אווירה של ייאוש נשמעה בכנס של פעילי האיחוד הלאומי. אחד אחד עלו חברי הכנסת, בני אילון, אפי איתם, אלדד, לוי והעצוב מכולם, צבי הנדל, וזעקו זעקה גדולה ומרה על חורבן הבית הממשמש ובא, על בגידת ראש הממשלה בכל המאמינים בו, ובמיוחד על אזלת היד וקהות החושים של העם בישראל כלפי שברון הלב של יושבי גוש קטיף שגורלם נחרץ להיות פליטים בארצם.
היה לא יהיה, וקום לא יקום קראו בקול ניחר מזעם וחסר אונים. הם יבעירו את אשקלון, הם ירצו גם את ירושלים, אמרו הדוברים והציגו את הדברים כאילו הם, בגופם שלהם, חוסמים את ההסתוללות הערבית על ירושלים, תל-אביב, חיפה ואשקלון.
את נהמת ליבם של הדוברים אפשר להבין, הם אנשי ארץ ישראל של הקושאן התנכ"י. בכל מקום שדורכת כף רגלו של יהודי, לא כל שכן בכל מקום שהוא מקים את ביתו, את נחלתו ואת החממה שלו, שלו הוא.
הדוברים מייצגים ציבור גדול, חדור אמונה בצדקת דרכו והיא שארץ ישראל נקנית בהתיישבות, בדיוק כמו הקיבוצניקים והמושבניקים של פעם. הם עשו את המעשה הנכון, את המעשה החלוצי, את הפרחת השממה, את אהבת ארץ ישראל, כל אבן, רגב וגרגיר חול שבה. כיצד אם-כך היו לפושעים, לאויבי השלום,
לפורעי חוק, לשק החבטות של כל מוקדי הכוח במדינת היהודים מן
התקשורת ועד לכס המשפט?
כמו בכל אירוע בלתי מובן יש להביט אל המציאות בעין נכוחה ובלתי מתפשרת אל האמת ואל היושר. ראשית, הטענה כאילו גוש קטיף מגן על אשקלון ושדרות מפני הארטילריה של מדינת הטרור והחמאס של רצועת עזה היא מוטעית מיסודה, אין לה שום סימוכין במציאות. גוש קטיף מרוחק מעזה יותר מאשר שדרות, בכיוון דרום.
הדבר היחיד שניתן לומר הוא, שגוש קטיף היה עד-עתה הכליא-ברק של הנגב המערבי. מכיוון שהוא תקוע בגרונם של מאה וחמישים אלף ערביי רפיח ודיר אל בלאח, הרי שהוא זה שספג את מירב האש, אך כמגן על אשקלון, גוש קטיף חסר ערך לחלוטין.
שנית, אקסיומה נלמדת מפיהם של ראשי האיחוד הלאומי כי קיומו של גוש קטיף מניע את הערבים מלדרוש את ירושלים ונתניה, באר שבע ומיתר. לא מנה ולא מקצתיה. החזקת גוש קטיף או פינויו אין להם שום השפעה על מימוש הריבונות היהודית על ירושלים והר הבית.
בנושא הזה דין נצרים כדין תל-אביב. גם אם תפונה תל-אביב להמבורג לא ימתן הדבר את הדרישה הערבית לביטול הריבונות היהודית בירושלים. עשר תל-אביב פונו למאכולת האש של אירופה, ואת דעת הערבים לא הפיסו.
שלישית, איזה חלק מן הכוח המגן של צה"ל דרוש כדי להגן על גוש קטיף מפני התפרצות של חצי מיליון ערבים לתוכו והריגת כל משתין בקיר? התשובה: כח אדם שהוא בערך פי שתיים יותר גדול מכל אוכלוסיית גוש קטיף. האם ניתן להמשיך בכך עד סוף הדורות? כן, בדיוק באותה מידה שסל התרופות יכלול את כל התרופות בעולם ללא יוצא מן הכלל, כל המשפחות ברוכות הילדים יקבלו את מחייתן בכבוד מאוצר המדינה, וכל נוסעי הסוברו יקבלו שדרוג לקדילאק.
מדינה הנוהגת ללא סדר עדיפויות, ללא שום חשבון כלכלי בשל הטענה שאין מחיר לחיי אדם, או לביטחונם או לרווחתם, דרכה פתוחה לעבר שערי הגיהינום של פשיטת רגל כללית. מדינת ישראל החליטה שהיא איננה יכולה לשאת עוד את מעמסת הגבולות הכפולים ומכופלים בעזה וכי איננה עוד יכולה להגן על התושבים החיים בתוך אותם גבולות.
רביעית, מה הפתרון שמציעים ראשי האיחוד הלאומי לבעיה האמיתית
הניצבת לפני מדינת ישראל, והיא ההתרבות המדהימה של ערביי ארץ ישראל בתוך שטחי ארץ ישראל, בקצב המהיר ביותר בעולם? כאן יש לאיחוד הלאומי יתרון, זו המפלגה היחידה שמוכנה להתעמת עם העובדה הקשה הזו ומציעה פתרון, והוא החזרה של ערביי ארץ ישראל למקומות מהם באו, דהיינו עבר הירדן סוריה חיג'אז וכיוצא באלו.
