מרית יקרה,
לפני כשנה כתבתי לך מכתב אישי ובו בירכתי אותך על שזכית לתואר "עובד מצטיין" במשרד ראש הממשלה. כתבתי לך, עד כמה שאני זוכר, כי איני מופתע מכך. הן אני זוכר אותך עוד מתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, כיוון שהיתה לי הזכות לקבלך לעבודה בלשכת ראש הממשלה, כמזכירת ראש הממשלה. ענית לי טלפונית, כי את זוכרת לטובה את התנהלות הלשכה באותם ימים ומספרת לכל מי ששואל, איזו "לשכה נהדרת" היתה ליצחק שמיר.
הלשכה היתה נהדרת - הרבה בזכותך. מאז שאני עזבתי אותה אחרי ארבע שנים, אני עוקב אחריך, ככל שזה מתאפשר לאדם מבחוץ, כמי ששירתה מאז תחת עוד חמישה ראשי ממשלות! כמו יצחק שמיר, כל ראש ממשלה שבא אחריו - רק מלים טובות היו לו עליך. צברת, מאז התחלת לעבוד בלשכתנו, חוויות אין-ספור, היית עדה מקרוב לארועים משמחים וארועים קשים. הקשה שבהם, קשה לכולנו, לכל עם ישראל ולך במיוחד, היה כמובן רצח ראש הממשלה, יצחק רבין.
מה שעבר עליך, על יתר עובדי ועובדות הלשכה, היה קשה מנשוא, ואף על-פי כן אספת את השברים הנפשיים, חזרת איכשהו לתלם העבודה, ככל האפשר, כשאת רגשותיך ודמעותיך את משאירה לעצמך ולפרטיותך. גם המדינה חזרה ל"שיגרה", ככל שאפשר לקרוא למצב זה שבו אנו שרויים כבר כמעט עשור שלם, במילה סתמית זאת. והינה ביום ב' חרגת, מרית, מנוהגך ו"יצאת לתקשורת". עשית כותרת ראשית ב"מעריב", שבה קראת לעם ישראל להתעורר, להפסיק לשתוק, לנוכח האיומים על ראש הממשלה וכמה משריו בהקשר לתוכנית ההינתקות.
אווירת הימים האלה הזכירה לך, ולא בלי סיבה, את האווירה ששררה ערב הירצחו של רבין. אם לשפוט על-פי התקשורת, אכן הדמיון רב. הדאגה היא אותה דאגה, החששות הן אותן חששות. קשה עד היום לעכל את העובדה שנרצח ראש ממשלה בישראל בידי בן-עוולה יהודי. הייתי באותה שנה חבר-הכנסת. מצאתי עצמי לא פעם בתוך גלי הצונאמי של ההסתה וההתלהמות של הימין הקיצוני שבקיצוני. עשיתי הכל בכוחותי הדלים כדי לבלום אותם, את אנשי "כך" וכמה טיפוסים שנראים גם היום בשטח. יחד עם זאת, הייתי באופוזיציה חריפה לראש הממשלה, פעלתי נגדו פוליטית יחד עם חברי. עשינו זאת באופן דמוקרטי לחלוטין.
גם אני סבור כמוך, מרית, כי לא את, לא אני, לא עם ישראל כולו, יוכלו לעמוד בשנית בטראומה כמו זאת שעברה עלינו ב-1995. לא נעמוד, מכל הסיבות שבעולם, בעוד רצח, חלילה וחס, של ראש ממשלה. ואולם אני מקווה, כי שלא כמו לפני עשר שנים, ליקחי האבטחה על ראש הממשלה נלמדו. לא עוד יהיו מחדלי שב"כ וראש שב"כ, כרמי גילון שמו, שלא הצליחו למנוע מהרוצח המנוול לירות שלושה כדורים בגבו של יצחק רבין.
מרית, את סמוכה לחדרו של אריק שרון. את מסייעת לו יום יום ושעה שעה בעבודתו הקשה, שאין קשה ממנה בשום מדינה בעולם, עבודת ראש ממשלת ישראל. את גם יודעת לא להתערב בשיקוליו של הבוס ולשמור על צינעה ודיסקרטיות. ואולם, אם כבר יצאת לתקשורת בזעקה קורעת לב, אם כבר נקטת עמדה מן המקום הרם שבו את משרתת את עם ישראל, יהיה זה ראוי שתלחשי, כמזכירה מודאגת, לאוזנו של אריק, בשמך ובשם כל החרדים מפני הבאות:
אנא ראש הממשלה, גלה מעט חמלה כלפי מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון. נסה להבין ללבם ולא רק באמצעות פיצוי כספי הולם. נסה לדבר אליהם ולא להשתלח ביריביך הפוליטיים, מתנגדי תוכניתך, במפלגתך, בסיעתך ובציבור כולו, ולחרף אותם. רק בהידברות ימותנו המתחים, הגם שאתה מרחיק לכת מרבין בתוכניתך המסוכנת.
זכור: רבין היה ראש מחנה השמאל, שתמיד חרת על דגלו ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת. ואילו אתה, שרון, עלית לשלטון כראש המחנה הלאומי, שמצעו מדבר מפורשות על שמירת הזכות היהודית לכל ארץ-ישראל וההתיישבות בה. זכור, כי סטית מן הדרך ב-180 מעלות, לעומת 20 מעלות, נניח, שסטה רבין המנוח. ועל-כן, מתוך אחריות לאומית לשמירת שלימות העם, אם לא שלימות המולדת, חובה כפולה ומכופלת עליך להביא את תוכניתך הקשה למשאל עם ולחילופין - לבחירות מוקדמות. מתעקש אתה על תוכניתך - אל נא תתעקש לפחות בענין המשאל.
אבל גם אם לא תיעתר לבקשה זו, אבוי לו ואבוי לנו אם יעז מישהו שוב להרים ידו על ראש ממשלת ישראל או על אחד השרים ושליחי הציבור. תהיה דרכו והתנהלותו של ראש הממשלה שרון מוטעית ומסוכנת ככל שתהיה בעיני חלק נכבד מהציבור - חשובה יותר מכל זה האחדות הפנימית ובלימת כל מסית קיצוני ומתנכל פוטנציאלי מלבצע זממו. האם גם השב"כ של אבי דיכטר הפיק לקחים מכשלון השב"כ של כרמי גילון? אני בטוח בכך.
ואני מאחל לך, מרית, שימי המתח הלא-קלים הללו יעברו מהרה ותוסיפי לשרת עוד שנים רבות את מדינת ישראל מלשכת ראש הממשלה בירושלים.
