תביעת לשון הרע שהגיש פעיל הליכוד לשעבר, בן-ציון מורדוב, נגד עיתון ידיעות אחרונות והעיתונאי מרדכי גילת, התקבלה בחלקה. כך קבעה (יום ה', 9.10.03) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דרורה פלפל. החלטת בית המשפט מתייחסת לעניין החבות בלבד, ושאלת הפיצויים תידון במועד מאוחר יותר.
ביום 19.11.99 פרסם גילת במוסף השבת של ידיעות אחרונות כתבה שכותרתה "החבר של שריד מהים". בכתבה נטען, כי "לפני שנים אחדות הכיר יוסי שריד את מורדוב, לשעבר פעיל רב-השפעה בסניף תל אביב של הליכוד וחבר מועצת עיריית תל אביב". בפגישה, כך טען גילת, ציין מורדוב ש"יש לו בעיות", וביקש את עזרתו של יוסי שריד במציאת עבודה. לפי גילת אמר שריד: " בסדר, הבנתי, אם רק אוכל, אעזור".
"בינתיים", כתב גילת, "התקרבו הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה וחבר אחר של מורדוב, פואד בן-אליעזר, החליט לגייס את הליכודניק לשעבר לפעילות למען ברק. מורדוב ערק ל'ישראל אחת', פגש את ברק באיצטדיון ר"ג במשחק כדורגל, וקיבל ממנו הבטחה עמומה: 'אעזור לך להסתדר בעבודה. לא אעשה לך מה שעשה ביבי נתניהו. נראה מה אפשר יהיה לעשות. פואד עמד בצד, היה מרוצה ודפק למורדוב צ'אפחה על הגב. הוא גבר, אמר על ברק, מילה שלו היא מילה".
גילת סיפר, כי לאחר ניצחונו של ברק בבחירות 99', התקשרו שריד ובן-אליעזר למנכ"ל משרד הפנים דאז, אבי מעוז, וביקשו ממנו לדאוג למורדוב. השניים, כך גילת, שכחו לספר למעוז כי מדובר "בצדיק קטן, באיש אלים מילולית ופיזית, באיש ציבור שניצל את מעמדו בעיריית תל אביב לקבלת טובות הנאה כספיות".
לפי גילת, "מעוז רשם לפניו את השם והחליט לדחוף החוצה פנסיונר שעובד בחינם כראש אחת הוועדות המרחביות לתכנון ולבניה בנגב. זאת, כדי לפנות מקום לעריק מתל אביב. העריק הזה ביקש כמובן לעבוד בתשלום, העסקתו אמורה היתה לעלות לקופה הציבורית כמה מאות אלפי שקלים, והסירחון היה מגיע לשמיים.
"השבוע" הוסיף גילת, "החליט מעוז, אחרי פירסום ב"הארץ" ומידע נוסף על מורדוב, לחזור בו מהמינוי. הוא הגיע למסקנה המתבקשת שאין סיבה לשלוח הביתה מתנדב יעיל ולמנות במקומו איש בעייתי בתשלום".
ימים אחדים לאחר פרסום הדברים שלח מורדוב מכתב לידיעות אחרונות ולמרדכי גילת, ובו דרש התנצלות על הדברים וכן פיצוי בסך 2 מיליון ש"ח על הפגיעה שספג, לדבריו, בשמו הטוב. כשנדחו דרישותיו, הגיש מורדוב באמצעות עורכי הדין פלדמן, שטדלר ו-וינוגרד את התביעה, שהתבררה כאמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בפסק הדין קובעת השופטת פלפל, כי בפרסום הנוגע לנסיבות היכרותו של מורדוב עם שריד אין משום הוצאת לשון הרע. אמנם, קובעת השופטת, עיון בכתבה מעורר אצל הקורא את הרושם כי "מדובר במינוי על-רקע פוליטי, שאולי הוא מינוי לא ראוי כשלעצמו"; ואולם, מציינת פלפל, "אין בו כשלעצמו להוציא לתובע שם רע; מה גם שנלקחה בו בחשבון דרך עבודתו של התובע בעבר".
בנוסף, קובעת פלפל, כי גם באמירה שמורדוב הוא "איש אלים מילולית ופיזית" אין משום הוצאת לשון הרע. "אמנם", אומרת פלפל, "אינני חולקת על כך שמדובר בתיאור שלילי של התובע, אך אין בתיאור מסוג כזה כדי לקיים את הדרישות המופיעות בסעיף 1 לחוק (חוק איסור לשון הרע; ר.כ.)... לאמור, שלא כל תיאור שלילי וביקורתי שאינו מחמיא עם אדם יהווה הוצאת לשון הרע".
