האם הגענו לסוף עידן העיתונות המודפסת? שנת 2004 שיקפה את אחת המהפכות הגדולות שידע עולם התקשורת; אולי אחת המהפכות שישנו כבתוך עשור את חייהם של המו"לים הוותיקים ושל האזרחים הנרגשים המצפים מידי בוקר לכותרת הראשית המונחת על מפתן דלתם. מסקר TIM שנערך בסתיו 2004 - עולה כי נמשכת מגמת העלייה בהיקף ותדירות השימוש באינטרנט בישראל. עם זאת, לא בכך מסתכם הדבר, ולא בזאת כדי להדיר שינה מעיני עורכי העיתונים ובעליהם. הסקר העלה, כי בישראל גולשים 2.6 מיליון מדי יום ברשת, לעומת 2.5 מיליון הקוראים עיתונים, לכל היותר. וע"מ לחדד את הדברים: לראשונה בהיסטוריה, מספר גולשי האינטרנט, וביניהם צורכי האקטואליה, עולה על מספר קוראי העיתון. האם יש בכך כדי להעיד על העתיד לבוא?
בישראל של שנת 2005 זמננו יקר. אולי יקר יותר מבעבר. אם פעם היינו מקדישים שעה עד שעתיים לקריאת עיתון הבוקר, הרי שכיום המספרים קטנים לאין שיעור, ומשקפים את המרתון היומיומי שלנו אחר השעון. העיתון היומי לא ידע להתאים עצמו לשינוי המציאות. לא בטוח שיש זאת ביכולתו. אם בעבר עיקר המידע היה נחלת העיתונים, הרי שכיום הטלוויזיה המשופרת, הסלולריים מהדור השלישי, והאינטרנט שמחובר ברוב בתי האב בישראל 24 שעות ביממה, עושים העבודה. הודעות טקסט, אתרי חדשות, ועידות טלפוניות מצולמות, כל אלה, יחד ולחוד, יש בהם כדי להוסיף לשינוי המציאות אליה הורגלנו. מידע מיידי וזמין לכל.
כיום, מעטות הן מערכות העיתונים שאין באמתחתן אתר חדשות משופר, משופץ ואטרקטיבי. המגמה החלה בארה"ב באופן נרחב עם הקמת אתרי האינטרנט של ה"וושינגטון פוסט", וה-"ניו-יורק טיימס", והשתכללה לכדי תקומתם של אתרים פופולריים כאתרי החדשות של CNN, BBC, FOX ואחרים.
במציאות בה רווחי העיתונים מפרסום ושיווק צונחים לתחתית חדשה ומפתיעה, אין פלא שהמפרסמים מתאקלמים ומפנים מבטם לכיוון חדש: פרסום באינטרנט. ואכן כך: המכירות באינטרנט בארה"ב רשמו זינוק חד ברבעון האחרון לשנת 2004. אין די בכך. לפני כשבועיים פורסמו נתונים על-ידי איגוד המפרסמים ויפעת בקרת פרסום בכנס השיווק והמדיה 2005. מהנתונים עולה, כי ההוצאה לפרסום בעיתונות גדלה בשיעור של 0.3 אחוז, מ-393 מיליון דולר בשנת 2003 ל-394 מיליון דולר ב-2004, בעוד הפרסום באינטרנט ביצע זינוק של 73 אחוז - מ-15 מיליון בשנת 2003 ל-26 מיליון בשנת 2004.
בישראל אנו עדים למגמה דומה. עיתון ידיעות אחרונות השקיע מיליונים כדי להקים את אתר החדשות ynet, שהעלה בידיו חשיפות חדשותיות מרשימות, לא פחות מכותרות עיתונו בבוקר. בעקבותיו, התעוררו ראשי עיתון מעריב והבינו כי חייבים הם לפעול ע"פ כללי המשחק החדשים. וכאן הצלחתם: אתר NRG-מעריב קם לתחייה, ומספק לגולשיו את שדורשים: מנה גדושה של חדשות און-ליין, מהולה ומשולבת בעולם "צהוב" חדש ו"מרתק". אפילו עיתון הארץ המסורתי, הקלאסי, השמרני בדרכו הלא "צהובה", שינה את פניו, בדומה לחבריו מהטיימס והאינדפדנט הבריטיים, ועבר במוסף הכלכלה שלו לפורמט "טבלואיד". גם אתר החדשות שמציע הארץ בעברית ובאנגלית שונה, ועוצב באופן "יותר ידידותי" למשתמש.
כוחו של הכסף, כנראה, חזק יותר משחשבנו. אך אין דיי בזאת: אם ניקח לדוגמה את העולם הערבי כמשל, ניווכח כי רבים מאתרי החדשות המשפיעים ביותר אינם אלא אתרי חדשות ללא עבר "מודפס". כולם קמו בשנים האחרונות לקול קריאת הרפורמציה בתקשורת, והבינו את שכולם יודעים היום. אתר החמאס לדוגמה, Palestine-info.info, זוכה לפופולריות אדירה ומתפרסם ביותר משבע שפות, תוך עידכונים יומיים קבועים. בדומה לו, אתר החדשות Islamonline.net זוכה אף הוא לרף כניסות רחב ומשפיע רבות בעולם הערבי. יותר מזאת, ישנה אף תופעה מוזרה ולפיה אתרים רבים מציעים למעשה עיתון אינטרנטי בגרסת PDF. ארגון הטרור אל-קאעידה, בשונה מארגונים אחרים, החל עובד אך במסגרת אינטרנטית ואינו מפיץ משנתו בגרסאות "מודפסות". המגמה של גידול יריעת העיתונים האלקטרוניים, מוסיפה אף היא להתכווצות כוחה של העיתונות המודפסת, ולרקע סוכנויות הידיעות המשכילות לאגד לקורא את שחשוב לדעת, נראה כי בתוך עשור יגדל לאין שיעור אף גודלם של אלה.
