הגירסה הישראלית של כלב השמירה של הדמוקרטיה אינה ממלאת את ייעודה: כלב השמירה נרדם על משמרתו, או שמא נכון יותר לומר - הוא מבצע עבודה אחרת הנראית לו ראויה יותר, מטעמים פוליטיים, שאין להם ולא כלום עם עיתונות חוקרת של ממש.
דוגמאות אינן חסרות:
מאז נזרקה תוכנית "ההינתקות" לחלל העולם, רוב רובה של התקשורת הישראלית התגייס לשווקה, ללא בדיקה וללא חקירה. התקרנפות במיטבה. התופעה אינה חדשה: כך היה גם במקרה של "שלום" אוסלו שהוביל באופן צפוי מראש למלחמת אוסלו, אבל דרכם של המתריעים מפני הצפוי נחסמה בשיטתיות בולשביקית וכמעט לחלוטין; כך היה במקרה של "שלום" ז'נבה בסוכות אשתקד, כאשר ביילין וחבורתו כינסו אירוע מתוקשר על שפת ים המוות, וכאשר התקשורת המגויסת בחרה להתעלם מוועידת "פסגת ירושלים" שהתכנסה במקביל בירושלים והציעה גישות שפויות יותר.
כך היה בעניין גדר "הביטחון" כאשר אנשי הון, פוליטיקה ותקשורת נתנו יד זה לזה לקידום הפתרון הפחות נכון והיותר יקר לטרור שנכפה על ישראל על-ידי שותפיו של אותו ביילין.
אותה גישה מגמתית מאפיינת את ההתייחסות התקשורתית לתוכנית "ההינתקות", כאשר הן פגמיה הרבים והן אי-האפשרות להוציאה לפועל מוסתרים מעיני הציבור. לצורך כך די לבחון את ההתייחסות לעלות הכספית של "ההינתקות". מקורבי שרון מפיצים בהקשר זה 2 מספרים בלבד: עלות הפיצוי למגורשים בהיקף של 2.5-3 מיליארד ש"ח והעלות הצבאית, בערך באותו היקף. הסכום השלם, בן 6 מיליארד ש"ח אינו נזכר, אינו נחקר ואינו מבוקר, למרות שמשמעותו היא שכל אזרח ישראלי יצטרך להוציא מכיסו 1000 ש"ח, או לוותר על שירותי בריאות וחינוך חיוניים רק כדי לממן גירושם של יהודים מבתיהם.
תקשורת שאינה מתקרנפת היתה אמורה לבחון את המספרים ולהציג את המשמעויות לציבור שעליו נאמר שוב ושוב כי הוא תומך ב"התנתקות". האם התמיכה כביכול היתה נותרת בעינה גם אם כל אזרח, זקן וילד, היה נדרש לתרום 1000 ש"ח למען הטרנספר? תקשורת אחראית היתה בוחנת את המספרים המתפרסמים מטעם מקורבי ראש הממשלה, ולפיכך יש להניח שהם מופחתים באופן מגמתי. תקשורת חוקרת היתה בודקת שמא העלות האמיתית אינה 6 מיליארד ש"ח אלא 12 מיליארד ש"ח ואולי 24 מיליארד ש"ח, ומביאה את הממצאים לציבור, כולל המשמעות לכל אזרח ואזרח.
תקשורת שאינה מגויסת היתה מבררת את השלכותיה המסוכנות של "ההינתקות" על מגמת ההתאוששות הכלכלית המושגת בקשיים רבים. אותה תקשורת, שקידום אוסלו/ז'נבה/הגדר/ההינתקות הם נושאי טיפוחה, עסקה בשבועיים האחרונים באופן מתעצם ושיטתי בהאדרת שמו של הרוצח הסידרתי ערפאת.
בקהיר התייצבו מנהיגי עולם ובראשם שרי החוץ של "המדינות התורמות" - הגדרה מכובסת למימון רשות הטרור הפלשתינית באמצעות מי שבמשך 2000 שנה פגעו ביהודים בדרכים שונות ומשונות - לחלוק כבוד אחרון למנהיג הטרור הבינלאומי. הסיוע של הנוצרים האירופאיים "הנאורים" לטרוריסטים המוסלמים עתיד לחזור אליהם כבומרנג.
אבל, התופעה התמוהה היא מדוע התקשורת "הממלכתית" הישראלית מצאה לנכון להקדיש שידורים נרחבים לסופו של רב-המחבלים, ואף התייחסה אליו כמנהיג מדינה ועם, במקום כאבי הטרור האכזרי ביותר נגד יהודים. חיים יבין, אריה גולן ודומיהם העדיפו את הביטוי ראיס על פני הגדרת ערפאת כרוצח המונים;
הם ודומיהם תבעו מן המרואיינים להביע השתתפות באבל, במקום לבטא את תחושות השמחה הטבעיות המתבקשות עם מותו של מנהיג האויב; הם ודומיהם מפלסים את הדרך ותובעים מחוות ליורשיו וממשיכיו של הרוצח ומעלימים מהציבור את היותו של אבו-מאזן יקירם מכחיש שואה.
הם ודומיהם חלקו כבוד למי שאינו ראוי לכבוד; הם ודומיהם נתנו במה לכל אורך יום השידורים שהוקדש לפסטיבל ערפאת בפריז, קאהיר ורמאללה דווקא לסניגוריו של השטן - לביילין שהביאו ארצה ולעו"ד בולוס המייצג את הרוצח ברגותי - זה שמתראיין באופן חופשי מן "הכלא" הישראלי ומדוברר על-ידי התקשורת "הממלכתית" כמנהיג וכיורש פוטנציאלי, ולא כמי שצריך לבלות את כל ימיו בכלא; הם ודומיהם ראיינו אישים שונים, ואפילו מצאו דקות ספורות לכאבה של אלמנת אחד מקורבנותיו של ערפאת, אבל כל המרואיינים התחלפו, ורק ביילין ובולוס כיכבו כל הזמן על המסך.
דוגמא אחרת: בשבועיים האחרונים הושמעו קיתונות של מלל על מחלתו של ערפאת, אבל ללא ניסיון רציני לקרוע את צעיף המיסתורין סביבה. תקשורת חוקרת, ולא כזו שבחרה לייפות את ערפאת, היתה מאמתת או שוללת את השמועות על האיידס שהביא למותו, אבל לא היתה מתנהגת כאילו היא שומרת על צנעת הפרט. בעניינים רבים אחרים היא רומסת את הפרט.
אילו היתה לישראל עיתונות פתוחה וביקורתית יותר ולא חד-גונית וחד-צדדית כפי שהיא מתפקדת לפחות בעשור האחרון, ייתכן ששגיאות רבות וקורבנות רבים, בדם ובדמים, היו נחסכים.
_____________
- ד"ר רון בריימן הינו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
