התרעומת, כנגד ראש הממשלה שרון, ומשרד ראש הממשלה, על מיעוט ראיונות לעומק, לתקשורת הכתובה והאלקטרונית אינה חדשה והיא מלווה אותו מאז שנבחר לראש הממשלה עוד בסיבוב הקודם. אבל יש גם ממש בטענות כי התקשורת "מלטפת" את שרון בגלל מהלכיו המדיניים - ולא מציקה לו ויורדת לחייו, כפי שעשו בזמנו לרבין ז"ל, לנתניהו וגם לברק לאחר שכשל בתפקידו ובמדיניותו.
יש מומחים, שטוענים שזאת אסטרטגיה תקשורתית, שאומצה על-ידו ועל-ידי יועציו התקשורתיים ויועצי התדמית לאמור: ראש ממשלה שמדבר מעט אומר לפעמים יותר ואילו ראש ממשלה שמדבר הרבה, מעל כל במה ולכל עיתונאי, גורם לזילות התפקיד, עומד בסכנה של "פליטות פה" לא מתוכננות ומזיקות ונאלץ לפעמים להתנצל, להתכחש ולסגת מהנאמר על-ידו.
אין זה סוד מדינה או מקצועי - שהיועצים הסובבים ראש ממשלה או שרים בכירים, עושים כל מאמץ לתת לקליינט שלהם, תדמית רצינית, מעמיקה שדוברת מעט אך כל מילה שנאמרת מדודה מעמיקה ובעלת משמעות. אבל אין זה סוד, מאידך שהרבה תלוי באישיות של בעל התפקיד, כישוריו, אינטליגנציה שלו, והיכולת שלו לעבור מסך ולעבור ראיונות עומק בשלום מול מראיינים מנוסים, חדים עוקצניים ותאבי סקופים וכותרות ראשיות.
ברשימה חלקית זו ניתן לרשום, אישים כמו בגין ז"ל שהיה בעל יכולת ביטוי ונאום מרשימים ביותר, גולדה מאיר ז"ל, שהיתה אישיות חזקה ומיוחדת שזרקה טיפים ולפעמים סקופים מדיניים וביטחוניים, כבדרך אגב, באירועים קטנים וזניחים שרק במאוחר תפסו כותרות.
בנימין נתניהו: שנחשב כאמן תקשורת - ונפל בגדול בפרשת הקלטת האישית, וההתקפה על דוד לוי ותומכיו, שהורידו לו הרבה נקודות ברזומה התקשורתי.
אהוד ברק: אינטליגנטי, חד כתער, בעל פוטנציאל עם יכולת ניתוח אנליטית, מתנשא, יהיר ולא טועה אף פעם יודע יותר טוב ומראש משל כל עזריו, תכונות שבחלקן הוליכו אותו לניצחון הגדול בבחירות וחלקן גרמו לו לנזק בלתי הפיך ולהפסד צורב, ממנו לא התאושש עד היום. למרות שהוא מתרוצץ מתכנית לתכנית ומעיתונאים לעיתונות ומבקש לשקם את מעמדו בציבור ובמפלגה.
ראש הממשלה שרון, שייך לזן אחר, זהיר שומר על ממלכתיות והתחמקות ממלכודות ומארבים של התקשורת. מאחר והוא לא נואם גדול, לא נביא בעירו, לא עובר מסך בצורה מושכת - יש ממש בהתנהלותו ובהתרחקותו מהתקשורת, במיוחד כאשר הוא מוביל מהלך דרמטי, אמוציונאלי, כעוס, מלא ניגודים מבית ומחוץ וכל ראיון עלול להוביל לאמירה שתתפרש לא נכון ולהתפוצצות פוליטית חברתית.
