תתארו לעצמכם: אתם נכנסים לבנק כדי להוציא כסף מהחשבון, מגיעים לדלפק ופקיד מוריד מחשבונכם סכום מסוים (נגיד אלף שקל), סופר אותם, ומגיש אותם לגבר המחכה בצד... או קניתם טלוויזיה, שילמתם, אבל כשניגשתם לקבל אותה – נתנו אותה למישהו אחר... או מפלגה נגשה לבחירות לכנסת עם מצע מדיני, סיסמאות, הבטחות לבוחר, הציגה רשימת נציגים לבית המחוקקים, קיבלה מאות אלפי קולות על סמך הבטחות האלה – ואחרי הבחירות מנהיגה עם חבורת מקורביו עשה תפנית של מאה שמונים מעלות, התחבר ליריבים שהפסידו בבחירות – ומגשים מדיניות שלהם שנפסלה על-ידי הבוחר.
יש הבדל בין המקרים? ממבט ראשון אין. בכולם מדובר על מעשה פלילי: גנבה, רמאות, ניצול תפקיד לאינטרסים אישיים או משפחתיים...
אבל בשני המקרים הראשונים בלי לחשוב הרבה הייתם מגישים תלונה למשטרה ותובעים לדין את כל האשמים במעשה פשע הזה. לא היה עובר זמן רב – והם היו מובאים לדין. במקרה האחרון הגנב מכהן כראש הממשלה, שולט בזרועות עקיפת החוק, שלא מעיזות להתנגד לו, מצפצף על מאות אלפי בוחרים שהצביעו עבור מפלגתו בגלל מדיניותה המוצהרת ועל חברי מפלגתו שבהצבעה חוזרת, שהוא בעצמו יזם, הצביעו נגד מדיניותו ברוב גדול – ושום דבר לא קורה במדינה "דמוקרטית" יחידה במזרח התיכון.
לא בדיוק... יש פעולות מחאה, יש גינויים, אבל רובם מכוונים נגד מדיניותו ולא נגד עצם זכותו לשבת על כס שליח ציבור וליהנות מטובות הנאה הכרוכים בתפקיד, לחלק תפקידים ומשרות למקורבים, לקנות עסקנים ומפלגות לאור היום. לא בחינם הוא עושה את זה. הרבה כסף זרם אליו מכל מיני כיוונים. אין לזה עוררים. פרשיה אחרי פרשיה נחקרו במשטרה. השופטת ארבל אמרה לא פעם אחת שלא נותנים מיליונים סתם כך.
בואו נשווה: ראש עירית חדרה הודח מתפקידו והועמד לדין בגלל ניסיונות לשלם שוחד ולקנות שותפים לקואליציה עירונית. ראש עירית נהריה הודח בגלל טובות הנאה שחילק לשותפים בקואליציה. דומה? מאוד!
וכאן הגיע הזמן לזכור שדמוקרטיה יצרה גם מוסדות ותפקידים האמורים לשמור על שלטון החוק, ועל הדמוקרטיה עצמה. ומהי דמוקרטיה? שלטון העם שמתבטא בבחירות. מי צריך לטפל בגונב קולות? יועץ משפטי, פרקליטות, משטרה?
מוזר מאוד נראה אדון יועץ, כשהוא אומר שמאמין לעדויות שראש המשפחה לא ידע על מאות אלפי דולרים שזרמו למערכת בחירות שלו. ומי העד? הבן. מספיק אמין? כנראה כן לאדון מזוז. וכמה פרשיות נתקעו במבוך "שומרי החוק"? את זה לא נדע כנראה. ומה עושה האזרח הקטן, ששדדו את קולו בבחירות כשהוא ראה את אלה שהפסידו בגדול בבחירות אחרונות ועכשיו יושבים כמנצחים בממשלה ומכתיבים את מדיניותה?
מתייאש, נעשה אדיש ומפסיק להאמין לפוליטיקאים. אין מה לעשות! גם אני בתור חבר ליכוד נמצא בקבוצה הזו. ואולי יש מה לעשות? אנחנו רבים. מאות אלפים מול חבורה של רודפי כיסאות ובצע שהשתלטו על המפלגה הגדולה בישראל. אין לי שום טוענות כלפי שמעון פרס, אהוד ברק, עמרם מצנע, יוסי ביילין – גם הם ממומנים ממקורות שונים ומשונים בחו"ל, אבל לבחירות הם הלכו בסיסמאות אמת, הגדירו ביושר את מדיניותם – והפסידו.
את הקולות שלנו גנבו – ואת החבורה הזו קודם כל אנחנו צריכים לתבוע תביעה אזרחית. על גנבת הקול, על רמאות, על עוגמת הנפש. אינני מומחה למשפט, אבל גם את ראש עיריית נהריה תבעו בצורה דומה. ועשה את זה בו-אדם אחד. כאן יחיד כנראה לא יוכל לעשות כלום, אבל אם יעשו את זה מאות או אלפים - ולא רק את ראש החבורה, אף על-פי שהוא הדוחף העיקרי, אלא את כל שותפיו- יש סיכוי. איך לעשות את זה בצורה היעילה ביותר? – יש לא מעט משפטנים בארץ היכולים להביע את דעתם על כך.
