בסוף שנות השבעים, הזהיר שמחה ארליך, ממנהיגי המפלגה הליברלית בליכוד, סגן ראש הממשלה ושר אוצר בממשלת בגין, מפני הפקדת תיק הביטחון בידיו של אריאל שרון.
"הוא עוד יעלה עם טנקים על הכנסת", הזהיר ארליך את שותפו הפוליטי הותיק, מנחם בגין. התחזית הקודרת של ארליך לא התגשמה, עד-כה, אבל ספק אם היה זה "חשד בכשרים".
התנהלותו של שרון בפוליטיקה הישראלית היתה מאופיינת בדחיפה כוחנית של מטרותיו, תוך זלזול והתעלמות מתהליכים דמוקרטיים מקובלים. כעת, לקראת ההכרעה על תוכנית ההינתקות, עושה רושם ששרון נחוש להשתמש בכל כלי השלטון העומדים לרשותו כדי לדכא את ההתנגדות הלגיטימית לביצוע תוכניתו במקום ללכת אל העם ולבקש את אמונו.
כל הסימנים מורים על-כך ששרון נחוש לדכא ביד ברזל את ההתנגדות המאורגנת לפינוי יישובי חבל עזה באמצעים שבמקומות אחרים ובמשטרים אחרים קדמו להכרזה על "מצב חירום" והשעיית המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. אין שום סיבה להניח שמדינת ישראל חסינה מהאיום הזה הרובץ לפתחה.
הצעת החוק שעולה היום בממשלה וקובעת סנקציה פלילית "עצמאית" למתנגדי הפינוי היתה אמורה, בימים כתיקונם, להעמיד על רגליהם את כל הארגונים לזכויות האזרח.
יש בחוק הפלילי הקיים פתרונות למכביר לכל עבירה על החוק, בכפוף לפרשנות של בתי המשפט. תפירת חוקים פליליים "אד-הוק" לתכלית מסויימת או לקבוצת אנשים מסויימת היא פגיעה אנושה בשלטון החוק. אלא שהאגודה לזכויות האזרח, העמידה לאחרונה בראשה את סמי מיכאל, קומוניסט עירקי ותיק, שכבר מיהר בהבל פיו להוציא את ה"חמאס" מרשימת ארגוני הטירור ונראה שמהם לא תבוא הישועה.
הידיעות על הערכות במערכת המשפט לביצוע מעצרים מנהליים ל"גרעין הקשה" של מתנגדי הפינוי, ומעצרי "אזהרה" של קטינים הפעילים ביש"ע והנסיון לגייסם כסוכני שב"כ מדאיגות לא פחות. העובדה שהמשנה לנשיא בית המשפט העליון הגברת דורית ביניש, היתה מעורבת בפעילות כזו בתפקידה הקודם כפרקליטת המדינה, מעלה את הספק ביחס ליכולת מערכת המשפט להתמודד עם התופעה החמורה הזו. קטין כזה ש"טופל" על-ידי השב"כ בגיבוייה של הגברת ביניש, גדל מאז, והוא מאכיל מרורים לא מעטים את ה"מחלקה היהודית".
גם ה"ידיעות" על הרוצח הפוטנציאלי של ראש הממשלה המסתובב בתוכנו, הובררו בימים האחרונים, כחסרי כל בסיס קונקרטי. לא שאין סכנה כזו, נהפוך הוא, ואולם יצירת אווירה של היסטריה מפני "קשר" נגד השלטון היא שיטה בדוקה שהשתמשו בה משטרים אפלים כדי להכשיר צעדי דיכוי אנטי-דמוקרטיים נגד מתנגדיהם.
השאלה העיקרית היא מה יעשה שרון לקראת מרס 2005, המועד בו אמורה תוכניתו להיכנס להליכי ביצוע סופיים, אם תתקבל החלטה בפרקליטות המדינה להעמידו לדין בפרשת סיריל קרן ומיליוני השקלים שהועברו שלא כחוק לעמותות שממנו את בחירתו לראשות הליכוד.
הצפי הוא שהמסקנות בעניין יתגבשו בינואר-פברואר 2005. ברור שהחלטה על העמדתו של שרון לדין תחייב את התפטרותו ותשבש את כל לוח הזמנים של הפינוי. בהנחה שבפרקליטות המדינה ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה יושבים גם אנשים שאינם מסתכלים ימינה ושמאלה, מה יעשה אז שרון? מה יעשו תומכיו משמאל ומהמרכז?
הם יאלצו לבחור בין שלטון החוק ועליונות הדמוקרטיה לבין קידום התוכנית השנויה במחלוקת. נוכח התקדימים מן העבר - התחזית שלי די קודרת.
____________________________________
הכותב היה בעבר חבר בית הדין העליון של תנועת החרות וייצג אנשי תנועת "כך" ומתיישבים ביהודה ושומרון בבתי המשפט