קחו לדוגמא, את אמירתו אצל יצפן בחוותו שהתקציב "חסר לב- וחמלה" - והרי הוא הוא שביחד עם נתניהו, יצר, הוביל ובעיקר אישר את התקציב החסר לב וחמלה. ויותר מזה - אחרי הראיון התפרסם כי שרון חתם על צווים המקצצים, בתקציבים של הנכים שהושגו במלחמה ובהפגנות קשות ואושרו ע"י הממשלה, האוצר וראש הממשלה. לכן אמירה כזאת, למרות שהיא פוגעת בשרון אישית ובמדיניותו - באה כדי לשרת "עקיצה פוליטית" המכוונת לנתניהו, המתנגד להתנתקות, תומך במשאל עם - ומתחרה רציני בליכוד על ראשות הרשימה ומועמדות לראש הממשלה. בתחום זה - שרון אינו הראשון שמנצל ראיון קליל ונחמד "לעקיצת דבורה" פוליטית בלי להזכיר שמות.
הכעס כנגד שרון, גבר אף יותר, לאחר הראיון שהעניק לבדרן יצפן בחוותו. מיטב העיתונאים, החל בדרוקר, מרגלית, עמנואל רוזן ואח' - יצאו חוצץ כנגד הראיון הבלעדי לבדרן שבו, לא נשאלו שאלות קשות מביכות והסתפקו בראיון קליל חברי בנוסח "סאחבקי" מבית מדרשו של יצפן. הראיון עם שרון שהיה בנוסח טיול בחוות הדוד משה עם המדריך אריק ברוח קלילה ואביבית - ואין טעם לבקש מיצפן שלא מצטיין כמראיין ב-500 תוכניות להתעלות על עצמו דווקא הפעם - אגב, הראיון הנחמד התפרסם בכל הרשתות בעולם.
ובכן, צריך לומר בגילוי לב ובאומץ, מבחינת זווית ראייתם ותפקידם של העיתונאים הם צודקים ב-100%. תפקידם לשאול להקשות על ראש הממשלה לענות תשובות בנושאים קשים, מביכים ושנויים במחלוקת. הוא חייב זאת לציבור הכללי, למפלגתו, לבוחריו ותומכיו - זאת הגישה הנכונה לתקשורת דמוקרטית, גלויה, שקופה שהעיתונות חייבת לציבור. בארצות הברית ובאירופה - יש ראיונות קבועים עם ראשי ממשלה ונשיאים כחלק מהשרות לציבור ולעיתונות. בארץ הנושא הזה עדיין לא מאורגן ומעוגן.
מאידך, רשאי גם ראש ממשלה, שמודע למגבלותיו התקשורתיים, לא להתמסר לתקשורת הרעבה, למסד, להמעיט בראיונות - ולשמור את דברו לעם להזדמנויות מתוכננות ומתוזמנות.
התנאי הוא - שלא יסתגר במשרדו או בחוותו ויסביר את מהלכיו ומדיניותו מדי פעם, בהגיעם למשבר או לצומת דרכים קובעת. וראוי היה שבנושא כמו התנתקות "חד צדדית" - ישא שרון נאום לאומה. כידוע, לפי חוק חופש המידע ועקרון של זכות הציבור לדעת - ניתן לשאוב אינפורמציה גם ממשרדי ממשלה, שרים מנכ"לים חברי כנסת מתנגדי מדיניות ותומכיה - וזה מה שנעשה בפועל.
היועצים והמסבירים של שרון, מצביעים על כך שהוא מתראיין ומביע את דעותיו, בהזדמנויות לרוב, כמו מסיבות עיתונאים, מרכז הליכוד וראיונות מתוזמנים מדי פעם ולדעתם זה מספיק ומספק, למרות שהדבר נעשה בדרך של הצהרות חד צדדיות. ההיסטוריה התקשורתית של כמה ממנהיגינו, כמו רבין ז"ל ואשכול ז"ל - מוכיחה את התיאוריה של שרון - כי מי שמדבר פחות גם נכשל פחות בלשונו.
סיכומו של דבר - המאבק החיובי שבין התקשורת הרעבה לבין הממסד והשלטון - צריך וחייב להמשך כדי ליצור איזון בין זכות הציבור לדעת, להבין - ולקבל מידע חיוני ממנהיגיו - לבין סינון וריסון המידע הזורם מהשלטון - כדי לא לפגוע במהלכים מדיניים ובטחונים עכשוויים ועתידיים - ובנושאים אלה כדי ללמוד דבר או שניים מארה"ב או אירופה.
- *הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
