אנשים, התעוררו!

הממשלה מבקשת ממפעל הפיס לממן בניה של כיתות לימוד - במקום משרד החינוך. הממשלה מתעלת אל תנועת ש"ס טיפול באוכלוסיות חלשות - במקום משרד העבודה והרווחה. הממשלה מבקשת מבעלי ממון לתרום למען אלה שאין להם - במקום מדיניות מכוונת של חילוץ אוכלוסיות מצוקה ממעגל העוני. מנגד - - הממשלה מסבסדת אוכלוסיות לא יצרניות, ומעודדת אותן להגדיל את נפחן ואת העול המטילות על המדינה. - הממשלה משקיעה סכומי עתק בתשתיות באזורים אותן ממילא יש כוונה לפנות בעתיד, וללא פרופורציה לגודל האוכלוסייה באזור. - הממשלה נכנעת לתכתיבי קבוצות אינטרסים (עובדי חברת חשמל, בזק, חקלאים ועוד) ללא פרופורציה למשקלם האלקטוראלי, תוך אפליה בוטה של רבים אחרים. ומנגד (הנתונים להלן נלקחו מאתר הכנסת, אם יש בהם טעות, עימכם הסליחה): אותה ממשלה מונה 42! חברים - 35% מחברי הכנסת הם חברים ממשלה. האם כנסת שכזו יכולה להוות משקל נגד לממשלה? האם עיקרון הפרדת הרשויות נשמר? אותה ממשלה מונה - 1 ראש ממשלה 28 שרים 13 סגני שרים על שמונה מיליון תושבים (מה לעשות, אנחנו מנהלים גם את חיי הפלשתינים) מופקדים 28 שרים ולהם 13 סגנים. מישהו יכול להצביע על הישג אחד לטובת מכלול אזרחי המדינה? מישהו יכול להצביע על אופק ורוד אחד - ולו מדיני, כלכלי, חברתי, או אחר? למשל, מה המשותף לסאלח טריף (ומחליפו), רענן כהן, ציפי לבני ודן מרידור? - שרים בלי תיק. שאלה - מהו שר בלי תיק? תשובה - אישיות ציבורית שמבקשים לנטרל את יכולת ההתנגדות שלה לממשלה קיימת על-ידי צירופה לאותה ממשלה. מן הסתם, עלות המימון של השתקה שכזו נופלת על כתפי, וכתפיך, וכתפייך - אנחנו, לא ראש הממשלה, ממנים את חוסר האופוזיציה לראש הממשלה. מה תפקידו של דני נווה? - שר במשרד ראש הממשלה. שאלה - למה צריך שר במשרד ראש הממשלה? תשובה - לא צריך, אבל הוא בחור מוכשר ומתומכי נתניהו, אז רצוי לשמור אותו תחת פיקוח וקרוב לצלחת. אל תדאגו, את, אתה ואני מממנים את הבחור המוכשר. מה המשותף לנעמי בלומנטל, אלי בן-מנחם, משולם נהרי, אבי יחזקאל ועוד תשעה מעמיתיהם, שמקוצר היריעה לא אמנה את כולם? - הם סגני שרים. שאלה - מהו סגן שר ולמה צריך אותו/ה? תשובה - סגני שרים הם עוד אנשים מוכשרים, שמסיבות קואליציוניות (לו רק אפשר היה למנות 50 שרים...), לא התמנו לשרים. אין צורך בסגני שרים, אבל יש צורך באיזונים פוליטיים ובניטרול תסכולים אישיים ואופוזיציות פוטנציאליות. אל תדאגו, המימון בא מהקופה הציבורית, קרי, מכיסך ומכיסי. האמת פשוטה, הישיבה בממשלה הינה תוכנית הפנסיה של נבחרי הציבור. אם נבחרים אלה עוסקים בניהול המדינה הרי זה רק על-מנת להפגין רקורד של עשיה שיאפשר את בחירתם מחדש. התכלית של השרות הציבורי - לשרת את הציבור - הפכה לאמצעי לקידום אישי גרידא. יחסי מדינה-אזרח הם יחסי גומלין - אני אשלם מיסים, אשרת בצבא, ואציית לחוקי המדינה, והמדינה תדאג לביטחוני ולרווחתי, ותדאג לחינוך ילדיי ולהבטחת עתידם. זוהי תמצית האמנה ביני לבין המדינה. דה עקא, משהו פה לא כל כך נראה לי - אני אכן משלם מיסים (שכה אחיה, כל חודש אני נפעם מחדש למראה היצירתיות של המופקדים על המיסוי...), שירתתי בצבא ואני משרת במילואים (וגם אמשיך לשרת, כי זוהי חובתי למדינה), ואני משתדל לציית לחוקי המדינה (גם אם משטרת התנועה לעתים גורסת אחרת...), אפס, השותפה ליחסי הגומלין הללו, קרי המדינה, לא ממש משתתפת במשחק - ביטחון אישי אין, רווחה כלכלית אינה באופק, ועתיד ילדי - מי רוצה להביא ילדים אל הווה שכזה??? וכאן אני מגיע לסיפא של דברי - "המדינה"... - אנו מתייחסים אל ה"מדינה" כאל יצור חי ונושם בעל רצונות משל עצמו, ומכיוון שכך אנו ממתינים שה"מדינה" תפעל. רבותי, המדינה היא אנחנו!!! - אוסף של אנשים שהתקבצו במקום מוגדר (או לא...), ומבקשים להסדיר את אורחות חייהם בעצמם מתוך יחסי פשרה ותוך שמירה על איזונים ובלמים. אנחנו קובעים את אורחות חיינו, אנחנו המדינה, ואנחנו בוחרים אנשים שינהלו את המדינה. מנהיגי המדינה הם השכירים שלנו!!! בכוחנו להעסיק אותם ובכוחנו לפטר אותם!!! אם האנשים המנהלים אותנו - את מערכת ההסדרים ביננו הקרויה מדינה - כושלים בתפקידם, חובה עלינו לפטר אותם. הפגנות, זעקות מעל דפי העיתון, סירוב לשרת בשטחים לא כאקט של חולשה, אלא כסנקציה כלפי עובד כושל (למען הסר ספקות, העובד הכושל הוא ראש הממשלה) ואמצעים רבים אחרים. כל אלו הם אמצעים לגיטימיים להבטיח, ששכירינו יישמו את יחסי הגומלין ביננו, האזרחים, לבין ה"מדינה". אם נתחיל לראות את ה"מדינה" כבבואה שלנו, ואת מנהיגינו כשכירינו, אזי אולי נתעשת ונפעל להחזיר את השפיות אל החיים במקום הזה.