השנה צפויים לפרוש כ-800 מורים ומורות מסיבות רפואיות. מספר המורים אשר פורשים מסיבות רפואיות נמצא במגמת עליה בשנים האחרונות. בשנה שעברה פרשו 639 מורים ובשנת תשס"ד פרשו 558 מורים בלבד מסיבה זו.
במשרד החינוך מציינים כי כיום יותר מורים שחוקים מעדיפים לפנות לוועדות הרפואיות. הסיבה לכך נעוצה כנראה באי מתן אפשרות למורים לפרוש פרישה מוקדמת. כמו כן, מציינים במשרד החינוך כי ממוצע גיל המורים במערכת עלה, ומאשרים שאכן המערכת התבגרה בעשור האחרון.
התופעות האופייניות אצל עובדי ההוראה הן בעיקר תשישות וצרידות (פגיעה במיתרי הקול), המוגדרות כמחלת-מקצוע ומוכרות על-ידי המוסד לביטוח לאומי. תופעות אלה בולטות יותר בקרב מבוגרים מעל גיל 45.
הסיבות הרפואיות לפרישת מורים מהמערכת דומות לכלל האוכלוסיה: מחלות לב, מחלות ממאירות ומחלות פנימיות. במקרים רבים, מורים המבקשים לפרוש מהמערכת מטעמי בריאות, לקו במספר מחלות ולכן הוועדה מחליטה לפסול אותם מהוראה.
מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, יקיים דיונים עם משרד האוצר, על-מנת לאפשר פרישה מכובדת למורים שנקלעו למצב שבו אינם יכולים לתפקד כתוצאה מתשישות ומחלות. כך יוכל משרד החינוך לשנות את המגמה של התבגרות המערכת ולרענן אותה על-ידי שילובם של מורים צעירים.
הליך פרישתם של מורים (בדומה לשאר עובדי המדינה) מעוגן בחוק, בתקשי"ר ובתקנון שרות עובדי הוראה. על-פי הנוהל, זכותו של כל עובד אשר חלה, לבקש פגישה עם וועדה רפואית הפועלת מטעם משרד הבריאות ובפיקוחו. וועדה רפואית זו מורכבת מרופא שהינו עובד משרד הבריאות ומשמש כיושב-ראש וכן רופא מומחה, בהתאם למחלתו של העובד. בדרך כלל, בוחנת הוועדה את כל המסמכים הרפואיים בתיקו הרפואי האישי של המורה ומחליטה האם יש לפסול את המורה מתפקיד ההוראה בשל הנסיבות הרפואיות.
לאחר קבלת החלטה של הוועדה, רשאי עובד ההוראה לערער על החלטתה ואז הוא זכאי לוועדה עליונה שבה יושבים שלושה רופאים, כאשר האחד הינו יו"ר והשניים האחרים הינם רופאים מומחים הנבחרים על-ידי משרד הבריאות.