"אין לי זמן לערוך ניסויים, המטרה היא להחזיר את איטליה לטופ העולמי". על המשפט הזה חוזר צ'זארה פראנדלי באופן קבוע בכל מסיבת עיתונאים מאז שמונה למאמן הנבחרת. העניין הוא שהאיש שהצליח כל כך בפיורנטינה פועל הפוך עם הסגל הלאומי. לראשונה מאז 1982, איטליה היא ניסוי כלים אחד גדול. הסקוואדרה מורכבת כיום משחקנים חדשים, חסרי ניסיון ונטולי משמעת, דבר שעשוי להביא למהפכה בגישה למשחק, ומנגד עלול לקרוס שוב ברגע האמת ולגרום להחמצת יורו 2012.
שלא יהיה ספק, מדובר במהלך נכון, מאולץ ככל שיהיה. אפילו מרצ'לו ליפי, האייקון הכי גדול שעמד על הקווים של האזורה בשנים האחרונות, לא היה אמיץ מספיק ושמר בסגל שלו שחקנים שעברו את השיא. איטליה טסה לגביע העולם 2010 עם פאביו קנבארו, מאורו קמוראנסי, ג'נארו גאטוסו וג'יאנלוקה זמברוטה השבעים, וקיבלה בראש בבית שנחשב לקל.
את מה שליפי הבין רק בזמן ההפסד המביך לסלובקיה, מיישם מחליפו שהחזיר את השלטון לילדים הרעים של המדינה. "אנטוניו קסאנו ומריו באלוטלי הם העתיד שלנו", אמר היורש כאשר מונה לתפקיד, דבר שקודמו אפילו לא כלל בתכנית החירום שלו. כולם יודעים שהירידה ביכולת של שחקני דור הזהב עושה את הצעד האמיץ הזה הכרחי, אלא שהבעיה טמונה דווקא במועדונים באיטליה. במיוחד הגדולים מביניהם, שלא נותנים צ'אנס אמיתי לצמיחתו של דור איטלקי חדש שיילחם על התארים החשובים בתבל.
אחת השאלות המרכזיות היא האם השמות החדשים של הנבחרת יכולים להגיע להישגים של העשור האחרון. התשובה היא כן, אך לא בדרך הקיימת כיום. חושבים שקסאנו ובאלוטלי הם הכשרונות היחידים בארץ המגף? התשובה חד משמעית: לא. הם פשוט ברי מזל. אם מסתכלים על הפרשנויות מלפני שלוש שנים, סבסטיאן ג'יובינקו ודוידה סאנטון היו אמורים להוביל כעת את הכחולים ליורו 2012. הסיבה שהם לא עושים זאת היא שלא ניתן להם הצ'אנס להוכיח את עצמם. איטליה מודל 2010 מורכבת משחקנים שזומנו לנבחרת אחרי מאמץ עצום, הרבה יותר גדול מזה לו נזקקו טוטי או דל פיירו. המועדונים הגדולים באיטליה (אינטר, מילאן ויובנטוס) ממעטים לתת הזדמנות לכשרונות ומסתמכים על הישן והטוב. או שמייבאים מחו"ל.
דומניקו קרישיטו לא קיבל צ'אנס ביובה וזומן לראשונה כששיחק בגנואה. סימונה פפה העביר ארבע שנים בליגות הנמוכות באיטליה עד שקלטו אותו פורץ באודינזה, כשהוא כבר בן 26 וללא ניסיון בין-לאומי. טרגדיה. בזמן שמועדונים כמו ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד מעודדים את הצעירים לפרוץ לתודעה העולמית, באיטליה מפחדים לקחת את הסיכון ומשלמים על כך ביוקר ברמת הנבחרת. מה גם שאינטר, הקבוצה מספר 1 במדינה, בנויה משחקנים זרים בלבד. פלא שליפי פתח עם וינצ'נזו יאקווינטה, חלוץ שישב על ספסל יובנטוס בחצי השנה האחרונה?
