הזעקות של מתנגדי ההינתקות ומנהיגי יש"ע, תנו לנו "משאל עם", הוא ימנע קרע, הוא ימנע התלהמות והתנגשויות פיזיות ומילוליות, כבר עברו את שלב ההיגיון הבריא - ונסחפות לעבר "מנטרה" של כת מתיישבים ומתנגדי התנתקות המנסים להרדים את עצמם או להפנט את תומכיהם, בפתרון כביכול של מהלך קסם.
כבר אמרתי על כך בעבר, ההצמדות הפנאטית לפתרון של הסכסוך על-ידי "משאל עם" שיהווה מן שסתום פורק קיטור לאומי - הוא לא רציני ולא מבוסס.
העובדה שכל נושא ההינתקות, תלוי במהלך פרוצדוראלי של הכנסת והממשלה - מצביע על רדידות הנימוקים והורדת הנושא לדרגת וויכוח משפטי על הסדרי הצבעה ומרוקן מתוכן כל נושא אידיאולוגי או לאומני דתי כמו הבטחה אלוהית, אדמה קדושה, אין מחזירים שטחי ארץ ישראל לגויים וכו'...
גם הטענה, שאילו היה הסכם או הסדר עם הפלסטינאים עם הנסיגה והיינו מקבלים תמורה הולמת, כמו שקט, הבטחות ממשיות, פירוק הטרור וכד'. היה קל יותר לתמוך במהלך - ואז גם ש"ס על כל מנדטיה בכנסת היתה תומכת. טענות אלה רק מבססות את התיזה הנגדית של תומכי ההתנגדות, שמדובר לא בעיקרון של מהות אלא במעין קח ותן פוליטי - שהממשלה והכנסת יכולים להחליט עליה, גם ללא קבלת טובות או חתימה על הסכמים.
בגלל יצירת מעין היסטריה חברתית פוליטית סביב נושא "משאל העם", במאמרים, בראיונות ובטלויזיה ברבי שיח למיניהם ברצוני להצביע על כמה עיקרים הקשורים למשאל עם - ותוצאותיו.
"משאל עם" - הוא אופציה דמוקרטית לגיטימית והוא קיים בחברה הפוליטית מזה מאות שנים עוד מהתקופה של יוון ורומה בווריאציות שונות.
יש ארצות באירופה, שהמשאל קבוע ומופיע בחוקה של המדינה, על מסגרתו ותוקפו, כמו שוויץ, שם נערכים משאלים, בצורה מסודרת מזה שנים על פי תנאי החוקה. כשהחליטו - באירופה לעבור למטבע אחיד של היורו - נערכו משאלי עם, במספר ארצות כדי לאשר את ההסדר המוצע - ואכן רוב משאלי העם היו בעד אבל היו גם חריגים שהצביעו נגד או דחו ההחלטה למועד אחר. גם אצלנו בחקיקה יש ביטוי לשאיפה הזאת של איסור מהלכים פוליטיים רגישים ע"י משאל. בחוק לסיפוח רמת הגולן - יש סעיף המדבר על משאל בכל מקרה של שינוי החוק, החזרת הרמה או חלקה והשבת המתיישבים למקורותיהם.
גם ראש הממשלה רבין ז"ל וגם אהוד ברק - דיברו בזמנם על מהלכים ושינויים פוליטיים - שילוו במשאל עם והפעולות יהיו תלויות בתוצאות.
לטוענים בלהט - שניתן לארגן ולחוקק משאל תוך 60-30 יום - חולמים בהקיץ - שהרי לא הבעיה של הכנת המסגרת לחוק חשובה אלא מה יהיה תוכנו, מה תהיה מטרתו ומה יקבע החוק לעתיד כמורה דרך דמוקרטי.
והרי כמה מן הבעיות שיש להתגבר עליהן ולסכם אותן לפני חקיקה סופית.
א. רצוי שהחוק יהיה בצורת חוק יסוד.
ב. האם יסתפקו ברוב רגיל או רוב מיוחס.
ג. באיזה נושאים תוכל הכנסת ובאיזה רוב להחליט על העברת הנושא למשאל הציבור.
ד. מי יחליט ומי ירכיב את השאלה או השאלות שיהיו במשאל ומי ינסח אותם.
ה. יש להסדיר בחוק את מגבלות ותנאי העיתוי והזמן שיעמדו לכל מפלגה לצורך הסברה, שכנוע בכל אמצעים האלקטרוניים וכמובן הגיבוי התקציבי.
ו. הסדרי ההצבעה אזרחי ישראל, אזרחים שנמצאים בחו"ל וכו'.
כמובן שהרשימה לא סגורה אלא מייצגת רק את מסגרת הבעיות העיקריות - אך מעל לכל - יש להדגיש בפני המתלהבים של שיטת המשאל - שהחוק אם וכאשר יחוקק לא יכול להיות ספציפי רק לבעיה של ההינתקות - אלא פותח פתח לשיטת משאלים בנושאים רגישים, קריטיים, לאומיים - כגון: משאלים על הפרדת הדת מהמדינה, על גבולות הקבע, על גדר הביטחון, על חלוקת ירושלים או החזרת מזרח ירושלים לפלסטינאים במסגרת הסדר, כדי שתשמש כבירת פלסטין. ומה לגבי ההסדר עם סוריה ורמת הגולן. ומה לגבי הערים ביש"ע, אריאל, עמנואל, מעלה אדומים ואחרים שיהיו קבוצות שיבקשו להעלותם למשאל.
כלומר: הפותח סכר להשקיית שדה אחד ספציפי לא יוכל למנוע מהמים לזרום גם לשדות אחרים. ואם יטענו הטוענים - נעשה חוק חד פעמי רק לעניין גוש קטיף - מבחינת נעשה מעשה אחד וננוח - התשובה היא זה לא פתרון, זה לא דמוקרטי, זאת עקיפה לא מכובדת של שלטון החוק - למרות שהיא ניתנת לביצוע.
מצד שני - החלטת ממשלה וכנסת - הוא מהלך חוקי קונסטיטוציוני המחייב את הממשלה והעם והוא גם מייצג את דרישת העם. הכנסת, שהיא השלוח של המפלגות - היא מייצגת את העם והחלטותיה תקפות וקיימות. כמובן שגם בחירות - הן בבחינת "משאל-עם" שבוחרת בכנסת שמייצגת את העם ומחליטה כפי שהיא עושה גם כיום.
כלומר: מתלהבי המשאל - היזהרו במעשיכם, אתם פותחים ברז אך לא תהיה לכם שליטה על הגז שיצא ממנו. ולכן כמו בכל דמוקרטיה מודרנית - הכדור כרגע בידי הכנסת ולא בידי קבוצות לחץ שיכולות להכריע מעשים וגורלות - ועלינו לחכות להחלטתה.
- *הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
