פעמים רבות נמתחת ביקורת בקרב גורמים משפטיים על הקלות הבלתי נסבלת שבה מרשיע ביהמ"ש נאשמים רק על סמך הודאתם. ההודאה אומנם מכונה במשפט הפלילי "מלכת הראיות" ואולם הרשעות המתבססות בעיקר עליה מובילות לעיתים ל"פלופים" משפטיים דוגמת פרשת עמוס ברנס.
בפס"ד תקדימי הורה ביהמ"ש העליון (10.4.06) על ביטול הרשעת תושב הנגב שהורשע בעבירות שונות של סחר בנשק וזאת עקב החשד שהודאתו נבעה מלחץ כבד שהפעיל עליו עורך דינו.
ראשיתה של הפרשה בשנת 2004, אז הוגש כנגד סאלם אבו-גויעד, תושב הנגב, כתב אישום חמור ובו הואשם בלא פחות משמונה סעיפי אישום של סחר בנשק ועוד שני סעיפים של קשירת קשר לביצוע פשע.
אבו-גויעד כפר תחילה בחשדות המיוחסים לו ואולם בהמשך הודה בכתב אישום מופחת, כי סייע בהברחת נשק ממצרים תמורת כ- 11 אלף דולר. הודאתו הושגה עקב הסדר טיעון אליה הגיע עם הפרקליטות ובמסגרתה הופחתו מספר האישומים בסחר בנשק משמונה לחמישה.
בפברואר 2005 הרשיעה השופטת רחל ברקאי מביהמ"ש המחוזי בבאר שבע את אבו-גויעד בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ובחמש עבירות של ייצוא, ייבוא וסחר בנשק. לאחר הכרעת הדין החליף אבו-גויעד את עורך דינו לצורך שלב הטיעונים לעונש וחזר בו כליל מהודאתו. לטענתו, סנגורו הקודם לחץ עליו לחתום על הסדר הטיעון ואף איים עליו כי אם לא יעשה כן גזר דינו יהיה חמור יותר.
ביהמ"ש המחוזי לא התרשם מטיעוניו, הגם שגרסתו נתמכה ע"י עורך דינו הקודם שהודה כי הפעיל לחצים על מרשו, וגזר עליו עונש חמור של 15 שנות מאסר בפועל, בקובעו כי "מעשיו מלמדים על בגידתו במדינת ישראל ובתושביה".
אבו-גויעד לא אמר נואש וערער לביהמ"ש העליון, ע"י בא כוחו עו"ד ערן אביטל. ביהמ"ש קיבל את הערעור במלואו והורה לבטל את ההרשעה ולהתחיל את המשפט מחדש.
בנוסף, החליט העליון להשאיר את אבו-גויעד במעצר ל- 90 ימים נוספים, תוך שהוא מורה לביהמ"ש המחוזי "לקבוע את הדיון בעניינו לשמיעה בהקדם". זאת מאחר שהמערער שוהה במאסר תקופה ארוכה.
במהלך הדיון התברר כי אף על-פי שטענות הנאשם נדחו על הסף ע"י ביהמ"ש המחוזי, נאלץ גם נציג המדינה להסכים כי יש ממש בטענותיו של אבו-גויעד ולמען בירור האמת אין מנוס משמיעת הראיות לגופן.