יש איטלקים טובים שיודעים לשחק, ואפילו כדורגל יפה. הבעיה היא על הקווים. מאמנים בליגה הבכירה מאיימים להמשיך את עידן הפספוס גם בקדנציה של פראנדלי, מהיחידים שדוגלים בשילוב הדור הצעיר. וכאן הצרות רק מתחילות. התלות בקסאנו ובאלוטלי מוחצנת. כן, הם כשרוניים. לחלוץ סמפדוריה אולי מגיעה הזדמנות, למרות שנזרק מכל מקום שאליו הגיע בגלל בעיות משמעת. בכל זאת, הוא כבר לא ילד וכרגע הוא בכושר טוב. באשר לרכש החדש של מנצ'סטר סיטי, כאן ההימור גדול עוד יותר.
הבעיה בבאלוטלי היא שאכן מדובר בכשרון האיטלקי הגדול ביותר שפרץ בשנות ה-2000, ומי שראה אותו כובש בבלומפילד מול הנבחרת הצעירה של ישראל יבין מאיפה המשפט הזה הגיע. הוא פיזי, טכני, מהיר ובעל בעיטה מדהימה. אבל מה לעשות, גם חולה בראש. מדובר בדמות השנואה ביותר מנאפולי ועד טורינו. הוא מתלהם, משתחצן ומתנהג ככוכב עוד לפני שהספיק להוכיח את ערכו. פראנדלי הימר עליו. אפילו נתן לו מוטיבציה כשאמר שהנבחרת תלויה בו. מפתיע משהו. בינתיים, הוא לא זומן למשחקים הקרובים מול אסטוניה ואיי פארו, למרות שהתאושש מהפציעה ואפילו הספיק לכבוש במדי מנצ'סטר סיטי בליגה האירופית.
אם הבעיות של האיטלקים לא מספקות אתכם, בואו נסתכל על הבית שלהם במוקדמות. סרביה שם, גם סלובניה ואפילו צפון אירלנד מסוגלת לעשות שמות בהגנה הכחולה. זו לא אותה הנבחרת של 2006, אפילו לא זו שהגיעה לגמר יורו 2000. מדובר בחבורה של אלמונים שיודעים זאת. אפילו המאמן לא מעניין, אבל שאיפות יש.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/9/184659.jpg
איטליה תהיה בפולין ואוקראינה בעוד שנתיים, אבל הדרך לא תהיה קלה. ראשות הבית תושג וככל הנראה שהקרב על הסגנות יהיה בין סרביה לסלובניה. למרות זאת, המעידות יגיעו דווקא באחד משני המשחקים הקרובים. אסטוניה תבוא כאנדרדוג שאין לו מה להפסיד מול חבורה שתערוך את משחקה הראשון בעידן פראנדלי. אל תתפלאו אם זה ייגמר בתיקו. מי שנאמן לנבחרת הזאת צריך לדעת שאיבוד נקודות בהתחלה דווקא יוביל להצלחה בהמשך. זו נבחרת שמתעוררת רק כאשר היא מקבלת סטירה, ואין דבר יותר מעליב ממעידה מפתיעה.
אם התאהבתם באיטליה, זה בגלל שחקנים כמו רוברטו באג'יו, אלסנדרו דל פיירו ופרנצ'סקו טוטי. זה לא קיים יותר. השמות הבולטים בסגל של פראנדלי הם אמאורי, ג'יאפאולו פאציני ומרקו בוריילו. שחקנים אפורים, חלקם קיבל זימון מוצדק והשאר שם בגלל ברירות המחדל השונות. 24 שנים לקח לאזורי להחזיר את גביע העולם לארון. בזמן שנבחרות כמו ספרד והולנד כובשות את העולם, אל תתפלאו אם הגביע הבא יגיע לרומא רק ב-2030.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/0/184660.jpg