אלא שאליה וקוץ בה, כל אותן מדינות וישויות אינן מעוניינות בחזרת בניהם האובדים שכן כל אותם בנים אובדים הם חוד החנית למטרה האמיתית של העולם הערבי, השמדת הישות הציונית יהודית מעל פני האדמה. האיחוד הלאומי מתעלם מן העובדה שהמקום היחידי אליו ניתן לייצא את הערבים, לפי מדיניות ה'טרנספר מרצון' שלו עצמו, הינו רצועת עזה, כמשפך לסיני הרחבה והגדולה. את ההזדמנות שלנו להפיכת ירדן למדינת פלשתין פספסנו בספטמבר השחור, 1970.
אימתה של תוכנית שרון לבניית מדינת פלשתין דעזא מדירה את שנתם הערבה של הערבים יותר מכל פעולה של השב"כ. לכן החמאס משתולל ועושה מה שהוא יודע לעשות, זיקוקי די נור על חולות נצר חזני. לכן אבו מאזן איננו מנסה, רוצה, ומסוגל להשתלט על
עדרי החמושים המסתוללים בכל עיר המצויה לפחות להלכה תחת שלטון ערבי. לכן זכרייה זביידי רשאי מבחינת ישראל לנהל את שלטון האימים שלו בג'נין באין מפריע. לכן גם השמאלנים שבשמאלנים הליברלים ישראלים ממלאים פיהם מים כאשר אריאל שרון דורך ברגל גסה על כל הנורמות של שלטון דמוקרטי, ועושה מן המפלגה שלו ומפלגת העבודה סמרטוט לניקיון פרש הפרות שעל מגפיו הרחבות.
הסיכוי להפוך את עזה לארץ הגזירה, למשפך הגדול של ערביי ארץ ישראל הוא הישג גדול יותר, חשוב יותר, חיוני יותר מכל הסכם שאי פעם נחתם עם ערבי כלשהו, יותר חשוב מהסכם השלום עם מצרים, כי הוא פתח לפתרון אמיתי של בעיה אמיתית.
לכן הציבור בכללותו אדיש לנהמת ליבם של תושבי גוש קטיף. הפעם הם רואים בהם, באמת ובתמים כמכשול לפתרון אמיתי של בעיה אמיתית.
בניגוד לאמור לעיל ברצועת עזה הרי כל ויתור או נסיגה או יציאה מצפון השומרון הוא הרה אסון. צפון השומרון הוא לב ארץ ישראל, בדיוק כמו דרום השומרון, בנימין ירושלים ויהודה. נוכחות של ערבים בחלק זה של ארץ ישראל היא איום ישיר על-כל יהודי בארץ ישראל, ימני או שמאלני, חרדי או אפיקורוס.
האיום של חיבור בין ערביי שכם, ג'נין, אום אל פאחם ערערה עראבה וסכנין הוא איום קיומי על הנוכחות היהודית בארץ ישראל. וכנגד האיום הזה יש לפעול יום וליל. בכל האמצעים של מדינה מתוקנת. להגיש בג"ץ על כל בית שנבנה ללא רשיון, לדרוש החמרה משמעותית באכיפה של נהלי המקרקעין, נהלי התחבורה, נהלי החשמל, החמרה בענשי הפלילים.
אין שום הבדל בין הלחימה במה שקרוי פלילי, כלכלי, או ביטחוני בכל האמור בערביי ארץ ישראל, שכן מבחינתם המטרה מקדשת את כל האמצעים, גניבה או שוד או שריפת יער או רצח חד הם, טרור כנגד היהוד. אם חפצי חיים אנו, שם עלינו לרכז את המאמצים.
האיחוד הלאומי וכל תומכיו, "מורדי" הליכוד, היהדות המזרחית, צריכים להישיר את עיניהם אל המציאות, אל האמת, ולשנות את סדר העדיפויות. השומרון, לב הארץ, זקוק עתה להגנה. מפוני גוש קטיף צריכים לשים פעמיהם אל צפון השומרון ולהתיישב שם, ואפילו כפליטים.
תושבי חדרה, עפולה, מגידו, בית שאן, כרמיאל - אם חפצי חיים הם, עליהם למנוע את הפינוי מן השומרון בנוכחותם המסיבית. תושבי כפר סבא, כפר הס, כפר מלל, גאולים, פרדסיה, הסטודנטים של מכללת רופין, הבורגנים של בורגתה, צריכים להביט חמישה ק"מ מזרחה ולחשוב היטב אם הם רוצים שם את החמאס ואת לשונות האש של הקסאמים. הם צריכים לזכור את אזלת ידו של צה"ל בהגנה על נצר חזני, ולדעת כי מה שלא יעשו הם, ואנו, לא יעשה על-ידי אף אחד.
ובבניין שא נור וחומש ננוחם.