אזרחי המדינה "הרגילים" סובלים מכך. לא עובדי הסקטור הציבורי השובתים, לא עובדי הנמלים המאיטים את תפוקתם, לא פקידי האוצר, לא המינויים הפוליטיים, לא חברי המרכזים המפלגתיים ומקורביהם.
אזרחי המדינה חייבים להתעורר. הכתובת על הקיר. לא מספיקות לנו, ככל הנראה, הבעיות הביטחוניות הרות הגורל והקורבנות. ניהול ה"עסק הלאומי" נמצא במשבר עמוק ואין מחלץ.
ובכדי לסיים בנימה אופטימית, כראוי לראש השנה, נאמר כי אין לנו בעיה של כישרונות וכישורים בכדי לתקן את המצב - פשוט המערכת הפוליטית צריכה להתעשת ולהתחיל לשנות את דרכה.
אם הם לא - אזרחי המדינה צריכים לעשות זאת בכוח הצבעתם והלחץ שהם יכולים להפעיל בדרכים שונות ודמוקרטיות העומדים לרשותם.
___________________________________
אתרו של כותב המאמר:
www.deot.org.il