הפצצה
בשבוע שעבר הונחה בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אחת הפצצות הגדולות והטעונות: חוות דעת שנכתבה בפרקליטות, לפי בקשת היועמ"ש, וזאת בעקבות חקירת מס הכנסה וההשלמות שנתקבלו בימים אלה. חוות הדעת מתייחסת לעבירות שבוצעו בעמותת תזמורת סימפונית ירושלים רשות השידור, בתקופה שעמד בראשה (בתפקיד יושב-ראש) עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, דורית ביניש.
נקדים ונאמר: בשבוע האחרון של דצמבר 2004 פניתי אל היועמ"ש. ביקשתי את התייחסותו לשאלה, מתי תתקבל ההחלטה בעניין ביניש, וזו התגובה שקיבלתי ממשרד המשפטים: "לפני כשבועיים, עם סיום השלמות החקירה, הוחזר תיק החקירה לפרקליטות. התיק נבדק בפרקליטות והוכנה חוות דעת בהתאם להשלמות החקירה. לפני יומיים הועבר התיק ליועמ"ש לשם קבלת החלטה".
חוות הדעת שהוגשה ליועמ"ש, כמו תיק החקירה, כוללת ממצאים המצביעים על מעשים פליליים חמורים לכאורה בשנים 2000-2003 מצד עו"ד יחזקאל ביניש. היושב-ראש לשעבר חשוד בעבירות מס, רישומים כוזבים במסמכי תאגיד ובעבירות נוספות, כפי שנפרט בהמשך. רשויות המס החליטו כידוע להעמידו לדין. ביניש ניסה לטרפד או לעכב זאת, עד כה בהצלחה מסויימת. עכשיו מתקרב יום הדין.
הנשיאה
מזוז נקלע, שלא בטובתו, למצב עדין. מצד אחד - היקף העבירות בהן מעורב ביניש מגיע למיליוני שקלים. אין מדובר ב"זוטי דברים", דבר העשוי לאפשר "החלקת העניין" וגניזת תיק החקירה, בנימוק של העדר עניין ציבורי, כביכול; אך מצד שני, העמדה לדין של עו"ד ביניש "עלולה לפתוח חזית" נגדו מצד מי שמיועדת להיות נשיאת בית המשפט העליון, הלא-היא השופטת ביניש. אין זה סוד, כי בית המשפט העליון הוא הגורם הבלעדי המפקח על פעולות היועץ המשפטי לממשלה. לכן קיים חשש, כי הביקורת נגד מזוז לא תהא תמיד עניינית וטהורה מפניות.
פנייתי אל היועמ"ש מזוז נעשתה, לאחר שהובא לידיעתי מידע בדבר טיוטת דוח החקירה שהגיש רו"ח רמי אלחנתי אל המבוקרים, ובהם לביניש. רשם העמותות מינה את אלחנתי ביוני 2003 לחוקר העמותה. בין השאר נדרש אלחנתי לחקור את "פעילות העמותה לרבות החשדות לפעילות בניגוד לסעיפי חוק העמותות כמפורט לעיל, ובעיקר את מערכת ניהול החשבונות של העמותה ותיפקודה בהתאם לתקנונה".
החוקר מונה בעקבות קריסת העמותה והחובות שצברה בסך 15 מיליון ש"ח (מהם כ-5 מיליון ש"ח לרשויות המס בישראל) וכן לאחר שהועלה חשד שנעשו מעשים בלתי כשרים. אלחנתי נכנס לפעולה אחרי ששני מבקרים קודמים - האחד מטעם מבקרת הפנים של רשות השידור, רומה אבישי; והשני מטעם מבקר הפנים לשעבר של העמותה, רו"ח עובד ענטר, חשפו מעשים בלתי תקינים, אם לנקוט לשון המעטה, שבוצעו לכאורה גם על-ידי ביניש.
הטיוטא
טיוטת הדוח אותה אנו חושפים כאן נכתבה באפריל 2004, וזאת לאחר חקירה ממושכת שנמשכה כ-10 חודשים, בהם גבה אלחנתי עדויות מרבים מאנשי העמותה ומחוצה לה, לרבות ביניש עצמו, ומי ששימש מנכ"ל העמותה, רודן זוסיא. חלק מהאישים הנזכרים בטיוטת הדוח הגישו התייחסות נפרדת, נוספת. אלחנתי עומד איפוא לגבש דוח סופי. שאלת השאלות היא מתי יעשה זאת, והאם זה ייקרה בקרוב. הסחבת הננקטת בנושא זה אינה מבשרת טובות.
