קריאתו של הרב שפירא לשעבר הרב הראשי לישראל, ומפוסקי הדור של הציונות הדתית הלאומית - אליו הצטרפו כ-60 רבנים מיש"ע ומהציונות הדתית - הביכה מאד את המנהיגות הפוליטית של המפד"ל.
לא פלא שיו"ר המפד"ל אפי איתם, תא"ל (מ') וח"כ יהלום, הזדרזו לצאת בהבהרות לעיתונות והתקשורת - שהם נגד סרבנות, נגד אי מילוי פקודות חוקיות ונגד כל התארגנות שמטיפה לחיילי צה"ל ובמיוחד לחיילי הכיפות הסרוגות - לסרב, למלא פקודות גם אם כואבות מכאיבות וקורעות לב. הצהרת הרבנים - כי פינוי ישובים ויהודים מבתיהם זה מקביל חילול שבת ואכילת טריפה - מן האסורים המחמירים שבהלכה היהודית - יצרו מצב אבסורדי ובלתי ניתן להסברה הגיונית רציונלית.
אני בטוח שהרבנים, בידענותם הרבה בהלכה ובתורה, באהבתם לארץ ישראל ולישוב היהודי חשבו בתום לב ובמטרה טהורה כאשר חתמו על אותו גילוי דעת קיצוני ומחייב לפי אמונתם מבלי לתת מחשבה שניה על השלכותיו והפן השני של המטבע.
קריאת הרבנים לסירוב, המתייחסת לנקודה ספציפית והיא פינוי ישובים בגוש קטיף ויש"ע - לפי החלטת הממשלה - הוא בפירוש ובמעשה - קריאה ל"סרבנות סלקטיבית".
והרי לגבי אותה סוגייה ממש - לאחר מכתב הסרבנים, מכתב חיילי מילואים מסיירת מטכ"ל, מכתב הטייסים והשמיניות - רעשה וגעשה הארץ והציבור ברובו, לרבות המפד"ל על שלוחותיו והציבור הדתי הלאומי ותומכיו - הצטרפו לקולות "הזועמים נגד הסרבנים הסלקטיביים" - המנסים לפלג את העם ובעיקר לפגוע בצה"ל, אחדותו, מטרותיו ומשימותיו.
ומעל כל אלה - אסור לשכוח, כי בג"צ הערכאה השיפוטית העליונה -קבעה מפורשות במספר פסקי דין מנחים, פרשת 5 הסרבנים, פרשת הנערה ליאורה מילוא, בתו של הפרופסור המכובד כי "סרבנות סלקטיבית" - אינה מקובלת, אינה חוקית ואינה מהווה בסיס אידיאולוגי, מצפוני לקבלת פטור משירות בצה"ל. הרעיון המוכח בבסיס ההחלטות האלה היה שיש הבדל מהותי בין סרבנות על בסיס "פציפיזם - המוכר בעולם וגם בארץ, כבסיס לפטור - לבין סרבנות אידיאולוגית - שהבסיס שלה מדיניות הממשלה שאינה עולה בקנה אחד, עם אמונתם, תפיסת עולמם ושאיפותיהם של הסרבנים.
אישור סרבנות אידיאולוגית, הוא בסיס ורקע לפירוק המסגרת הדמוקרטית המחייבת את הרוב לפעול לפי סטנדרטים חוקיים, מקובלים שנקבעים על-ידי מוסדות דמוקרטיים נבחרים על-ידי העם.
מה שעושים הרבנים והרב שפירא בראשם, הוא להחזיר הגלגל לאחור - ולתת עדיפות עליונה לחוקי התורה וההלכה - שהם כביכול המפרשים היחידים והבלעדיים שלה. מהלך מעין זה ופיתוחו לא רק שיביא לקרע בעם, למשבר אמון בין הדתיים לחילוניים, אלא להרס צה"ל, שבירת מסגרתו ופגיעה אנושה בחברה הדמוקרטית.
אם נאשר את סרבנות הרבנים - אין מנוס מלאשר את סרבנות השמאל לשרת בצה"ל בכלל או בשטחי עזה ויש"ע או לצאת למלחמה ופעולות מבצעיות באזורים אלה - והתוצאה ידועה מראש. אין להסכים בשום אופן, לא עניינית, לא אידיאולוגית, פילוסופית, לעשיית סדק בסכר החברה הדמוקרטית ולקוות שהמים והלחץ לא ימוטטו אותו.
יו"ר המפד"ל אפי איתם, ח"כ יהלום ורבים אחרים מהציונות הדתית מבינים את ההשלכות ההרסניות שעלול להתפתח ממהלך מסמך הרבנים ולכן הצהרתו של אפי איתם - שבגופו יחסום את הסרבנות - נבונה, נכונה ובמקום.
הניסיון לפשר בין הצדדים, או לעקוף באלגנטיות את הסוגייה, על-ידי משאל עם - היא בעייתית וסבוכה לא פחות. משאל עם - יש לו יתרונות וחסרונות משלו ואיננו יכול לקום על קרקע לא מוכנה.
משאל עם - היא פרוצדורה ארוכה ומסובכת. יש מדינות באירופה - דוגמת שוויץ, בה המשאל קבוע בחוקה ומוגדר במדויק על נושאיו ודרך ביצועו.
משאל עם פורמלית ניתן לביצוע - הדבר מחייב זמן הכנה ותקציב, מוכנות וכמובן החלטה, על הנושא ומחויבותו. אל לנו לשכוח כי בשיטת המשטר שלנו - מי שקובע בסופו של תהליך, זאת הכנסת, לא הממשלה ולא העם. אם יתקיים "משאל עם" - מבלי שיעוגן בתוכו העיקרון שהוא מחייב את הממשלה והכנסת - חבל על הזמן והכסף.
צודק שרון - שכל הממהרים להיאחז במשאל עם - כפתרון לצאת מהסבך - עלולים למצוא עצמם בפלונטר משפטי ופוליטי סבוך ונדיר.
למשל: דרישה למשאל עם על תוואי הגדר הביטחונית - דרישה לגבי ערים ביש"ע או גושי התנחלויות, האם יהיו בגבולות 67 או מחוצה להם ואיפה?.
דרישה לגבי מעמדתה וחלוקתה של ירושלים, של הר הבית, דת ומדינה וכו' וכו'...אם רוצים לאמץ את עיקרון "משאל העם", הוא צריך להיות חלק מחוקה מחייבת או לפחות חוק יסוד - משאל עם בו יפורטו מסגרותיו ומטרותיו.
ובצד המעשי - גם אם ירצו או יוחלט על משאל עם - בו הכנסת ומנהיגי גוש קטיף ויש"ע יבטיחו חגיגית לקבל את הכרעת הרוב - הדבר יתבצע במהלך 2005. אך מאחר ובמהלך 2005 - צפויים ממילא הבחירות לכנסת בחודש נובמבר - חבל על הכסף והמאמץ - ועדיף להקדים את הבחירות שהם ממילא משאל עם חוקי וגדול. ומאחר ואני בטוח ומאמין שלא הרבנים, לא המפד"ל ולא אנשי גוש קטיף ויש"ע - רוצים לפגוע במדינה, ובמוסדותיה - יש לחזור ולומר - "חכמים היזהרו בדבריכם".
___________
- הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות, ופרשן משפטי בהווה.