צריך לעצור אותו מייד, לפני שהמלים יהפכו למעשים. צריך לסתום לו את הפה - כי האיש נתגלה כמסית חמור וכאיום על שלומו של ראש ממשלתנו. לא יתכן שאווירת ההסתה תשתלט על הרחוב ועל התקשורת. אסור לתת פתחון פה למסיתים, כי מלים הורגות. בוודאי כאשר מדובר במלות הסתה נגד מי שמוביל את מהלך הנסיגה החד-צדדית, שאותה הוא רוצה להוציא אל הפועל בשנה שהתחדשה עלינו.
שרון - בסכנה. יש מי שאינו מבין זאת, יש מי שטומן ראשו בחול. הסכנה היא לא רק מצד הימין הקיצוני (וכידוע, אין ימין ללא מילת הלוואי "קיצוני"), ולא רק מצד טיפוסים כמו הרב יוסף דיין, שחוזר כמו-להכעיס על ה"פולסא דנורא" הנורא. מסתבר שישנם גם עיתונאים בלתי אחראים, שלא למדו דבר ולא שנו דבר מאז רצח רבין לפני תשע שנים.
כזה הוא, לא פחות ולא יותר, עורך "מעריב" אמנון דנקנר. הלה פירסם בעמודי החדשות של עיתונו מאמר שכותרתו: "דרוש משאל עם". כותרת כזו כשלעצמה להסתה תיחשב בעיני נוטרי החומות. הכיצד זה מעז עיתונאי בכיר לכתוב בניגוד לעמדתו ורצונו של ראש הממשלה? והלא שרון שולל מכל וכל משאל עם על תוכנית ההינתקות, שעליה החליט בעצמו, ואותה הוא כופה על שריו, על סיעתו, על מרכז מפלגתו ועל העם כולו!
אבל זה לא כלום לעומת כותרת המישנה של אותו מאמר: "ראש הממשלה דוחף את תוכנית ההינתקות, תוך רמיסה גסה של ערכי הדמוקרטיה" - כותב דנקנר. אפשר להתפוצץ (מזעם). כאן ההסתה באמת עוברת כל גבול וחוצה כל גדר הפרדה. שימו לב לנאמר בגוף המאמר: "שרון רומס באופן גס, בוטה ומכוער את הדמוקרטיה"! האין אלה מלים ש"מחממות" את המתנקש הפוטנציאלי ברומס-הדמוקרטיה?
יש להניח שבעקבות פירסום דברים אלה, בעמוד מרכזי של "מעריב" - יום לפני גל עיתוני החג עמוסי העמודים ומשופעי ראיונות עם ראש הממשלה המצונן והמבודד - ביקרו בקרליבך 2 אנשי השב"כ והיחידה לאבטחת אישים, כדי לתחקר את העורך הבלתי-אחראי. הלה בוודאי עבר טלטלה, נלקח לחדרי חקירה אפלים, לוודא מה מסתתר מאחורי המלים החצופות שפירסם.
סתם... באמת שדנקנר לא התכוון... באמת שאף "שושו" לא פקד את משרדו... אבל תארו לכם, שמלים אלה היה אומר-כותב לא עיתונאי בכיר, בעל נטיות שמאלה, אלא אחד ממנהיגי המתנחלים, או אחד הרבנים, או אחד מדוברי האיחוד הלאומי... נקל לשער איזו זעקה היתה אז קמה בפי מקורבי ראש הממשלה, דובריו, או כמה מבעלי הטורים (גם ב"מעריב"), מחוללי ההיסטריה על איום-ברצח המרחף מעל ראשו של שרון.
באין לשרון ולתומכי הנסיגה-מכל-אשר-פעל-ועשה-עשרות-שנים, כל דרך אחרת לשכנע כי זו התוכנית ואין בילתה - הם מתבכיינים: סכנת רצח מרחפת על אריק מצד קיצונים ימניים...
מי שרואים (והם לא רבים) את שרון באירועים השונים, למשל בטקסי הרמת כוסית של הליכוד לקראת ראש השנה, או בתמונות בעיתונות, או בצילומי כניסתו לכנסת וביציאתו ממנה - בקושי מבחינים באיש עצמו. מוקף טבעות הדוקות של מאבטחים, המנתקים אותו כליל ממגע ישיר עם הציבור - שרון שמור היטב, כמובן בגלל איומי אירגוני הטרור הרצחניים של הפלשתינים.
בהחלט אין להוציא מכלל אפשרות שיש גם יהודים החורשים בלבם מזימות-זדון שכאלה ורוצים להביא עלינו ימים נוראים. אבל ברוך השם, לא כרמי גילון עומד היום בראש השב"כ - זה האיש שכשל בהגנה על חיי יצחק רבין ז"ל, מה שלא פוסל אותו מלכהן בתפקידים ציבוריים ואף לשמש, בעזות מצח, פרשן לעת מצוא בערוצי הטלוויזיה. האפשרות שמתנקש-פוטנציאלי (ערבי או יהודי) יתקרב לראש הממשלה קירבה מסוכנת ומסכנת, היא אפסית. הנסיון נלמד, הלקחים הופקו (יש לקוות...).
ואף על-פי כן, יש מי שמלבים באופן מלאכותי את ההיסטריה בדבר איום ממשי על חיי שרון, כדי להלך אימים על מבקרי מהלכי הנסיגה, שרובם המכריע עושים זאת בדרכים לגיטימיות לחלוטין. ככה זה כשאין תחמושת אחרת להסתייע בה למען ביצוע תוכנית ההינתקות: מלבים הסתה נגדית, עוסקים בהפחדה, תוך השוואת המצב ששרר ערב רציחתו של רבין למצב השורר ערב הטראנספר.
באווירה שכזו, כל מלת ביקורת, כל קול-קורא וכל הפגנה נגד ההינתקות - להסתה ייחשבו. ממש מאמץ מכוון של סתימת-פיות. שותפים לו הן עיתונאי-חצר, שעד אשר שרון לא שינה את טעמו היו מבקריו החריפים ביותר, והן מלחכי פינכה שרוצים לשמור על כסאם ומתאימים עצמם לרוחות הנושבות מכיוון חוות השקמים.
והנה, הפלא ופלא, דוקא העורך אמנון דנקנר חרג מן הקו שמכתיבה לשכת ראש הממשלה. באומץ - כן, בימינו לאומץ יחשב גם דבר זה - כתב את דבריו על התנהלותו האנטי-דמוקרטית של אריאל שרון. במאמרו זה - שאגב כולו תמיכה בתוכנית לפינוי גוש קטיף ויישובי צפון השומרון - אולי הושם לראשונה הסכר ל"ספין" של מקורבי שרון.
אולי דנקנר, הוא ולא אחר, הציל "בדקה התשעים" את הדמוקרטיה הישראלית מרמיסתה בידי אלה שיושבים להם שם "למעלה" וחושבים ש"המדינה זה אני".
