"חייבים לעזוב את עזה", "יוצאים מעזה", כרזות ענקיות הנושאות סיסמאות אלה, הודבקו וניתלו ברחובות הערים בימים האחרונים. אין בדעתנו לדון כאן בשאלת מימון הקמפיין הזה, אבל ברור כי כסף זר, של גורמים מבחוץ המעוניינים בהוצאתו לפועל של המהלך שיזם ראש הממשלה שרון, לבטח מממן את המאמץ לשטיפת מוחם של אזרחי ישראל.
לעומת זאת, נדון גם נדון בתוכנן של סיסמאות כוזבות אלה, שזועקות מכל קיר ומכל שלט. אולי אינכם יודעים, אך מעזה יצאנו מזמן. בעזה איננו שולטים ואיננו רוצים בנוכחות ישראלית בה. אמנם, מפעם לפעם, מאלצים אירגוני הטרור את צה"ל לחזור לעזה, בעיקר לצורך חיסול מפגעים ומשלחיהם, אבל בעקרון ישראל אינה נמצאת בעזה.
רצועת עזה היא מעין מובלעת בתוך ישראל, כשם שגוש קטיף הישראלי הוא מעין מובלעת בתוך הרצועה. לצאת מגוש קטיף, או לעזוב את גוש קטיף, זה לא לצאת מעזה. ואולם, מפעילי הקמפיין השקרי יודעים, כי "לצאת מעזה" משכנע יותר מ"לצאת מקטיף". נוח להם להעלים את האמת. והאמת היא ש-8,000 המתנחלים ביישובי הגוש אינם, כלשון התעמולה, שלדאבוננו יוצאת גם מלשכת ראש הממשלה וממלא-מקומו, יושבים "בתוך" מיליון וחצי ערבים. הם "בתוך" האוכלוסיה הפלשתינית, כשם שתושבי אשקלון נמצאים בתוכה.
אבל כשמאמצים בממשלת שרון-אולמרט תוכניות של השמאל הקיצוני, מסירים דובריה ותומכי מהלכיה את רסן התעמולה ומתירים את הרצועה.
"יוצאים מעזה" הוא "סלוגן" שקרי אחד בין השקרים המופצים ברבים כיום, במטרה להרחיב מעגלי התמיכה במהלך המדיני המסוכן וחסר התקדים, וכדי להשמיץ את הנאבקים בו באופן פוליטי-דמוקרטי. "מורדי הליכוד" הוא ביטוי נוסף, שכולו סילוף ועלילה, ושנועד לשרת אותה מגמה.
כידוע, הליכוד דחה את תוכנית שרון ברוב קולות בישיבת ועידתו. שרון, שהתחייב מראש לקבל את ההכרעה, הוא המורד (ואל יאשימו אותי מיד ב...הסתה, ר"ל) בגוף-העל של התנועה שהוא (עדיין) עומד בראשה. הוא ממשיך בשלו, ביוזמתו המנוגדת לכל דרכו של הליכוד, למצעו ולהחלטותיו. אז מי כאן המורד? מי הם המורדים? עוזי לנדאו ומיכי רצון שמפגינים נאמנות אידיאולוגית, או שרון ואולמרט שמובילים מהלך מבית המדרש של ברק ומצנע?
מפעם לפעם עולה הביטוי "ימין קיצוני", אף הוא בשירותם של השמאל (לאו דוקא הקיצוני), המרכז, שינוי ודובריו של ראש הממשלה. ביטוי שחל אף הוא על כל מי שאינו מתיישר עם תוכנית ההינתקות, מתנגד לה, עושה מאמצים לגיטימיים להסירה מסדר היום לבל תצא אל הפועל.
נכון שיש ימין קיצוני, שמסב נזק רב בהתלהמותו ובאי קבלתו את כללי המשחק הדמוקרטיים, אך בשיח התקשורתי-פוליטי הודבקו צמד המלים למחצית מסיעת הליכוד, וכמובן למפלגות כמו האיחוד הלאומי והמפד"ל, שלא לומר ציבור המתנחלים בכללותו שנאבק על ביתו ועל זכויותיו.
כמעט אין בנשמע הביטוי "ימין" לעצמו. כמעט תמיד נספחת לו כרפלקס-מותנה מלת התואר "קיצוני". אף זוהי דרך תעמולתית לשטיפת מוח נגד מתנגדי הנסיגה החד-צדדית, שמשמעה החלשת ישראל ומתן פרס לטרור.
לעומת זאת, חוזר ונשמע הביטוי "פעילי שלום" בכל פעם שקבוצות פלשתינים ותומכיהם הסהרוריים מבית ומחו"ל מסתערים על גדר ההפרדה, או מפגינים למען הסרבנים מול משרד הביטחון בתל-אביב. אתה רואה את ה"פעילים" הלוחמניים הללו בפעולה, תומכים בטיפוסים מסוגה של טלי פחימה, נאבקים בשוטרי מג"ב ובמקימי גדר ההגנה בפני טרור המתאבדים, מחוללים מהומות ותופסים כותרות.
מילא, בחו"ל קוראים למיליטנטים שונאי ישראל אלה "פעילי שלום", אבל מדוע צריך להשתמש בביטוי המרגיז והשקרי הזה חיים יבין, בחדשות הערוץ הראשון-הממלכתי?
אלה הם רק כמה דוגמאות של השפה העברית ה"מתחדשת" בימי דימדומי ממשלתו של אריאל שרון, שהפך את הנסיגה לדגל, את עקירת ישובים יהודיים מאדמת המולדת ליעד, וקורא לכל התוכניות שנרקמו במוחו הקודח וזוכות לתמיכתם הבלתי מסוייגת של יואל מרקוס, יוסי ביילין, "הארץ" ו"מרץ" במלה המכובסת: "הינתקות".
כן, מישהו כאן מתנתק מן הציונות האמיתית, הבונה והמתיישבת, מעברו האישי המפואר, וגם מרחיק את סיכויי המו"מ והשלום.
