כקצין משטרה לשעבר, רס"ן (מיל.) ואיש עסקים, הריני מברך את כבוד שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר, על פסיקתה בדבר עריכת משפט חוזר לעמוס ברנס.
כמי שמכיר את המערכות הגדולות בצבא ובמשטרה (רק 1.5 שנה במשטרה ובתפקיד של קצין שיפוט מקצועי במיל') אני מכיר את הלחץ הניכר על השופטים להרשיע נאשמים.
לדעתי, שופט חייב לשפוט. תפקיד השיפוט מחייב אומץ לב. שופט שלא מרשיע מספיק לא יקודם, לא במערכת הצבאית ולא במערכת האזרחית.
בצבא ובמשטרה ה"שקר" הינו חובה. מי שלא יודע לשקר אל לו להשתבץ במערכות הנ"ל.
תמהה אני מדוע לא ביקרה כבוד השופטת את מערכת המשפט, קרי: את השופטים. אם אכן ייצא עמוס ברנס זכאי, הרי שהשופטים טעו.
אינני מקבל את העובדה כי הוטעו, כי כל ילד ידוע שבמשטרה היכו ותהליכי החקירה מלווים באלימות בלתי נסבלת. גם לוחם יחידה מובחרת שלא יוכל לישון בלילה במשך 2 לילות, יישבר מייד, שלא לדבר על גרימה של חולי קל כדוגמת שפעת קלה שהופכת גם את החסון שבגברים ל"סמרטוט". כיצב התעלמו השופטים מכל סימני המצוקה של הנאשם?!