"כנגד התובע", מציינת פלפל, "הוגש כתב אישום בגין תקיפת פקח. הוא הורשע. ערכאת הערעור אישרה את ההרשעה. התובע היה מעורב בקטטה אלימה מול נערי מרצ ותקף שוטרים. התובע בעצמו הודה שסגנונו בוטה".
"נראה שבייצוגו אוכלוסיה קשת-יום, הוא רואה בכך גם במידה מסוימת כרטיס ביקור, שמאופיין כנראה בכך שהוא אינו מוותר על עמדותיו, דעותיו ורצונותיו, בעיני בוחריו הפוטנציאליים אפילו אלה יגררו אותו לעימות פיסי או מילולי. התובע לא הכחיש את הכתבות שפורסמו לגביו בעיתונות על פועלו בדרך זו, ובחלקן אף אישרם, ואשר על-כן אין לראות בכך הוצאת שם רע, אלא תיאור אמיתי של דרך התנהלותו של התובע במסגרת תפקידו הציבורי.
"אשר על-כן", קובעת פלפל, "אני דוחה את התביעה בראש פרק זה, כבר בשלב זה".
עם זאת, קובעת פלפל, בשימוש במילה "עריק" לגבי מורדוב יש משום הוצאת לשון הרע: "השימוש במילה 'עריק', אפילו נעשה בעבר, אינו ראוי לתאר שינוי בדעה פוליטית. תיאור מסוג זה, סותר את מהותה האמיתית של הדמוקרטיה המושתת על זכותו של הפרט לדעה משלו ועל זכותו לשנותה כפי רצונו, ועל-פי שוני אפשרי בערכיו.
לפיכך, אין זה ראוי שנגדיר אדם, המשנה את דעותיו, כאדם המתחמק מחובתו כפי שמשתמע מהמילה 'עריק'", מוסיפה פלפל, ובלבד ששינוי זה נעשה "מטעמים ענייניים".
"עלינו לבחון כיצד האדם הסביר מבין את המילה 'עריק'", מציינת פלפל: "המילה 'עריק' מעוררת אסוציאציות שונות. לאור המציאות בה אנו חיים, נראה כי ההקשר הראשון העולה ממילה זו הינו ההקשר הצבאי, קרי, אותו חייל הנוטש את יחידתו.
המילה 'עריק' השאולה מעולם הצבא מסמלת מעשה קיצוני, אסור מבחינה חוקית, פסול מבחינה נורמטיבית, אשר נעשה בניגוד לכללי המסגרת המקובלים ולכן מטיל רבב בשמו של אדם. מדובר באות קלון אשר לא יימחק על נקלה.
משכך, השאלת הכינוי 'עריק', לעולם הפוליטי, טומנת בחובה אותן משמעויות כמו בעולם הצבאי. לאמור, מעשה פסול, אשר נעשה בניגוד לכללים ואשר מעיד על אופיו של המבצע".
"מן המקובץ" אומרת פלפל, "עולה, כי המטרה של השימוש במילה 'עריק', היא לקעקע מעשהו של אדם, להראותו כאדם הפועל בצורה שלילית ולא נורמטיבית ובכך להשפילו בפני הבריות".
השופטת פלפל מוסיפה: "אין ספק בלבי, כי האדם הסביר אשר יקרא את הכתבה הנ"ל יראה ב-'עריק' אדם שלילי אשר פועל מתוך מניעים אישיים פסולים. השימוש שעשו הנתבעים, מספר פעמים בגוף הכתבה, במילה 'עריק', אשר אין מחלוקת לגבי הקונוטציות השליליות העולות ממנה... אינה מותירה בידי אפשרות אחרת אלא לקבוע כי מטרת הנתבעים הייתה להשפיל את התובע בעיני הבריות. ומשכך, מדובר בהוצאת לשון הרע כנגד התובע".
גם לגבי ההאשמות שהוטחו במורדוב על "קבלת טובות הנאה כספיות", קובעת השופטת פלפל, כי מדובר בהוצאת לשון הרע: "מדובר בתיאור חמור למדי של מעשיי התובע, אשר מציג אותו בעיני קוראי העיתון באור שלילי. אין מדובר כאן בביקורת רגילה, כי אם בתיאור של מעשים אשר חוצים את 'קו ההפרדה' בין מעשים לגיטימיים לבין מעשים לא לגיטימיים. מכאן שההשלכה של מילים מעין אלה הרבה יותר מזיקה מביקורת רגילה. מדובר בתיאור פוגע ומשפיל אשר שם את התובע מטרה לשנאה ובוז.
