אני נכה כבר כ-13 שנה, ועד היום לא קרה לי דבר כזה. זה התחיל לפני שנתיים. פתאום אני מקבלת זימון ממשרד הבריאות לבדיקות, על-מנת לאשר לי המשך קבלת קיצבת ניידות כמו כל נכה היושב בכיסא גלגלים. הדבר עורר את חשדי, אבל בכל זאת הלכתי, כי כאשר משרד הבריאות מזמין לוועדה, חובה ללכת.
וכך היגעתי למשרד הבריאות החדש בחיפה, תוך טירטורים של מעבר מבניין לבניין עם כיסא הגלגלים שאינו יכול לעמוד בטיפוס על אבנים ומיכשולים. והיות ולא היה לי מי שיעזור, נעזרתי בנהג ובאנשי האבטחה שעובדים שם, עד שבסוף הגעתי למקום הרגשתי לגמרי, והיה קשה לי אפילו לנשום מרוב כאבים. אבל לצוות הבודקים זה לא הזיז, והם כתבו שלא רציתי לשתף פעולה ושללו ממני את הקיצבה. זה בכלל לא נכון.
כך התחיל מחול השדים. מוועדת ערר לוועדת ערר, שלא יוצא מזה כלום. אבל כן יצא מזה הוצאה כספית גדולה בנסיעות מהקריות למרכז הרפואי בתל השומר [600 ש"ח בכל נסיעה]. ולא החזירו לי אפילו אגורה שחוקה אחת. עוד טענו ללא בושה שלא מגיע לי כלום. עד היום אני מנהלת מלחמה כדי לקבל בחזרה את מה שמגיע לי לפי החוק.
עוד לא גמרתי עניין אחד, והתחיל דבר חדש. ועדות בריאות ביוזמת ביטוח לאומי לקביעת כשירות עבודה, כמו שהם קוראים לזה, וגם כאן התחיל מחול שדים חדש. מוועדה לוועדה, כשבכל חודש גורעים לי עוד 85 ש"ח עד ששללו לי את כל קיצבת השר"ם, ונשארתי עם 2000ש"ח לקיום יום-יום. ואני נכה בכיסא גלגלים, כם סוכרת שזקוקה לתרופות יום יום ואי אפשר בלעדיהן. ומה עם אוכל, תרופות, רופא, נסיעות במונית, ועוד דברים בלתי נמנעים. פניתי לביטוח לאומי, לוועדה חוזרת, אבל אמרו לי שלוקח זמן. והיום קיבלתי מכתב שהעניין בבירור ולא צריך לחזור ולהזכיר.
אנא חוו דעתכם.