השבוע הוזמנתי, כיו"ר מועצת הורים בחטיבת ביניים אלון ברעננה, לכנס במרכז הפיס בעיר, שנושאו יישום דוח דוברת.
רשימת המשתתפים כללה את שרת החינוך, הגב' לימור לבנת, מנכ"ל משרד החינוך, הסמנכ"ל ראש עיריית רעננה, מר ביילסקי ראש אגף החינוך בעירייה, מר חופרי ואחרים.
שולחן המכובדים בישר על כנס בו ישאלו שאלות ויובהרו נקודות כואבות מול מנהלי בתי הספר ברעננה, מספר זעום של מורות ומורים (שבאו למרות החרם של הסתדרות המורים), חברי וחברות וועדי הורים מרכזיים של בתי הספר ברעננה וחברי מועצת ההורים העירונית.
נכחו גם הרבה עובדי אגף החינוך של העירייה שהובאו "כממלאי שורות" כדי ששרת החינוך לא תעמוד מול אולם ריק.
השרה לבנת נשאה דברים, שנראו כפתיחה טובה ואמינה לדו שיח מכובד ומקצועי. ראש העיר בירך, ואז התחילה הבושה.
מר ביילסקי, ראש העיר הוותיק של רעננה, התעקש לנהל את הכנס בעצמו ואת סדר השואלים. על פניו, נראה יאה ומכובד, אלמלא... כל שואל זכה להערות מזלזלות ושחצניות של ראש העיר, בנימה לבבית, מן סחבקיות של רחוב בשוק.
היכרותו האישית של ראש העיר עם מרבית השואלים, הביאה אותו משום מה לחשוב כי זה המקום לנהל כנס צחוקים זלזלני מול קהל חרד של מנהלים, מורים, הורים ותלמידים, שעולמם עומד להתהפך עם יישום הדוח.
הדרך בה דיבר אל נציגת הסתדרות המורים שנכחה בכנס היתה מתחת לרמה של בדיחות בין מדריך לחברי קבוצה בצופים. לאחת השואלות ענה, למשל, בבדיחות הדעת: "מה את דואגת, אנחנו כבר נסדר לך העלאה במשכורת".
בעוד באי הכנס שואלים שאלות או נותנים תשובות, שלפה שרת החינוך את הטלפון הסלולרי והחלה לתקתק בו במרץ, תוך התעלמות מוחלטת מהנעשה באולם. חלק מהשואלים כל-כך נעלבו עד כי הפסיקו את השאלות וחיכו שהשרה המכובדת תתפנה מהעיסוק בטלפון ותפנה את תשומת ליבה בחזרה אליהם.
נושא הדיון היה בנפשם של הנוכחים. להזכירכם, תוכנית דוברת היא התוכנית ה"הוריקן" שאמורה לערבל ולהפוך את כל מערכת החינוך על מבניה, כמות המורים, מקצועות ההוראה, שעות ההוראה, שכר ומה לא?
ושוב להזכירכם, לפני כמה עשורים באו מומחים דומים בעלי שיעור קומה לאומי והסבירו למה כן צריך לחלק את מערכת החינוך ל"יסודי- חטיבות ביניים ותיכונים" ולהפוך מבנה ישן ולא מתאים שחידש נעוריו פתאום, על-ידי ועדת דוברת, ונהיה שוב "הכי נכון".
אין מדינה המכבדת את עצמה בעולם ואין שרת חינוך סבירה ובעל שיקול דעת בעולם שיעיזו לעשות ניסוי שכזה, שאינו פרי עבודתם של מומחים, על למעלה ממיליון וחצי ילדים, ניסוי שאם יכשל יהרוס את מסלול חינוכם של דור שלם של תלמידים. מה זה אומר עלינו?
תמהים? לא כאשר תשמעו שאת כנס הבושה הזה השלים ראש עירנו בסכמו את הדיון: "עכשיו נשיר התקווה", עם מקהלת ילדי רעננה מאחוריו.
לרבים, שירת התקווה אחרי כנס סתמי מבייש עם שרת החינוך היתה זילות של ההמנון הלאומי. המנון שנשמר בלב רבים לאירועים רשמיים מכובדים ולא לאירוע כל-כך לא חשוב כמו זה שנכחתי בו ביום חמישי האחרון.
חבל על זמננו שבוזבז, ישועה לא תצא ממסקנות דוח דוברת או משרת החינוך וסגניתה. ניתן היה לחסוך השפלה פומבית לבאי הכנס, לפחות.
