מנהיגי המחבלים שוב רומזים על 'הודנא' והפוליטיקנים שלנו שוב בולעים את הפתיון. כל פעם שנחלשו המחבלים בעקבות פעולות צה"ל ביקש ערפאת 'הפסקת אש', 'הבנות' או 'הודנא', וברגע שהסכמנו לבקשתו החל להערים תנאים ודרישות. הם ניצלו כל הפוגה להתארגנות והתחמשות וחזרו כעבור זמן קצר לפעולות הרצח והחבלה.
אבל מנהיגינו שוב נכונים להאמין בתרמיות של המחבלים וחברי כנסת של מפלגת העבודה אף הזדרזו להציע קבורת המרצח הנתעב בהר הבית הקדוש לעם ישראל תמורת 'הודנא'. קל להבין את המניעים של המחבלים. הם פגיעים מאד עכשיו - כאשר אינם מעיזים עוד להודות כי מנהיגם מת, אין הם יכולים לבחר לו יורש. ובזמן שהאויב מפולג ומסוכסך וראשיו רבים ביניהם על הירושה, אין מי שיתן פקודות ואין מי שיזרים כספים לפעולות הטרור, ואנשיהם נלחמים אלה באלה ויד כל ביד כל - יכולה לבוא התקפה ישראלית למגר סופית את הרשות החבלנית. לכן, הם מבקשים עכשו שקט - עד שיתחזקו ויתעשתו.
זמן חלופי משמרות של האויב הוא הזמן להתקיף במלחמה - כמו שמסופר בספר שופטים על מלחמת גדעון במדינים, מלחמה ששימשה מופת למצביא האנגלי אורד וינגיט שיצר את 'פלוגות הלילה' של הפלמ"ח ואחר פיקד על כוחות ה-CHINDITES של הבריטים בבורמה בזמן מלחמת העולם השנייה. גדעון תקף את המדינים ב'ראש האשמרת התיכונה', הפתיעם בזמן חלופי המשמרות ('אך הקם הקימו את השומרים') בעודם נבוכים... מבחינה צבאית אין כזמן הזה פעולה ישראלית שתביא לסיום מהיר את מלחמת אוסלו שאנו נתונים בה כבר ארבע שנים. ולעמת זאת, מן הבחינה המדינית מועט הסכוי כי ממשלת ישראל הנוכחית תורה על פעולה כזאת - הן מסבות פנימיות והן מסבות של מדיניות חוץ!
כלפי פנים, עד עתה לא הודתה הממשלה כי אנו שרויים במלחמה והיא נתונה להשקפה 'קונספציה' של עמות מוגבל, והיא שולחת את חילי צה"ל שיסכנו את חייהם בפעולות משטרתיות ללכידת חשודים. גם הרצון של שרון לצרף לממשלתו את שמעון פרס עיכב אותו מהכרזה על ה'פרטנר' של פרס בהסכם אוסלו ובפרס נובל כעל אויב. ערפאת שב וחכריז על מליון שהידים בדרך לירושלים וממשלתנו התעקשה לשוב ולהתעלם מהכרזתו וחזרה פעמים לאין מספר על הדרישה שהרשות החבלנית 'תרסן את הטרור'. זאת העמדת הפנים של פרס ושל משרד החוץ כאלו ה'טרוריסטים' הם גוף נפרד מן הרשות ומן האוכלוסיה הערבית ביש"ע.