מכל מקום, בטיוטת הדוח מייחס אלחנתי מעשים חמורים לא רק לביניש, אלא גם לגורמים הנוספים. ואולם, את העיקר האחריות לעבירות לכאורה על החוק ולגרעונות הענקיים שנוצרו, מייחס אלחנתי לביניש ולזוסיא. נביא כאן כמה מהממצאים הנוגעים לביניש, האיש הבכיר ביותר בתזמורת, כפי שאלה מפורטים בטיוטת הדוח.
עבירות מס חמורות
בטיוטת הדוח נקבע, כי ביניש היה 'הרוח החיה' מיום הקמת העמותה בשנת 1987 ועד 2003. שמו היה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם התזמורת. הוא קיבל החלטות בנוגע לתשלומים לנגנים ולעובדים אחרים; הוא שעסק בטיפול ואישור ההוצאות השוטפות; והוא שטיפל גם בצד ההכנסות, כולל תרומות. "שלא כפי שרשם היו"ר, לא ההנהלה הציבורית [של העמותה, י.י.] דאגה 'לבדוק ולעקוב' אלא רק הוא בלבד", כתב אלחנתי בפרק המתייחס לטיפולו של ביניש בעניינים שוטפים כמו גם בעניינים הרגישים ביותר.
כותב אלחנתי: "כפי שפורט בפרק על המנכ"ל, היו"ר, כבעל זכות חתימה, אישר את תשלום המשכורות לעובדים ללא תשלום הניכויים בגין השכר. היו"ר היה צריך למנוע ביצוע המשכורות כל עוד לא משולמים במקביל גם הניכויים בגין השכר. חמור מכך, היו"ר הודה שאי העברת הניכויים, למרות שהיא עבירה פלילית, היא קלה לביצוע".
אלחנתי הסתמך בקביעתו הנ"ל על חקירת ביניש:
שאלה - "האם העברתם את הניכויים למס הכנסה במועד";
תשובה - "לא, לא היה ממה להעביר";
שאלה - "האם אי העברת ניכויים למס הכנסה היא עבירה";
תשובה - "בוודאי, כתבתי".
במהלך החקירה מציג אלחנתי בפני ביניש, מכתבים שונים בהם הוזהר שלא לבצע את העבירות. אחד מהם שלח בזמנו חבר הוועד המנהל, עו"ד אפרים אברמזון (23.5.02), שהזהיר מפני עבירות על החוק. כותב אלחנתי: "היו"ר היה צריך להגיב באופן מיידי על מכתב זה ולהפסיק את פעילות העמותה, ולא להעמיד את חברי הוועד המנהל במצב של עבירה על החוק".
כספים במזומן, ללא רישומים כחוק
אלחנתי קובע, כי ביניש וזוסיא ניהלו פעולות מסויימות במזומנים, כך שכספים שהוזרמו לא נרשמו וכך גם הוצאות. ומדובר במאות אלפי דולרים ששולשלו לכיסיהם של אנשים. כותב אלחנתי: "על-פי ממצאי החקירה, היו"ר היה מודע לביצוע הפעולות הכספיות במזומן אולם לא הפסיק אותם". וכן: "היו"ר חתם על הוראות בנקאיות למשיכת מזומנים לצורך תשלומים שונים מלבד תשלום אש"ל לנגנים ולאמנים מחו"ל.
לשאלת החוקר: "איזו סיבה יש לתשלום במזומן? אתה בתור יו"ר של עמותה, גוף ציבורי", השיב ביניש: "אלף סיבות אלף סיבות. אני גוף ציבורי, אבל אל תשכח שאתה גוף ציבורי שנמצא בלחצים, יש נגנים, יש אמנים שרוצים את הכסף עכשיו... יש אמנים שרוצים לא להצהיר בבולגריה..."; ובהמשך השיב: "יש אמנים שרוצים לא להצהיר בבולגריה או אני יודע מה, ואתה צריך לתת להם...". להערת החוקר - "אז אתה משתף פעולה בהעלמת מס", השיב ביניש: "כנגד שלטונות בולגריה? זה לא מעניין אותי בכלל".
מרישום עדותו עולה עוד, כי "במהלך הסיור בטורקיה קיבל היו"ר סך של 600 דולר במזומן שהעמותה היתה חייבת לו לדבריו". "בוודאי זה בעיה", אמר ביניש בתשובה להערת החוקר: "אני לא אוהב את זה, אני צריך אחר-כך להפקיד את זה... באופן עקרוני אני לא אוהב מזומנים".
