המשחק

יום חמישי, משהו קורה כל ערב חמישי משהו שמדברים עליו חושבים עליו ויושבים עליו כל היום. זה מתחיל בבוקר כשקמים. כבר עם הקפה הראשון המחשבות נודדות רק למה שיקרה בערב, זה נמשך אל העבודה והרי ברור שביום הזה לא ממש תהיה עבודה. כל פישר בעבודה רואה עצמו כאלי סהר החדש, ומתחיל לתת תחזית על מה שיהיה בערב. זה מצחיק, כי אף אחד הרי לא מתקרב לרמה של אלי סה,ר גם אלי סהר לא מתקרב לרמה של אלי סהר, שסרוסי... העיתונים באותו יום מלאים בדיווחים לקראת "המשחק". אף אחד, ובטח לא העיתונאים, לא מסוגל להגיד את השם מפורשות. כולם מדברים על "המשחק" ביראת כבוד ששמורה רק לאלוהים. בצהריים אתה כבר לא מתפקד. הרי בעוד כמה שעות אתה הולך למקדש לאם כל האיצטדיונים, בראש כבר מתחילים לרוץ מהלכים, פארקר ימסור לשאראס שימסור לבסטון לעלי הופ וחוזר חלילה. "ועכשיו מכבבבבי עלייייית תלללל אביבבבב מספר 9 נמבר ניין גוררר שלללף מספר 5 נמבר פייב מייסיאו בסטוןןןןןן", שואג רפי גינת. זהו, נכנסת להיכל. עוד כמה דקות, מה שחיכית לו כל היום מתחיל, או מיי גוד (כל הזכויות שמורות לשימי ריגר). המשחק מתחיל. מכבי רצה כבר מההתחלה חמש דקות ראשונות מדהימות, אחד הדברים היפים בנוקיה הוא שהכסאות ליד המעברים מאפשרים ישיבה נוחה, מכיוון שאין כסא לפניהם אני אוהב לשבת ליד המעבר. אני אוהב את המרחב, וגם הרגליים שלי אוהבות את זה. גם החברה שלי, אגב, אוהבת את זה (השם שלה מתחיל באות יוד). ביום חמישי האחרון, מישהו במשטרת ישראל החליט שכדאי שיהיה מי שישמור באופן הדוק על אוהדי מכבי תל אביב הידועים בפורענותם הרבה, וכך, במקום לראות את ההטבעות המדהימות של פארקר ואת מחיאות הכפיים מהספסל של אסף דותן, נאלצתי לראות לאורך כל המשחק את גבו של שוטר מג"ב שעמד והסתכל על אוהדי מכבי שחס וחלילה לא יעודדו חזק מדי. ואני שואל: למה משטרת ישראל בוחרת לסדר לשוטריה כניסה חינם להיכל נוקיה במקום להילחם בפשע. אז שלא יעבדו עליכם...