השגריר היא תוכנית המוצגת בערוץ 2 ומומנה ע"י מיליונר אמריקני, גואי לאו, במטרה להראות ש"אפשר גם אחרת" בנושא ההסברה. בתוכנית שולשה שופטים בעלי ידע וניסיון בהסברת חוץ (???):
- יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר, שספרו "הבא להורגך", פותח צוהר לחייו של יהודי גלותי, שהגיע לצמרת הפירמידה של "הסיכול הממוקד", אך לא הבין דבר מאלפי המקרים בהם הציל יהודים ממוות בטוח. הוא אמפטי למרצחים ואף מעריך אותם. התובנה שצבר בימי שירותו היא: נשואי הסיכול מתחלפים ומתרבים והפתרון לטרור הוא רק הסכם מדיני. יעקב פרי כותב בספרו, שהמליץ לגרש את יהודי תל רומידה, שאדמותיו נרכשו במאה ה-19, בתגובה לרצח של גולדשטיין במערת המכפלה, זאת כדי שהגויים יראו שיש תגובה נמרצת נגד המתנחלים.
- נחמן שי, שהיה דובר צה"ל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה בה צבר ניסיון רב בלהסביר לנו, למה אנו לא מגיבים למתקפת הטילים העירקית, בניגוד לבריטניה, וארה"ב במלחמת העולם השנייה, שהגיבו בחומרה רבה על מתקפה עליהם והרגו כל אחד מעל 4 מיליון אזרחים חפים מפשע (??) בגרמניה ויפן, או בניגוד לנאט"ו שמחקה בתי חולים, גשרים, ואת רשות השידור היוגוסלבית בעקבות מלחמת הנוצרים במוסלמים שם.
- רינה מצליח, עיתונאית, שמסבירה לנו, הנבוכים, על מסתרי הפוליטיקה המקומית.
אכן שופטים מתאימים!!!
אתמול ראיתי, במקרה, את התוכנית "השגריר" בטלוויזיה. בתוכנית נראים בחורות ובחורים צעירים, בעלי חזות מצוחצחת אך פנים רדוד, שיווקי ותחרותי. האם זוהי פני החברה שאנו רוצים? האם אלו תכונות שיווק המדינה, שאנו רוצים מאנשי משרד החוץ?, שפרצופם הוא פרצופה של המדינה? מלחמת חורמה פנימית, כי רק אחד יזכה בתפקיד המיוחל, רקע קלוש בשורשי העימות ובמנטאליות המקומית?
הימרתי הימור "מנצח", אחרי ששמעתי את השמאלן המוצהר בחבורה שאמר, שלא יוכל בכל מקרה להגן על עמדת ישראל, שיבחר ע"י צוות השופטים בעלי נטייה חזקה שמאלה, מה שאכן התרחש.
אכן, הרדידות בתרבות המקומית ובתרבות ובהיסטוריה הציונית מאפיינים לא רק את ה"שגרירים", אלא גם את משרד החוץ. הקונסולית המפוארת קולט אביטל, שמרבית חייה הבוגרים חיה מחוץ לגבולות המדינה, סיפרה פעם בפסטיבל מספרי סיפורים על כך שבשהותה בצרפת, אירע הטבח בסברה ושתילה, שהושווה לטבח באורדור בו, לדבריה נטבחו יהודים.
[אורדור היא מקרה מאד מפורסם בהיסטוריה הצרפתית החדשה. המקרה האמיתי היה 11 ימים אחרי הפלישה לנורמנדי. שיירה של הצבא הנאצי הותקפה מן המארב ליד הכפר אורדור סור גלן (Oradur-sur-Glane) ה-SS ריכז את כל תושבי הכפר בכנסיה ושרף אותם. אחרי כן הוחרב הכפר ונשרף. עד היום ניתן לבקר בחורבות הכפר שנישאר כמצבה אילמת לחיתיות של הנאצים. בכפר לא היה יהודי אחד! אכן הבורות קיימת בעובדי משרד החוץ, הוותיקים והבכירים ביותר].
למעשה, הפך משרד החוץ, קרדום לחפור בו לחיים בחו"ל מבלי "לרדת מהארץ" וקידום קשרים עסקיים בחו"ל.
לישראל יש מספר שגרירים מעולים, שהמאפיין אותם הוא גיל לא צעיר, ידע עמוק בשורשי הסכסוך בין היהודים והמוסלמים וידע עמוק ביהדות ובקשר של היהודים לישראל.
נעמי רגן, סופרת שנולדה וגדלה בארה"ב, ולכן יודעת איך להסביר את עמדת ישראל. נעמי רגן מנהלת מתקפת הסברה מוצלחת בהרבה, ממאות אוכלי החינם במשרד החוץ ומהילדים הרדודים שהלבישו אותם בחליפות וחושבים שהם יהיו שגרירים.
אלן דרשוביץ', יליד ארה"ב, עורך דין פלילי מהמבריקים בהיסטוריה האמריקנית, כתב מספר ספרים על הצדק של ישראל במאבקה במוסלמים הרצחנים. אלן הוא מסביר סופר מקצועי ביחס לחובבי משרד החוץ, המתפרנסים בכבוד על חשבוננו. הוא גם עושה זאת על חשבונו!! בכנס הסברה שנערך בארץ בחסות ההסתדרות הציונית, אמר לסטודנטים מכול העולם שבאו לשמוע: "מה תגיד לאנטי-יהודי": "לימדו את העובדות, תנו לעובדות לדבר בעד עצמן. אני, למשל, לא יכול לציין מדינה מערבית נוספת שנלחמה בטרור כמו מדינת ישראל. איני מכיר מדינה ששלחה את חייליה לעבור דלת דלת במקום רוחש כמו ג'נין, רק כדי להימנע מהטלת פצצה חיה לאזור של אוכלוסייה אזרחית"; "ולבסוף - תפסיקו להתנצל. התנצלות היא עניין יהודי כל-כך, ואתם צריכים להיות גאים במדינת ישראל. לא חייבים להסכים עם כל מה שקורה כאן, אבל אם תלמדו את העובדות ותהיו אקטיבים, אף אחד לא יכוון אליכם אצבע מאשימה".
מי ששם רגל להסברה הישראלית הם בעיקר צמרת השלטון בארץ, המאופיינת ע"י רדידות מדהימה בידיעה על הסכסוך ושורשיו, על סכסוכים אחרים ופתרונם, וכן על הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל הקרוי תרבות יהודית, הזדהות עם האויב הרצחני ורמה אינטלקטואלית נמוכה.
גם עם ההסברה בחו"ל תהיה בנויה על מקצוענים, עדיין החלק המקומי, בפליטות פה או קולמוס, אומללות יחזיר את המסבירים לקו ההתחלה.