חשבון אישי
אחד הגילויים החדשים והחמורים כלפי ביניש, הינו העברות כספים שבוצעו, בניגוד לחוק לכאורה, לכיסוי חובות להן היה ערב אישית בחשבון נאמנות וניהל (החשבון נפתח בשנת 2000). טיוטת הדוח כוללת ממצאים, המעידים כי החשבון עצמו נפתח במסגרת מאמציו של ביניש להמשיך את פעילותה העמותה ופעילותו שלו כיושב-ראש. כותב אלחנתי: "היו"ר פתח לעמותה חשבון בבנק אינווסטמנט כללי ללא קבלת אישור מהוועד המנהל. החשבון נפתח על-שם 'ביניש יחזקאל, עו"ד בנאמנות עבור הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית ירושלים'. בחשבון נלקחו הלוואות בניגוד מוחלט להסכם המייסדים. ההלוואות הובטחו בערבות אישית של היו"ר (באמצעות שיעבוד פקדונות אישיים)".
וכאן חושף המבקר כי נוסף לפתיחת החשבון שלא כדין, כוסתה יתרת החוב בחשבון שלא כדין, מכספים שהגיעו לחשבון החוקי של התזמורת: "סמוך להתפטרות הוועד המנהל בתחילת שנת 2003 וערב הפירוק, הועברו לחשבון כספים מהאמרגן בארה"ב וכן הופקדו תקבולים מחייבים אחרים, ובכך כוסה רוב האשראי שנתקבל בחשבון והתייתרה ערבותו של היו"ר. המנכ"ל, בחקירתו, מסר שהפעולות בוצעו בהוראת היו"ר. היו"ר טען שלא היה מעורב בכיסוי היתרה בחשבון, והפעולות שבוצעו בו היו חלק מהפעילות השוטפת של העמותה".
העדפת נושים אסורה
החוקר מציע: "על המפרק יהיה לבדוק האם פעולות אלו שביצעו היו"ר והמנכ"ל הם בגדר פעולה פסולה של העדפת נושים (במקרה זה של היו"ר עצמו) תוך שימוש במידע פנים".
בטיוטת הדוח נקבע, כי סכומי כסף בהיקף כולל של 238 אלף ש"ח, הועברו שלא כדין לכיסוי החוב שלו היה ערב ביניש באופן אישי. המדובר בכספים שהתקבלו משלושה גופים: החברה העירונית אריאל, אמרגן בארה"ב, כרם יבנה.
בחקירתו נשאל ביניש, מדוע הועבר הכסף מהאמרגן בארה"ב לחשבונו בבנק אינווסטמנט, ולא לסוכנות הנסיעות (שהטיסה את התזמורת לארה"ב על-פי הזמנת אותו אמרגן). היינו: כסף תמורת שירות. על-כך השיב ביניש: "שיקול דעת שלי או של זוסיה היה, מה זה, זה כסף שאני ערב, אני רוצה לקבל את הכסף...; חוקר: "כלומר, אתה ערב, אתה רוצה לקבל את הכסף"; ביניש - "אני בוודאי רוצה לקבל את הכסף, איזו שאלה?"; ובהמשך, על השאלה "למה אתה לפני סוכנות הנסיעות?" אמר ביניש: "תסלח לי, למה לא? סוכנות הנסיעות נתנה שירות, אני נתתי כסף, ערבות, למה לא? מה - מה זה פה?".
החוקר אלחנתי כותב בהמשך, כי ביניש עצמו קשר בין כיסוי החוב בבנק לבין הפירוק שהיה צפוי. "בחקירה בנוגע לחשבון הבנק הוא אמר ללא שנשאל על כך את הדברים האלה: 'אני באותו זמן, אתם צריכים להבין, אני לא חשבתי שיהיה פירוק, אני לא חשבתי שאנחנו מתפטרים... חשבתי שהכל יהיה בדרך הרגילה'".
לסיכום פרק זה כותב החוקר: "ממצאי החקירה מעלים חשד שהיו"ר והמנכ"ל, שחששו מקריסת העמותה, ביצעו פעולות שהן עבירה של העדפת נושים. לנוכח הממצאים, המפרק נדרש לבדוק את הנושא לעומק".
פנינו לביניש בבקשה לקבל ממנו מענה לממצאים העולים בטיוטת דוח המבקר. ביניש השיב כי אינו מתכוון להשיב לפנייה. לגישתו, מדובר בטיוטה ודוח סופי טרם נמסר לרשם העמותות, מאחר שהחוקר טרם סיים את עבודתו.
החוקר המיוחד, אלחנתי, מסר בתגובה, כי מדובר בטיוטת דוח, כי הוא קיבל התייחסות נוספת מצד המבוקרים, ובתקופה זו הוא שוקד על גיבוש הדוח הסופי.
