מהומה רבה קמה בהיוודע החלטתו של מזוז, כי מינהל מקרקעי ישראל חייב למכור את אדמות קק"ל, שהן אדמות הלאום היהודי, גם לערבים. הבה נבחן את הדברים.
הערבים, באמצעות ארגונים חכמים ומתוחכמים כמו "עדאללה", הצליחו להחדיר לליבותיהם של היהודים את הבושה ואת התחושהה שהם נגועים בגזענות. רחמנא ליצלן, אנו כביכול הגזענים והערבים הם קורבנות הגזענות הזו. אך הדגש הוא על "כביכול".
מטרתם של הערבים, הדורשים "מדינת כל לאומיה ואזרחיה", ברורה כשמש: להפוך את כבשת הרש הקטנה הזו למדינה ערבית נוספת, שבה תהא "דמוקרטיה טהורה" בדיוק כפי שנהוג במדינות ערב וברשות הפלשתינית (שממשלתנו החכמה מיהרה לשבח את מחמוד עבאס על בחירתו הדמוקרטית כביכול, ואילו חברי הוועד הפלשתיני לניהול הבחירות התפטרו כאיש אחד (!) במחאה על זיוף הבחירות שם...).
במדינה הערבית הנוספת שתקום כאן, אם יצלחו מאמצי אחמד טיבי וחבריו, המיעוט היהודי יהיה במקרה הטוב חבר עבדים נרצעים למלכות, כפי שמתנהגים יהודי מרוקו הסוגדים למלך שם (וחלק מאחיהם הישראליים עושה זאת גם כאן). בירדן ובסעודיה אין יהודים, שכן החוק שם אוסר מגורי יהודים, ובקרוב יהיה כך גם במדינה הפלשתינית - על-פי הכרזתו הברורה והסכמתו המפורשת של מנהיגנו הדגול והטוב, הקיסר אריאל הראשון.
במקרה הפחות טוב, שחיטת היהודים שתתרחש כאן בהגיע הערבים לשלטון, תגמד את הטבח ההמוני שנעשה ברואנדה וביוגוסלביה בעשור הקודם, והערבים כבר הטעימונו את יכולת הרצח שלהם, מפרעות תרפ"ט בחברון עד היום. הדרישה ל"מדינת כל אזרחיה", במציאות הקיימת כאן, היא-היא הגזענות בהתגלמותה, בהיותה מבוססת על כפירה בצדקתם של היהודים להקים כאן את מדינתם, שתהיה יהודית ותישאר כזו. כגזענות יש לראות גם את מאמצי ההנהגה הערבית לחסל כל שריד לנוכחות היהודית הקדומה בהר הבית, ששתיקת השמאל, האקדמיה וממשלת ישראל בקשר אליהם רועמת ומחרישה אוזניים.
יער עד יצמח על כפות ידינו, בטרם יעז מנחם מזוז לדרוש שוויון במכירת הקרקעות גם בקשר לאדמות הוואקף המוסלמי והכנסיות הנוצריות השונות, ושמאלנינו הנאורים יצווחו: "רדיפת המיעוט", אם נדרוש כי אדמות אלו תימכרנה גם ליהודים. שמירת קק"ל על אדמות הלאום היהודי, שרוכשיהן והתורמים לרכישתן התכוונו לייעדן אך ורק לעם היהודי, אינה גזענות, בדיוק כפי שאין טיפה של גזענות בשמירתם של הוואקף והכנסיות על אדמותיהם, המיועדות למאמיניהם.
מזוז צודק פורמלית בדבר אחד: מינהל מקרקעי ישראל, בהיותו זרוע ממלכתית, אינו יכול להפלות פורמלית בין יהודי לערבי. לפיכך, על הקרן הקיימת לישראל להינתק חיש-מהר מהמינהל, ולשווק את אדמות העם היהודי באורח עצמאי - ליהודים בלבד. יסחרו הערבים במרחבי הקרקע העצומים שבמדינות ערב הענקיות, וערביי ישראל ירכשו קרקע של המדינה וקרקע פרטית.
לפני שיבעים שנה ראינו כיצד הופכת מדינה שלמה, נאורה ודמוקרטית לכאורה, לאוסף של חיות-טרף גזעניות - גרמניה הנאצית - והכל בחסות החוקיות והפורמליות. אפילו מינוי היטלר שם לתפקיד הקאנצלר נעשה בדרך "חוקית", וכך היתה גם רדיפת היהודים "על-פי החוק", עד שנחקקו ב-1935 חוקי נירנברג, שהתירו פורמלית ובגלוי עושק היהודים ורדיפתם. רק מעטים העזו לכפור בחוקיות החוקיות המעושה הזו, ועזבו את גרמניה, ביניהם השחקנית מרלן דיטריך ומי שהיה לימים קאנצלר, וילי בראנדט, שעבר לנורווגיה והצטרף שם למחתרת האנטי-נאצית. במושגי החברה הגרמנית, באותה עת, היו אנשים אלה חריגים מאוסים שהעזו לפגוע בקונצנזוס הלאומי הקדוש.
אינני טוען חלילה כי יש מקום להשוואת ישראל לגרמניה הנאצית, אלא רק כי גם ישום החוקיות חייב, ככל שאר מעשי האדם, להיעשות בתבונה ובחוש-מידה. כאשר אין נוהגים כך, ונצמדים כעוורים להוראות החוק - שבניגוד לתורה-מסיני ניתן תמיד לשנותו - מגיעים לתוצאות אבסורדיות ואף טראגיות. האיש טבע בים, כי המציל התעכב כדי שלא להפר את ההוראה שלא להיכנס למים עם השעון, ולכן טרח לחזור לסוכתו ולהשאיר שם את שעונו. חכמינו ז"ל אמרו על כך "נבל ברשות התורה": זהו מי שהחוק לצידו, על-פי קוצו של יו"ד הפורמלית, אך המוסר והצדק, ולרוב גם התבונה, רחוקים ממנו מרחק רב.
