ההדלפות כנראה מכוונות, כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז עומד להודיע על העמדתם לדין של עמרי שרון והיועץ האישי לשרון, עו"ד דב וייסגלס - כנראה מוקדמות או מוגזמות ובעתיד הקרוב הנושא יוכרע סופית.
מדובר "בחברות הקש", שממנה צמחה גם פרשת "סירל קרן" שעדיין נחקרת ונבדקת, והחלו עם פרסום דוח מבקר המדינה ב-2001.
כזכור, בני שרון, חוואים מגדלי שוורים וכבשים בחרו ב"זכות השתיקה" והתרכזו בספירת כבשים. לגבי גלעד שרון - השתיקה וההמנעות העקבית והממושכת לרבות אי שיתוף פעולה עם המשטרה, השתלמה לבסוף בגדול, למרות הביקורת הקשה, שהופנתה לעברו מכל עבר, מהציבור ומהפרשנים למיניהם.
בנושא זה, כדאי לזכור ולהעיר, גלעד שרון איננו ולא היה איש ציבור ולא נבחר ציבור. נכון שהוא בנו של ראש ממשלה, נבחר ופעל כנראה כדי לעזור לו להיבחר, תוך אלתורים, מעקפים ותרגילים כביכול חוקיים, אבל הוא היה ונשאר לאורך כל הדרך הפתלתלה הזאת אזרח מן השורה, לפחות מבחינת הזכויות המשפטיות שלו.
כלומר, "זכות השתיקה" השמורה לכל אזרח - שמורה גם לו, למרות היותו הבן של... ואי אפשר לדרוש ממנו לוותר עליה, או לשתף פעולה עם המשטרה ובמידה והוא מחליט בעצה אחת עם סניגורו לשתוק כתרגיל או כאמצעי טקטי משפטי.
יש להדגיש, "זכות השתיקה" בקוד המשפטי הישראלי היא זכות קונסטיטוציונית שנשתרשה, ומוכרת גם בפסיקה וגם בסעיפים שונים בחוק - למרות שאין לנו קונסטיטוציה, אלא אוסף של חוקי יסוד - שמהם בעתיד תורכב החוקה. בפועל - "זכות השתיקה" - צומצמה, ונגסו ממנה מימין ומשמאל וצמצמו אותה למינימום ויחד עם זאת עדיין נשארה, כזכות יסוד חשובה אזרחית להגנה על זכויות הפרט מפני המנגנון הדורסני של השלטונות - (מאמר נרחב על זכות השתיקה והשלכותיו - באתר NFC).
עמרי שרון - להבדיל מאחיו גלעד, כנבחר ציבור, כח"כ מהליכוד, לא יכול היה להרשות לעצמו את הלוקסוס של שתיקה גורפת וממושכת, ולכן בחר לדבר ולשתף פעולה, אבל בלי לומר כלום - כלומר הרבה הסברים מסביב, הרבה לא זוכר לא יודע אך בפועל לא לומר דבר.
לגבי גלעד שרון - הטכניקה והטקטיקה הזאת עבדה יפה והתיקים נגדו נסגרו אחד אחד, למרות כעסם של הפרשנים, המבקרים ואפילו בית המשפט.
יתירה מזאת - לגבי גלעד שרון ומלחמתו במערכת המשפט הושגו מספר תקדימים משפטיים ביניהם הדרישה המוגזמת המיותרת והחריגה, שעל גלעד שרון לא רק לשתף פעולה עם המשטרה במתן הראיות והמסמכים שבידו - אלא גם לעשות מאמץ לאסוף אותם אישית או באמצעות אחרים. בעולם הרחב - דרישה שלא היתה קיימת עד ימים אלה הפסיקה ובסמכויות בית המשפט - ומבחינה זו יש כאן תקדים משפטי - ללא ספק חדשני ומסוכן.
לגבי עמרי שרון - כנראה שהתרגילים האלה לא עבדו ובצדק - ואם השמועות אכן יתאמתו תהיה זו החלטה אמיצה ותקדימית של היועץ בנושא זה. אסור לשכוח כי גם החבורה הנאמנה שהקיפה ופעלה עם אהוד ברק, שמרה על "זכות השתיקה" - כמו עו"ד כהן גיסו לשעבר, ח"כ בוז'י הרצוג דאז ושר השיכון והבינוי דהיום וקבוצה נוספת של עוזרים ויועצים סביב ברק - ששתיקתם הוכיחה את עצמה והתיק נגדם ונגד ברק נסגר - אמנם עם תמיהות וספקות אבל נסגר.
