בימים אלה גוברים הקולות סביב אפשרות למתקפה נגד מתקני הגרעין האירניים. במסגרת זו, עלתה אף האפשרות כי ארה"ב, בסיוע מדינות נוספות באזור, היא זו שתבצע את המתקפה. ואולם, המאבק נגד ההתחמשות הגרעינית של אירן אינו פשוט כפי שיש המנסים להציגו. בניגוד לתקיפת הכור הגרעיני בעירק, פעולה צבאית נגד מתקני הגרעין האירניים היא סבוכה הרבה יותר, ייתכן אף בלתי-אפשרית.
"דוקטרינת בגין" הגורסת השמדת מתקני הפיתוח הגרעיניים של מדינות ערב, התנפצה ביום בו הושמד הכור בעירק. אירן ומדינות נוספות הפנימו את המסר הגלום בהתקפה, ונמנעו מהקמת מרכז אחד בודד לפיתוח וביצוע הפרוייקט הגרעיני.
על-פי דיווחים שונים, בעיקר זרים, אירן פרסה את מרכזי הפיתוח בכל רחבי המדינה. עשרות, אם לא מאות, מתקני צנטריפוגה בסיסיים פוזרו במתקנים רבים. מרכזי פיתוח והרכבה הוקמו במקומות אחרים, כך שלמעשה אין מקום אחד בו מתבצע כיום התהליך בשלמותו.
הפרדה זו הביאה למצב בו התקפה אווירית אינה אופציה מעשית. אין זה סביר שגורם כלשהו יצליח לאסוף מידע מודיעיני נרחב כל כך, על כל המתקנים, ולתאם מתקפה רחבה כל כך שתבוצע בו-זמנית. סיכון נוסף של מתקפה רחבה הוא מערך ההגנה האווירי של אירן. שלא לדבר על תרחיש קיצוני, בו נופל טייס מערבי בשבי האירנים.
עד היום לא ברור כמה מתקנים יש לאירן והיכן הם ממוקמים. ידוע על המתקנים בבושהר וכן על מתקנים נוספים, אך לכל הדעות, אין מדובר, כי אם, רק בחלק מהמתקנים. התמונה המלאה עדיין לא נהירה. השמדה חלקית בלבד של התוכנית, פירושה כי יצאנו בהפסדנו. הדבר ימריץ את האירנים להמשיך ולהגביר את הפיתוח ועשוי אף לערער את היציבות באזור.
השימוש בצנטריפוגות על-מנת לבצע את תהליך ההפרדה, אומנם איטי יותר מאשר בכור או בשיטות מתקדמות אחרות, אבל יביא את האירנים לייצר די חומר על-מנת להשיג את הפצצות הראשונות.
הפתרון להתגרענות אירן, במידה ובכלל קיים דבר שכזה, צריך להיות רחב יותר, ולכלול רכיבים כסנקציות ודיפלומטיה. עם זאת, סביר להניח, כי אירן תמשיך בקיום התוכנית גם תחת סנקציות או במרמה, לאחר שתחתום על הסכמים שונים עם מדינות המערב והאו"ם.
מכאן עולה השאלה - האם אירן גרעינית היא כה מסוכנת לביטחון ישראל?
נשק גרעיני בידיים אירניות ייצור מאזן אימה בין ישראל לאירן, כפי שזה נוצר בין ארה"ב לרוסיה בעידן המלחמה הקרה. בתקופה זו שלט בין שתי המעצמות מאזן אימה אשר מנע כל תקרית ועימות בין הצדדים. שתי המדינות ידעו כי באפשרותן לפגוע האחת ברעותה ולהגיב על מתקפת פתע. הדבר הוביל לתקופה של שקט (אמנם עם מתיחות בין הצדדים, דבר שממילא קיים בין ישראל לאירן), ובניגוד להערכות, לא גלש לעימות רציני בין שתי המעצמות (מעבר למשבר בקובה).
קוראי שורות אלה וודאי מהרהרים: 'אבל הם לא רציונליים - הם יתקפו אותנו ולא אכפת להם מכלום'. אך זה המקום לציין, כי מנהיגי ערב (למרות שאירן אינה מדינה ערבית, אלא פרסית) הפגינו עד היום רציונליות יחסית, גם בסטנדרטיים מערביים. כך למשל, סדאם חוסיין, שנתפס תמיד כמטורף לא רציונלי, לא שיגר טילים כימיים על מדינת ישראל במהלך מלחמת המפרץ, אותם טילים ששיגר לעבר אירן. הוא לא עשה זאת מסיבה אחת: הוא פשוט הבין היטב מה תהיה התגובה.
