שארפ: הגיל זה רק מספר, יש לי אנרגיה

"הגיל הוא רק מספר", מבהיר דרק שארפ בתחילת הראיון איתו לקראת פתיחת היורוליג. הוא כבר בן 39 ואחרי עונה כנער פוסטר אצל פיני גרשון הוא חוזר להיות שחקן. "אני רואה את עצמי כמו בכל שנה. אני לא מתייחס לגיל, יש לי את האנרגיה ואת התשוקה. אני לא יודע על עוד שחקנים כל כך מבוגרים, אבל אני מרגיש כמו לפני ארבע או חמש שנים".

השנה חזרת להיות שחקן משמעותי, זה לא מוזר בעיניך?
"זה קורה לי בכל הקריירה. ב-1996 גם לא שיחקתי הרבה ולמדתי לא להתייחס לזה יותר מדי. לאורך כל הקריירה יש לי עליות וירידות. אני נשאר בכושר ויש לי מזל שאני בכל מקרה בסוף משחק. זה לא משהו חדש עבורי, אלה רק השנים שמשתנות".

איך אתה רואה את מה שקרה עם פיני גרשון?
"הוא צעד לתוך השקיעה. זה קורה בכל הרמות. כשמרגישים שמאמן לא יכול לעזור לקבוצה והוא לא הרגיש שהוא יכול לעזור למכבי, זה המצב. הוא לא יעמוד בדרך של המועדון. הוא לא חושב שהוא גדול מהמועדון. הוא רצה את מה שטוב בשביל מכבי. מה שקרה היה צירוף מקרים של שחקנים ומאמן. אני לא יכול להאשים את המאמן. אני לא חושב שפיני היה הבעיה, הבעיה הייתה בשחקנים. אנחנו לא גרמנו לו להיראות טוב. לא עשינו את העבודה. הוא זה ששילם על כך, אבל אני יכול להאשים רק אותנו".

במהלך הקיץ דיברו במכבי ת"א על הרצון להחזיר את הזהות הישראלית לקבוצה, אבל שארפ מעדיף שלא לעסוק בעניין התדמיתי. "אני לא חושב שזה חשוב אם יזהו אותנו כישראלים או לא ישראלים", הוא מבהיר. "אנחנו רוצים לזכות בתארים וברור שבליגה אנחנו צריכים את הישראלים הכי טובים. אני לא חושב שהם רצו שהקבוצה תהיה יותר ישראלית. לא תראה רק זרים משחקים ביורוליג. הישראלים שלנו, עם החוק הרוסי, יהיו חלק חשוב בקבוצה. אתה לא יכול לתת לישראלים לשחק רק בארץ ולא באירופה, ודייויד בלאט מבין את זה. לפעמים נראה גם יותר משני ישראלים על הפרקט".

כששארפ נשאל האם יישאר בישראל אחרי הפרישה, הוא מהסס מעט. "זה בית נוסף בשבילי, אני לא יכול לראות את עצמי בלי ישראל. זה חלק ממני, גם אם אגור בארצות הברית", הוא מבהיר. "אני לא יכול לומר ספציפית איפה אהיה. זאת שאלה טובה. אני אהיה במקום שיהיה טוב למשפחה שלי להתחיל את הפרק הבא. הילדים שלי ישראלים. הבן הבכור שלי כבר בן 14 ואמא שלו ישראלית. אני מקווה שאהיה כאן לפחות עד שיסיים את התיכון ויעזוב את הבית. מה שחשוב זה מה שיהיה טוב למשפחה ולילדים. הרבה דברים מעורבים כאן בהחלטה. אחרי הפרישה אעשה משהו שקשור לכדורסל, כנראה שאאמן ילדים".

אין אפשרות שמכבי תציע לך לשמש כעוזר מאמן?
"אני לא יודע למה שזו לא תהיה אפשרות. זאת בהחלט אפשרות".

האם תדע מתי לפרוש?
"אני מתאר לעצמי שכשלא אוכל לרוץ ולקלוע יותר, אדע שזהו. שזה נגמר. כששחקנים לא יכולים ומרגישים שהם לא יכולים יותר, זה הזמן לפרוש. אני עדיין לא שם, טפו טפו".