"זכות השתיקה" - הקבועה גם בחוק הפלילי (סע' 152 לחסד"פ) במעמד של זכות יסוד - מזכירה ונושקת לזכות הקיימת בחוקה של ארה"ב בתיקון ה-5 הידוע והמפורסם שעומד לכל אזרח במשטרה, בבית משפט ובחקירות של הקונגרס והסנט האמריקני. לציין, שבארץ, הזכות, כבר צומצמה ונגסו בה על-ידי הוספת תיקון המאיים על השותק, כי זכויותיו במשפט יפגעו אם ימשיך לשתוק והדבר פועל לרעתו במשפט.
מצד שני - יש יתרונות לא מבוטלים לשתיקה, כפי שכבר פורט לעיל ועל כך ניתן להוסיף גם את הנתונים הבאים: השותק בחקירה אומר למשטרה: אם יש לכם ראיות נגדי או חומר מפליל - אתם לא צריכים אותי. אנא הציגו אותם. לצידי עומדת זכות יסוד נוספת והוא "חזקת החפות" - ותפקיד המשטרה והתביעה להביא ראיות מיוזמתה אם יש בהן כדי להרשיע - ואין לדרוש מהנחקר או החשוד לעזור להם בהרשעתו.
אם עושים סקירה קלה לעבר, גם אריה דרעי (שר פנים לשעבר) וגם ח"כ נעמי בלומנטל שמרו בקנאות על "זכות השתיקה", למרות שאריה דרעי בשלב מסויים בחקירה, ויתר על הזכות, שיתף פעולה ונתן הסברים.
הניסיונות, שנעשים בתקופה האחרונה, לחוקק חוקים שיצמצמו יותר או יבטלו את הזכות - נראים לי מסוכנים וחותרים תחת העקרונות הבסיסיים והמעוגנים של הדמוקרטיה, כי כל אדם הוא זכאי כל עוד לא הורשע - ואסור בנושא זה לוותר ולהתגמש.
יחד עם זאת - אני בדיעה, אותה כבר הבעתי בעבר, כי יש לבטל את "זכות השתיקה" לנבחרי ציבור - אבל רק בכל הנוגע לתפקידם ופעילותם הציבורית.
כלומר: החוק צריך לומר בפשטות - נבחר ציבור, שהוא שליח הציבור, חייב בדיווח לציבור ששלח אותו לתפקיד - ולכן בתפקידו הציבורי, הוא חייב בדין וחשבון לציבור ולא יכול בקטע זה לשמור על "זכות השתיקה" - להבדיל מפעילותו וזכויותיו האזרחיות הרגילות - שם הוא אזרח רגיל לכל דבר.
נבחר ציבור - שלמרות כל המגבלות שציינתי ממשיך לשתוק, יפוטר מתפקידו. ראש הממשלה שרון - בפרשת בלומנטל, נהג אם כך נכון, שפיטר והדיח אותה מכהונתה כסגנית שר. חבל שלא המשיך בעיקרון זה גם לגבי בנו עמרי ואחרים והביע בפומבי ובנחרצות שזאת דעתו והיא תיושם לגבי כל אחד כולל משפחתו.
בעניין, זה חבל, שאיש ציבור כמו סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ לא בחר בזכות השתיקה, ולא היה מתבטא ומתראיין לעיתונות, בצורה מיותרת וחריגה בנושא חיסולו של המחבל בן המוות סאלאח שחאדה.
באותה מידה היה מיותר שבג"צ יטפל בכלל בסוגיה וטוב היה עושה אילו דחה את העתירה על הסף, מהטעם שבג"צ לא עוסק ולא דן בהתבטאויות והצהרות של אנשי ציבור והנושא צריך לדון בתחום הציבורי. כנ"ל צריך בג"צ לדחות על הסף את העתירה, המתגבשת, של הוועד נגד עינויים למנות את ר' השב"כ החדש, יובל דיסקין לתפקיד כי היה ממונה ומבצע של שיטת "החיסול הממוקד" שיש לה בסיס משפטי הן במשפט הפנימי והבינלאומי, כנגזרת של הזכות להגנה עצמית. כלומר: יש תחומים שגם עמותות, וועדים למיניהם - רצוי שישמרו על "זכות השתיקה".
_________________________________________________________
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
