לאחר אין ספור דיונים וישיבות שנערכו במהלך שש השנים האחרונות, אישרה (יום ג') ועדה משותפת לוועדת העבודה והרווחה ולוועדת החוקה, הצעת חוק לפיה חולים סופניים יוכלו לבחור שלא לקבל טיפול רפואי ולא להתחבר למכונת הנשמה. המטרה: להעביר את ההצעה בקריאה שנייה ושלישית.
לדברי חברי הוועדה, למרות חילוקי דעות נוקבים בנושא מורכב, מסובך ורגיש ביותר, הצליחה הוועדה המשותפת לקיים דיון מעמיק ולהגיע לנוסח מוסכם שייתן מענה למצבים מורכבים, ויאפשר טיפול נאות בחולה סופני.
החוק החדש קובע, כי חולה סופני מעל לגיל 17 יהיה אדון לגורלו, וכי יש לכבד את רצונו של מי שנוטה למות ואינו רוצה להאריך חיים. התנאי: על החולה להיות מסוגל להביע את רצונו באופן ברור.
"חוק החולה הנוטה למות" - קריאה ראשונה
שאלת כיבוד רצון החולה הייתה מאז ומעולם אחת הבעיות המוסריות הבולטות. במרבית שבועות הרופאים העתיקות נחשבה המתת חסד על-ידי רופא כעבירה: "לא אתן סם מוות לשום אדם, גם חולים סופניים לא אציע לו זאת". יחד עם זאת, היו אסכולות שונות בכל התרבויות, אשר עודדו קירוב מותם של חולים סופניים, בתנאים מגבילים.
הניסיונות החקיקתיים והמשפטיים לפתרון הדילמה הזו בעבר לא הגיעו לכלל הבשלה ויישום: בשנת 1992 הובאה בפני הכנסת הצעת חוק זכויות החולה, התשנ"ב-1992 - שלא הושלם במלואו.
מקרים בודדים הנוגעים לטיפול בחולה הנוטה למות הובאו לדיונים בפני בתי המשפט בישראל. עד כה נידונו כ- 20 מקרים בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון. לדברי חברי הוועדה, "בפסיקת בתי המשפט ניכרת רתיעה של הרשות השיפוטית מלהכריע בנושאים אלה, הטעונים התחשבות בבעיות יסוד החורגות מהתחום המשפטי גרידא".