5. אורי קוקיה
לפני שנתיים הפך אורי קוקיה לשחקן משמעותי באמת. הפועל חולון, קבוצה שנסמכה על שחקנים מלהיבים, לא הייתה יכולה להצליח אלמלא הפורוורד הלוחם. משם הוא הפך לישראלי הראשון בפגרה שמגיע להפועל ירושלים וכמובן לשחקן נבחרת תורם. אבל הגדולה של קוקיה בעיניי היא לא בנתונים הסטטיסטיים: לראשונה מאז נדב הנפלד יש ישראלי שניתן להתייחס לתרומתו על המגרש הרבה מעבר לנייר הפשוט. כי הוא מייצג את כל אלה שממקסמים מינימום כישרון למקסימום יכולת.
בלי כדורגל וכדורסל: מיהם 5 ספורטאי השנה?
הפייטריוּת, פרצי האנרגיה המטורפים, ההגנה הבלתי מתפשרת ובעיקר הידע הבסיסי, הלוקה אצל כל כדורסלן ישראלי, כיצד סוגרים לריבאונד ואיך מבצעים עבירה בצורה נכונה – כל אלה הפכו למצרך נדיר. הוא אינו חושש להביט לאיש בלבן של העיניים, גם אם מדובר בזר אתלט ממנו או קשוח ואגרסיבי הרבה יותר. מרפקיו החדים יישלפו. אותם מרפקים שפילסו את הדרך מלמטה עד למעמד של אחד הישראלים הבכירים בענף.
4. אלישי כדיר
ולא בגלל אלין. לפחות לא רק. שחקן העונה בליגת העל והאלוף עם גלבוע/גליל המשיך בקו ההתקדמות המתמיד ושידרג אותו לתארים אישיים וקבוצתיים ולחוזה במכבי ת"א. בגיל 23 מגיע הפורוורד, שהגדיר מחדש את המושג נחישות, לפסגת החלומות של כל ילד שזורק לסל בארצנו מגיל צעיר. העובדה שעבר דרך כל מסגרות הנבחרות מרשימה. זו שהצהיר ערב העונה שעברה כי ברצונו להפוך לשחקן היציב ביותר שמשחק בליגה שלנו, וגם עמד במשימה, היא מעוררת כבוד. הצניעות והאהבה הבלתי נגמרת לעבודה קשה, שתהפוך אותו לשחקן טוב יותר ויותר, אפילו מרשימה פי כמה וכמה. רק שלא ייגמר לעולם.
3. יותם הלפרין
מבחינה אישית, ליותם הייתה שנה קשה. אפילו רעה. מעמדו באולימפיאקוס הורע עד כדי הוצאתו מהסגל, מספר הדקות ירד וכך גם הנקודות: אחד הסקוררים הבולטים שהיו פה בשנים האחרונות רשם צניחה ל-5.4 נק' למשחק ביורוליג. דווקא אז הוכיח הלפרין את גדולתו. כשהוא שומע מהיוונים שהוא אינו בתכניות לעונה הבאה כי המאמן איבקוביץ' אינו רוצה בו, נתון שלמעשה משאירו ללא קבוצה, הוא השאיר את כל האכזבה בצד ולבש בגאווה את מדי הנבחרת. קמפיין מצוין, שכלל 12.6 נק' למשחק ולא מעט סלים גדולים, הוכיח שיותם עדיין שחקן של הרמות הגבוהות ביותר, והכל למעשה עניין של בטחון וסיטואציה. בגיל 26 חייב הלפרין שה"ניו יירס רזולושן" שלו לחודשים הקרובים תהיה פתרון שני האספקטים החשובים שצוינו במשפט הקודם. כי יכולת ראינו כולנו בשבועות האחרונים, ולא מעט. וגם לב ופטריוטיות, ואלה תכונות לא פחות חשובות מאשר שלשה במאני טיים.