וכלפי חוץ, עורר תהליך הגסיסה של יאסר ערפאת את אמצעי התקשורת בעולם למסע של הערצה של הרוצח השפל. מותו של האמיר זאיד שליט קטר ונשיא אחוד נסיכויות המפרץ עתירות הנפט כמעט שלא הוזכר בחדשות הטלוויזיה בעולם ולעומת זאת נפתחו מהדורות החדשות בסקירה על מצב בריאותו של מי שקראו לו הנשיא הפלשתיני. הנשיא הצרפתי עזב בבהלה את בריסל לפני ארוחה לכבוד ראש ממשלת עירק אבל מצא זמן לבקר את ערפאת בבית החולים בפריס. ראש ממשלת בריטניה הכריז כי יבקש מן הנשיא בוש תמורה על התמיכה בו וההשתתפות במלחמה בעירק. ומה התמורה? לא החזרת ההוצאות של בריטניה על חיל המשלח בעירק, לא הקלות במכסים שהטילה אמריקה על יבוא הפלדה מארופה ומבריטניה, ולא שום דרישה אחרת לעזרה כלכלית לבריטניה. הדרישה של בלייר היא לזרז את 'תהליך השלום במזרח התיכון'. לדברי בלייר, "הסבל של הפלשתינים ואי הצדק שנעשה להם" הם הסבה "המונחת בשורש השנאה של הערבים למערב".
בלייר מבקש להקריב את ישראל בתרוץ של זכייה באהדת הערבים. הבריטים מנעו את הצלת היהודים שבקשו לברח מן השואה בתירוץ של דאגה לזכויות הערבים והוסיפו במשך חמשים השנים האחרונות לפעול נגד ישראל. אחרי כל פעם שהערבים תקפו אותנו במלחמה והצלחנו להדף אותם לאחר קורבנות רבים, דרשו אמריקה ובריטניה מישראל הפסקת אש לפני הכרעת האויב וגם נסיגה ומתן פרס לתוקפן. הערבים לא הכירו להם תודה מעולם. ארצות הברית הצילה את ערפאת בבירות והוא הוסיף לשלהב המונים נגדם. אבל הלקח לא נלמד, הפתוי להקריב את ישראל גם מתוך אנטישמיות מודעת ותת מודעת, וגם בגלל הנכונות של ממשלתנו למלא את תפקיד השעיר לעזאזל בנפש חפצה, גדול מדי. בליר מעמיד את הרצון להקים מדינה ערבית בלב ארץ ישראל בראש סולם העדיפויות של ארצו.
איך הגענו למצב כזה שאנו מוכנים להשתתף במשחק המבחיל של האירופים החולקים כבוד לערפאת יותר מן הכבוד לשליטי עירק וקטר אך ורק כי הרג יהודים לאלפים? כביכול ממשלתנו מהלכת על קצות אצבעותיה כדי שלא לפגע במנוחת חולה חשוב ויקר. מדוע הכריזה ממשלתנו על ריסון הפעולות נגד המחבלים בזמן מחלת ערפת - אבל המחבלים שלו הוסיפו לרצח יהודים באותו זמן? התשובה תלויה בהסכם אוסלו.
לפני אותו הסכם מחפיר היה ערפאת משוקץ ומנודה בעיני אמריקה על התנגדותו למלחמת המפרץ הראשונה ובעיני הכויתים והסעודים ומדינות המפרץ על תמיכתו בסדאם והאיום על הכנסות הנפט שלהן. היה בגלות בתוניסיה וזרם הכספים אליו יבש. הסכם אוסלו הפך אותו לראש מדינה ולחתן פרס נובל לשלום. ואחרי שהכרנו בזכותו למדינה בתנאים מסוימים אין לעולם סבלנות עבורנו - מדוע אנו מתעקשים על תנאים למסור את מה ששיך לערבים ולא לנו? ראש ממשלת ישראל יצר את המשואה על המדשאה בבית הלבן 'הרגתם בנו והרגנו בכם' 'עייפנו במלחמה' - אין הבדל בין התוקפן המבקש להשמידנו ובינינו המגינים על חיינו.
בעיני בריטניה ואירופה והאו"ם ומשרד החוץ האמריקני הכל מוכן לעקידתנו והעלאתנו על המזבח. הכל בשם השלום כמובן ובשם המלחמה בטרור, הטרור שאנו בעצם קיומנו אשמים בו. סליחה שאנו נושמים עדין. ובדיוק במצב זה עלינו לפעול.