בחזרה להווה, על ההישגים בעונה הקרובה קפטן מכבי לא ממש רוצה להתחייב. "אתה אף פעם לא יודע מה יהיה, זה תלוי בכל כך הרבה דברים. אנחנו צריכים לעבוד קשה. יש לנו שחקנים נהדרים שצריכים לשחק ביחד. אנחנו משחקים הגנה טובה. יש לנו שילוב טוב מאוד של ותיקים וצעירים. אנחנו צריכים להראות הרבה אופי נגד קבוצות טובות, במיוחד במשחקי חוץ. זה אתגר גדול עבורנו ללמוד מהר".

למרות השינויים בשנים האחרונות בליגה, עדיין מדברים על כך שמכבי מאבדת אליפויות.
"הליגה הישראלית תמיד תחרותית. כולם אומרים מכבי, מכבי, מכבי, אבל רואים שזה לא רק זה. אפשר לגרום לדברים לקרות, כמו שכבר ראינו. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות בכל פעם שאנחנו משחקים. אנחנו רוצים להתחרות ולנצח בכל ערב".

ספר על התחושות אחרי שגלבוע/גליל זכתה באליפות.
"השחקנים שמבינים את המשחק יודעים שבאליפות צריכים לזכות. אנחנו יודעים מה צריך לעשות וזה לא קל. זה כואב להפסיד כל משחק, במיוחד משחק על אליפות. זה גרם לי להיות רעב יותר. לא נגיד שאנחנו הפייבוריטים. אנחנו מנסים לזכות באליפות ולכן עובדים כל כך קשה באימונים. אנחנו צריכים כבר עכשיו להתכונן לכך. אני יודע שהשחקנים פגועים מאובדן האליפות. נהיה חייב להשתמש בניסיון הזה".

מה הופך את דייויד בלאט לכל כך מחובר לשחקנים?
"האישיות שלו. הוא מבין את המשחק ואת השחקנים. הוא מאמן של שחקנים. יש לו אישיות מדהימה. הוא יודע איך להגיע מתחת לעור של השחקנים כדי לעורר בהם מוטיבציה. הוא אדם נהדר ומאמן נהדר. יש מורים בבית ספר שאתה יודע שהם יכולים לעשות הכל איתך ואתה לא לוקח את זה אישית. הוא יודע איך לא לחצות את הקווים ולהישאר בן אדם. יש לו הרבה ניסיון והרבה ידע בכדורסל".

גם בלאט עצמו שופע מחמאות לקפטן שלו. "הכי קל היה להגיד שאני משאיר את דרק שארפ בקבוצה בכלל מי שהוא כאדם, בגלל היכולות המדהימות שלו בחדר ההלבשה ובגלל היכולת שלו לחבר קבוצה. אבל זה לא היה זה", מבהיר המאמן. "בשיחה הראשונה שלי עם דרק אמרתי לו שאני רוצה אותו כשחקן כדורסל. אני מאמין ביכולות שלו ואני חושב שקל לו יותר להביא את האופי המדהים שלו לידי ביטוי כשהוא עושה את זה מעמדה של שחקן פעיל ומשמעותי. זה נכון שדרק לא מסוגל לעשות את אותם דברים שעשה בעבר לאורך דקות ארוכות, אבל כשמתזמנים לו את הדקות ונותנים לו במה הוא מסוגל להראות את מה שהוא יודע. אומרים שדברים שבאים מהלב הם דברים טובים, ודרק הוא שחקן של לב ונשמה".

שליפות עם דרק שארפ
הקבוצה הכי טובה שהיית מרכיב מבין אלה ששיחקו איתך:
"אנתוני פארקר, נדב הנפלד, טל בורשטיין, ניקולה וויצ'יץ', שארונאס יסיקביצ'יוס, גור שלף ומייסיאו באסטון".

השחקן שהיה לך הכי קשה לשמור עליו:
"דייויד ריברס ות'יוס אדני, שניהם בגלל הג'אמפ שלהם. וויל ביינום היה מאוד מהיר וחזק. על שחקנים כאלה היה לי קשה לשמור וקצת יותר בעבר היה לי קשה עם נאומוסקי".

המאמן הטוב ביותר שהיה לך:
"דייויד בלאט. הפילוסופיה שלו, המנטליות שלו, הוא יודע איך להוציא ממך את המיטב. אני לוקח ממנו הרבה ולומד מזה".