ועדת השופטים לפרס ישראל התשס"ו החליטה אמש (יום ג', 31.1.06) להעניק את פרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף ליעקב חודורוב ורלף קליין.
בין הנימוקים לבחירתו של קליין: "כשחקן מצטיין וקפטן של נבחרות ישראל בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, כמאמן מכבי תל אביב ונבחרות ישראל שהצעידן לגדולים שבהישגיהם.
רלף קליין חינך והדריך במשך עשרות שנים מורים לחינוך גופני ומאמנים והעמיד דורות של שחקנים ושחקניות שהפנימו את דמותו לממשיכים את דרכו הספורטיבית.
התמדתו של רלף קליין בענף הכדורסל נובעת בראש ובראשונה מאהבת הספורט והחינוך הגופני ומאמונה בתרומתו החינוכית של הספורט. על כל אלה מצאה ועדת השופטים את רלף קליין ראוי לפרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף לשנת התשס"ו".
קליין: המאמן הטוב ביותר במדינה רלף קליין נולד בברלין ב-29 ביוני 1931. בן זקונים למשפחה יהודית אמידה שמוצאה בהונגריה. הוא גדל בפאר ועושר יחד עם שני אחיו - רות וטיבי ועם הוריו רודולף ואליזבת.
עליית הנאצים לשלטון טלטלה את חייה של המשפחה. ב-1939 עזבה המשפחה את גרמניה הנאצית להונגריה. רלף, אחיו ואימו מצאו מחסה בביתו של חסיד אומות עולם ראול וולנברג. לאחר תקופה הוצאו משם ונשלחו לגטו בודפשט שם חיו בתנאי מחסור קשים.
ב-1951, בגיל 19, עלה קליין לארץ עם אימו. חסר כל, דובר גרמנית והונגרית בלבד, הוא זכה לקבלת פנים צוננת וקרה מהצברים הישראלים והחליט כי הדרך היחידה שלו להשתלב בחברה הישראלית היא דרך אהבתו הגדולה - הכדורסל.
הוא הגיע די במקרה לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ובעזרת עבודה קשה וסיזיפית הצליח תוך זמן קצר להתברג בחמישייה הראשונה של מכבי ולהפוך לשחקן מרכזי ואף לקפטן - גם בקבוצה וגם במדי נבחרת ישראל.
עד היום זכורה לרבים ה"בלטה" הקבועה שלו במגרשה הביתי של מכבי בתל אביב ממנה לא החטיא כמעט אף פעם. עם מכבי תל אביב זכה באליפויות וגביעים רבים.
ב-1970 מונה קליין למאמנה של מכבי תל אביב, אותה הוביל במשך שנים ארוכות לכמה מההישגים הגדולים אותם ידעה הקבוצה מאז ומעולם.
לאורך הקדנציות שלו במכבי תל אביב זכה עם הקבוצה ב-12 אליפויות וב-11 גביעים. שיא השיאים היה זכייתה ההיסטורית של מכבי תל אביב בגביע אירופה הראשון של מדינת ישראל, בשנת 1977.
ב-1983 היה קליין למאמן הישראלי הראשון שזכה לחוזה אימון מקצועני בחו"ל. הוא מונה למאמנה של סאטורן קלן ולמאמן נבחרת גרמניה. מינוי זה לווה בסערה "פוליטית" גדולה בארץ אולם קליין, ניצול השואה, שאיבד את אביו במחנה המוות של אושוויץ הרגיש כי המינוי מהווה ניצחון אישי עבורו.
במהלך שנות ה-90 אימן ושימש כמנג'ר של הפועל תל אביב, והפועל חולון, אותן הוביל לצמרת הליגה הישראלית בכדורסל - עם הפועל תל אביב אף זכה בגביע המדינה. כן כיהן כמנג'ר בהפועל אילת ומכבי נתניה - אותה הוביל להעפלה היסטורית לליגת העל.
בשנת 1998 זכה בפרס מאמן היובל של מדינת ישראל מטעם משרד החינוך התרבות והספורט - המאמן הטוב ביותר במדינה בכל ענפי הספורט. בשנת 2004 זכה להדליק משואה ביום העצמאות של מדינת ישראל. הוא מכהן כיום כנשיא הכבוד של ארגון המאמנים.
חודרוב: מודל לחיקוי והערצה ועדת השופטים לפרס ישראל החליטה לתת את הפרס לחודורוב "על תרומתו חסרת התקדים לספורט הכדורגל ביישוב ובמדינה ולהעלאת קרנו".
עוד כתבו השופטים כי "דמותו של יעקב חודורוב המזנק בשער הפכה אותו לסמל ולמודל לחיקוי ולהערצה לבני הנוער ולאוהדי ספורט מבוגרים באשר הם. משחקי נבחרת ישראל נגד יוגוסלביה, רוסיה, וולס ואחרות בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הפכו בזכותו לרגעי ספורט בלתי נשכחים בהיסטורית הספורט הישראלי".
חודורוב נולד בישראל בשנת 1927, ואת צעדיו הראשונים בספורט עשה בעירו ראשון לציון. תחילה ב"מכבי" ואח"כ ב"הפועל ראשל"צ".
ב-1948 גויס כאיש החי"ש בראשון לציון, גדוד 2 לחטיבת גבעתי (לימים הפך גדוד 52) שעסק בליווי שיירות, ונקלע עם יחידתו במצור בכפר אוריה.
רבים ממשחקיו של חודורוב נכנסו להיסטוריה של הספורט של ישראל, חלקם בגלל החשיבות הרגשית ורובם בשל הופעתו המרשימה כגון המשחקים נגד רוסיה, ניצחון על נבחרת יוגוסלביה בבלגרד, במשחקים הקדם אולימפיים 1960. בעיתונות היוגוסלבית כתבו כי "נערי בן-גוריון ניצחו את נערי טיטו".
משחק אחר שהיו לו הדים רבים בעולם הוא ההופעה בקרדיף וולס. שם רואיין בתקשורת וה"בי.בי.סי." הזמינו להקלטה דבר שהיה נדיר באותה תקופה.
פעמים רבות נבחר על-ידי עיתונים שונים לספורטאי השנה ולכדורגלן השנה. ב-1973 בעשרים וחמש שנה למדינה - בחר בו עיתון "מעריב" כספורטאי חצי יובל.