היות ולצורך בירור סוגיית לשון הרע, אין זה משנה כלל וכלל האם מדובר בעובדות אמיתיות או לא, שהרי שפרסום דברים אלו - מבלי להכריע כעת לגבי נכונותם - עלול לפגוע בתובע.
משכך, ניתן לומר כי הדרישות שבסעיף 1 לחוק מתמלאות ועל כן צודק התובע בטענתו כי מדובר בהוצאת לשון הרע".
יחד עם זאת, מבחינה השופטת פלפל בין לשון הרע הנוגעת ל"קבלת טובות הנאה כספיות", לבין לשון הרע המגולמת במילה "עריק".
באשר לטובות ההנאה הכספיות, קובעת פלפל, חלה על האמירה הגנת "אמת בפרסום". "ידיעות" וגילת הציגו מספר מקרים המעידים לדעתם על קבלת טובות הנאה על-ידי מורדוב. לגבי שני מן המקרים, קובעת פלפל, "הנתבעים הצליחו לשאת בנטל והוכיחו את טענתם כי התובע ניצל את מעמדו לקבלת טובות הנאה".
עוד היא קובעת, כי "לאור העובדה כי מדובר בעובד ציבור וותיק וכי הביקורת מופנית כלפיו במסגרת תפקידו הציבורי ולא איש פרטי, אזי ניתן לומר כי בענייננו קיים 'עניין ציבורי'.
אנשי ציבור אשר מגיעים לעמדה המאפשרת להם השפעה על ציבור, צריכים להיות מוכנים לשאת במחיר מסוים עקב מעמדם, במיוחד כאשר מדובר בביקורת המופנית כלפי עבודתם הציבורית.
הביקורת מתמקדת בשימוש לא נאות בכספי ציבור, ולכן ניתן לומר כי מדובר בביקורת שנעשית בשם אינטרס הציבור ועל כן הינה גם 'עניין ציבורי'.
לאור כל זאת, הרי שהנתבעים עומדים בשני התנאים של סעיף 14 לחוק. ומשכך, לגבי האמירה 'קבלת טובות הנאה כספיות' קיימת הגנת 'אמת בפרסום'".
בניגוד לקביעתה בעניין "טובות ההנאה הכספיות", קובעת פלפל, כי השימוש במילה "עריק" אינו חוסה תחת אחת ההגנות שקובע חוק איסור לשון הרע: "כפי שציינתי... הביטוי 'עריק' במובנו הפוליטי מסמל מעבר ממניעים שאינם ענייניים, קרי שאינם אידיאולוגיים, ולא למעבר גרידא מצד אחד של המפה הפוליטית לצד השני...
... לא צלח בידי הנתבעים להראות כי סיבת המעבר של התובע נבעה ממניעים לא ענייניים וזהו הבסיס, לדעתי, בשימוש בביטוי זה... מן הראוי שהבעת הדעה תיעשה בצמוד לעובדות האובייקטיביות. גם אם סברו הנתבעים כי סיבת מעברו של התובע נבעה מאותם מניעים אליהם רמזו בביטוי "עריק", אינני חושבת כי הנתבעים פעלו בתום לב", קובעת פלפל.
"לא רק שהנתבעים שמו עצמם במקומו של התובע, בקובעם לגבי המניע לתמיכתו בברק, אלא הם גם בחרו להדגיש זאת פעמיים נוספות בגוף הכתבה: '... לפנות מקום לעריק מתל אביב: העריק הזה ביקש כמובן לעבוד בתשלום...'. כפי שניתן לראות השימוש בביטוי 'עריק' במשפט שלעיל היה שלא לצורך ונעשה יותר כדי לפגוע בתובע מאשר כדי להביע דעה. גם במידה והייתי מסכימה עם השימוש של הנתבעים בביטוי 'עריק' כדי לתאר את התנהגותו של התובע במקרה זה, ואני לא, הרי שעדיין מדובר בשימוש שנעשה בצורה מוגזמת ולכן חורג ממתחם הסבירות".
לפיכך, קובעת פלפל, "הנתבעים לא פעלו בתום לב כאשר בחרו להגדיר את תמיכתו של התובע בברק כ'עריקה'... ולכן בהקשר של הביטוי 'עריק' אני פוסקת כי מדובר בהוצאת לשון הרע כנגד התובע".
ת"א 3052/99 בן-ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח'