תמיד חשבתי שאנשי ארץ ישראל השלמה עשויים ללא חת, יודעים את אשר לפניהם, אנשי אמונה השמים את מבטחם בתורה ובעבודה, בבורא עולם ובהגנה עצמית. נראה כי בזמן האחרון נפל עליהם מוראו של שד חדש הנקרא השמאלנים.
ראה מאן דהוא סרט, כאילו גרמני, אבל דובר אנגלית, שבו עוותה את השחקנית את פרצופה למראה יהודי בבחילה ובסלידה תהומית. אינני יודע כמה פעמים תרגלה אותה שחקנית את פניה אבל את מאן דהוא היא שכנעה. ראה אותו מאן דהוא את מפגיני מר"צ מעווים את פניהם באותה סלידה כאשר אמרו את המילה 'מתנחלים' והזדעזע עד עמקי נשמתו. למעשה, הסיק מכך שהנה קמים עלינו אותם חסידי מר"צ ומקימים מחדש את הוואפן אס אס ותוחבים את כולנו לתאי הגזים לקול תרועתם של ערביי ארץ ישראל. השד השמאלני כה גדול, כה מאיים, מטיל צל כה כבד, עד כי פקו ברכי אותו איש והתכונן למוות הקרב ובא.
כתב איש אחר שורות מתלהמות אודות הצורך לעבור את הגבול (דהיינו להכנס לאוטוביאנקי ולנסע חמישה קילומטר) להכות את המתנחלים מכות רצח עד כי תרווה האדמה הלא קדושה את דמם. וכמובן שאותם מתנחלים שנפל עליהם פחד השמאל ישבו שם בחיבוק ידיים ויפנו לנוסעי האוטוביאנקי את הלחי השנייה. גבירותי ורבותי, עד מתי? עד מתי נשים לב לדברי הרהב והבלע וקובעת החריונים שהשמאל מעמיס עלינו על גלי האתר, ומעל דפי הסמרטעיתונים? מיהו השמאל הזה אשר יחצה את גבול הארץ ויבוא להכות את תושבי אפרת ועופרה ופסגות ואריאל ו.... מכות רצח? הרי הללו משתמטים מצה"ל ואינם יודעים מאיזה צד יורה הרובה.
הללו מתחמקים מכל עבודה יוצרת ומתמחים בעיקר בפרסום. הרי חוץ מלדבר לא עשו הללו דבר אחד חיובי מזה שלושים שנה. הרי חוץ מלדבר לא הצליחו לעצור מזה דור את מעש ההתישבות בארץ ישראל. הרי מחוץ למאה הקילומטרים הרבועים שמסביב לתל אביב אין להם זכר בדעתם של יושבי הארץ. הרי הערבים עצמם מתעבים אותם, מזלזלים בהם, רואים בהם זנבות אודים עשנים הראויים למאכל צבועים. הרי הייצוג שלהם בכנסת הולך ומידלדל בכל בחירות, וקולם הרם נשמע יותר ויותר נלעג, ומגוחך, ומנותק מן המציאות.
הרי אין להם ייצוג כלל בדרגות הביניים של הצבא ובמשטרה והשב"ס, אלו אשר יצטרכו לעשות את עבודת הפיגולים של גירוש יהודים. הרי אוטובוס אחד לא שלחו כדי לעודד את רוחם של אנשי שדרות וניר-עם, אור הנר וגבים, כאשר ניתך עליהם מטר הארטילריה של הצבא הפלשתיני. הרי אצבע לא נקפו כאשר פוצץ עצמו תייר מוסלמי במסבאת מייק שעל הטיילת והרג בליינים ופצע מלצריות. הרי אפילו את קולם, הדבר היחידי שנשאר להם, לא הרימו כאשר נרצחו רופא וביתו בקפה אומלל בירושלים העשוקה.
למה הדבר דומה? מי שראה את הסרט לילדים 'בבר' מכיר את ניפוח הבלון באוויר חם, ואת תרועת החצוצרה האימתנית שאינה אלא אוויר חם. חץ אחד והאוויר החם בורח החוצה, וכך גם התקשורת השמאלנית והפגנות הראוותניות של מר"צ. חוץ מאוויר חם אין בהם ממש. חוץ מהעוויות פנים של שנאה חסרת תוחלת אין בהם איום. חוץ מהערצת כוכבים ומזלות (אביב גפן, אירופה הנאורה) אין בהם שום אמונה. מחוץ למתחם תל אביב (הס מלהזכיר יפו, היא של הערבים) אין להם דריסת רגל. אז ממה אנו חוששים? ממי אנו מפחדים? פו אחד והם מתגלגלים במורד הודיות חזרה הביתה לרמת השרון.
הבה נמקד את חששותינו ופחדינו באויבים האמיתיים שלנו וגם שלהם, גם אם הם אינם מכירים בכך. לכולנו ברור כי אבו מאזן
וחבר מרעיו נאמנים לחזון של פלשתין יודן-ריין. לכולנו ברור כי הסכנה האמיתית נובעת לא מן האוויר החם של השמאל המתפוגג אלא מחסר ההבנה של הימין התוהה מה לעשות. כי הסכנה האמיתית נובעת מן ההתעקשות שלנו להתייחס לערבים כאל שותפים לדבר מה, למרות שהם מוכנים להיות שותפים רק להוצאתנו להורג, פרוסה אחר פרוסה.
לכולנו ברור כי רק בניית הארץ, נטיעת הארץ, בעיקשות, בכל מקום, מתוך התעלמות גם מקו ירוק וגם מפעייותיו העלובות של השמאל היא שתצעיד אותנו קדימה, ואת הערבים חזרה לערב. ואם כל העולם כולו גשר צר מאוד הרי שפעיית השמאל היא הדבר האחרון שצריך לפחד ממנו.
_________
הכותב הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