אולי הגיע הזמן ללכת עם זרם הנהר, עם תהליכי המהפכה, ולא להתנגד לה. מדוע שלא יצאו ראשי העיתונים באסטרטגיה חדשה ויפיצו את עיתוניהם ברשת, דוגמת פועלו של עיתון מעריב דהיום [?]. שלא לציטוט, יאמרו הקברניטים, כי הפחד העיקרי הוא איבוד כספי הפרסום - ככל שתצטמצם הרלוונטיות של העיתונים בציבור. עם זאת, בלא להישיר מבט, המציאות תובילם אך לתהום עמוקה של הפסדים נוספים. פרסום באינטרנט יקל על העולם, ייצור מיידיות, יחסוך את תהליך ההדפסה היקר, את הובלתם של העיתונים במשאיות הבוקר, את משכורות ה"גמדים" על האופנוע, ויותר מכך - נחסוך בנייר ומקום. תמורת תשלום חודשי, נמוך בהרבה מזה הנמכר היום בבתי המנויים, ירחיבו בעלי העיתונים את תפוצתם, יחסכו בכסף שינווט להשקעה עתידית באתרים עצמם, אלה שבתשלום ואלה שלאו. ואנחנו, הקוראים, במציאות בה יש באפשרותנו לבחור באיזו שעה לראות את חדשות השעה שמונה, נוכל אפוא לבחור איזה מוסף ברצוננו לקרוא, ובדומה לפרסומת ההזויה שמציגה חברת הביטוח "אריה" מקבוצת כלל, אנחנו אכן נשלם "רק על מה שנקרא". זאת אף זאת: מעבר לעובדה שנוכל לקרוא העיתון גם בשעות הבוקר, טרם הגעתו לדוכנים, בעלי העיתונים יוכלו לעקוב אחר תחומי העניין המרכזיים של קוראיהם, לפקח על הכתבות הנקראות ביותר, ובכך להעצים את הרווח שבפרסום באמצעות הנתונים שלפניהם. מושג ה"רייטינג" יפלוש אפוא, גם הוא, לחיי ה"עיתונות המשופרת".
יטען הטוען: בימים אלה, רבים בציבור הישראלי, בני הדור "הקודם", חוששים מראי השיפור הטכנולוגי ולגביהם העיתון יישאר לתמיד "כלי החדשות הוותיק והקלאסי". מרביתם לא גלשו מעולם באינטרנט, ולא יזהו מהו "עכבר" אלא כחיה קטנה ופרוותית. עם זאת, הדור הנוכחי גדל על השינויים, ומתחנך לרקע העולם הווירטואלי באינטרנט. מרבית אנשי העסקים הבינו כי ללא קפיצה חדה לעולם ה"גלישה" הם יותרו מנותקים מהשאר. כך גם הדבר ברוב בתי העסק הקטנים. גם אם כיום רבים פוחדים להשתמש בכלי ה"חדיש", הרי שבעוד כעשור הדור הצעיר, יהווה בסיס מוצק, ידרוש אינטרנט, יפעל ויחיה על-פי תנאיו. יש להעריך כי בעוד כעשור לא רק שיגדל מספר בעלי המחשבים, אלא יגבר כוחם של המחשבים הניידים, שהטכנולוגיה תאפשר להם לקלוט רשת אלחוטית כמעט מכל מקום. מחשבי הכיס ימשיכו להוות אטרקציה לכל הדורש, המחירים ירדו, והחדשות יהיו קרובות אל הצרכן יותר מתמיד. קרובות וזולות.
נחום ברנע סבר במאמרו לגיליון 54 של "העין השביעית" כי "העיתונים המודפסים לא חייבים למות, אבל דינם נגזר להתכווץ". ברנע ניבא כי "מספר קוראיהם ילך ויקטן, חלקם בשוק המודעות ילך ויקטן, סגל העיתונאים שלהם יקטן, וכך גם יכולתם להשפיע על סדר-היום הלאומי". "הקרב שהם מנהלים הוא קרב בלימה, קרב מאסף", הוא כותב. אין לדעת אם העיתון יאבד מהעולם. יש אפילו להעריך כי לא יהא כן. עם זאת, אין ספק כי כיום, כלי החדשות ה"ותיק" מאבד מכוחו באופן תלול לטובת החידוש, ונגרר לרקע תנאי המשחק המתחדשים - למציאות כלכלית שכופה עליו שינויים חדים. במציאות בה השוק מכתיב את כללי המשחק, לא נותר אפוא להבין כי מי שאינו משחק לידיו - מפסיד.
____________________
הכותב הינו סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי - הרצליה
