עקב הסתלקותו מהעולם של רב המחבלים יאסר ערפאת נשמעות בארצנו כמה קולות:
האחד אומר שסוף סוף יתחיל עידן חדש, והאיש ה"לא רלוונטי" שהפריע במשך ארבעים שנה לתהליך השלום נהיה לא רלוונטי באמת. עקב כך, כל הדרכים פתוחות להגשמת החלום הישן שהתחיל במדריד, המשיך באוסלו ונקבר במוקטעה.
הקול השני טוען שטוב שהתפטרנו מערפאת, אבל ערבים נשארים ערבים, הטרור יימשך כרגיל, אולי עם הפסקה קטנה, ושום דבר חדש לא ייצמח תחת השמש - לא במשטרו של אבו-עלא, לא במשטרו של אבו-מאזן ולא במשטרו של אף אבו אחר.
אדריכלי אוסלו יצאו שוב מהארון, אבל לפי דעתי הם יחזרו במהרה לאותו מקום, וכולי תקווה שהפעם ישראל לא תשלם את אותו מחיר הדמים ששילמה אז.
אם בתחילת תהליך אוסלו גם רבין ז"ל, וגם ערפאת ז"ל (זכרונו לבחילה), דיברו בגאווה על:
PEACE OF THE BRAVES
ועבור האמירה הזאת בפעם הראשונה בהיסטוריה של האנושות מחבל עם ידיים מגואלות בדם קיבל את פרס נובל לשלום. היום, לאחר רצח רבין ומות ערפאת, אפשר לדבר על:
PEACE OF THE GRAVES
והלוואי שהנבואה הזאת לא תתגשם.
______________
יהודה סטיבן פישמן הינו יו"ר נוער הליכוד בהרצליה