2. טל בורשטיין
קאמבק העשור. הספידו אותו, הורידו את המסך על הקריירה שלו ופחדו לקחת סיכון ולהחתימו אחרי הפציעות הקשות. אז טל בורשטיין שתק בניגוד לאחרים ודיבר במגרש. פואנלאברדה היא לא פסגת השאיפות, וטל לא הפך בה לשחקן הכי חשוב, אבל אחד הכישורים החשובים ביותר שאיפיינו אותו – היכולת להדביק קבוצה יחד – חזר להופיע. ובגדול. את המקום השני הוא מקבל בגלל סיבה אחרת: לחזור בדלת הקדמית למכבי ת"א ובטח שלתפקיד מפתח במערך של דייויד בלאט, כשהוא כבר אינו צעיר, זו השלמת מעגל קסומה. גם הנבחרת התגעגעה לבורשטיין וקיבלה ממנו הרבה בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה. גם הקהל התגעגע לרבגוניות הזו שכמעט ואינה קיימת בשחקני הכחול-לבן. מגיע לנו לקבל אותו בחזרה.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/5/185635.jpg
1. עמרי כספי
"אני רוצה להוכיח שאני ראוי להיות על המגרש, להרוויח את הדקות שלי". את המשפט הזה אמר לי עמרי כספי ערב פתיחת עונת הרוקי שלו ב-NBA. אז מה אתם אומרים, הרוויח או לא הרוויח מר 10.3 נק' למשחק? בראש השנה הקודם כולנו עסקנו בניחוש האם הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם יהיה השחקן האחרון ברוטציה של סקרמנטו, אולי הלפני-אחרון או בכלל יישלח להתאקלמות ב-D-LEAGUE. אבל כספי שוב הוכיח שהוא קורץ מחומר אחר. בתוך חודשיים הוא קיבל ולקח בשתי ידיים מקום בחמישיה, שם היה נשאר אלמלא היותו של קווין מרטין הפרנצ'ייז פלייר דאז. הוא קיבע את מעמדו כשחקן שמכניס ניצוץ אחר, והרשים ביכולת הקליעה משלוש נק' אותה לא הפגין עד אז (וקו השלוש שם רחוק מאחיו האירופאי). הבחירה למשחק הרוקיס והעובדה שסיים את העונה כשחקן ההגנה הטוב בקינגס באחד על אחד רק הוכיחו שעמרי כספי לא יהיה רק עוד שאלת טריוויה שתמלא את ליבנו בגאווה.
בתוך שנה הפך כספי מפוטנציאל שמצפה לפרוץ קדימה לסוג של דירק נוביצקי הישראלי. ללידר. ולנושא הלפיד שצועד קדימה בראש מורם ומוביל אותנו - אחריו ואיתו - בחוויה שכולנו רק רוצים שתימשך. גם בארה"ב הוא ממשיך לעבוד הכי קשה שאפשר כדי להתקדם לעבר מקום של קבע בחמישיה של פול ווסטפול. הוא לא מאלה שיסתפקו בדריסת רגל. הרעב, ההקרבה, היכולת להתעלות והזינוק על העיתוי הנכון, כעל כדור מכריע משחק, מרגש. כמו כל העונה שנתן לנו, כהפיכתו לקונצנזוס ולרול-מודל שמזמן לא היה בכדורסל בארץ. סמכו עליו שיידע לעשות את ההתאמות הדרושות כדי לעמוד במבחן הגדול הבא, הכי גדול שידע מעולם: העונה השניה. התקופה עמוסת הציפיות והקריטית ביותר להמשך הדרך שמקבעת אותך כשחקן לגיטימי או כזה שלא. בתקופה בה הטרנד החם של כוכבים אירופים הוא לנטוש את הליגה הטובה בעולם ולחזור למשהו מוכר, הבחירה הקלה ביותר, כספי היה למשב רוח מרענן. אפילו להוריקן, כריצתו קדימה להתקפה. הוא היה לדוגמה, שחלומות, אם באמת רוצים, אכן מתגשמים.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/7/185637.jpg