יש המייחלים גם היום להשמדת ישראל

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל היום (ב', 24.4.06, כ"ז בניסן תשס"ו), נפתח בעצרת הממלכתית בשעה 20:00 בכיכר גטו ורשה ביד ושם, הר הזיכרון, ירושלים. יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד בסימן: "צלם האדם בצל המוות". בעצרת נשאו דברים נשיא המדינה, משה קצב, וראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט. את אבוקת הזיכרון העלה יו"ר מועצת יד ושם פרופ' שבח וייס. את דבר נציג הניצולים נשא פרופ' צבי בכרך. הנשיא קצב אמר בנאומו, כי המונח ה"פיתרון הסופי" הינו מונח המעורר חלחלה בלב כל אדם. גם במחנות ההשמדה עשו כל מאמץ לשמור על צלם אנוש, אמר, ועשו הכל כדי לשרוד. "יש בין אחינו ואחיותנו אשר עשו הכל כדי לשמור על יהדותם. יש כאלה שהקימו מוסדות צדקה ויש כאלה שהרימו את נס המרד מול הצורר הנאצי", אמר. "יש כאלה שיכלו לברוח אך העדיפו לחזור לגטו כדי להילחם נגד מכונת ההשמדה", אמר והילל את האמהות והאבות אשר עשו הכל כדי להגן על ילדיהם. "רבים מאלה ששמרו על צלם אנוש לא שרדו את השואה" הדגיש. הנשיא הוסיף כי היו גם כאלה אשר ביקשו להתריע ולספר למערב על המתרחש, אך העולם העדיף להימנע מהתערבות. הוא ציין כי העם היהודי מודה על פעולות בנות-הברית במלחמה, אך העם היהודי כואב על כך שלמרות שידעו על המתרחש, נמנעו בנות-הברית מלהפציץ את מסילות הרכבת שהסיעו את היהודים למותם. "עלינו להנחיל מדור לדור את השואה. עלינו להבטיח כי מדור לדור נעביר את זיכרון השואה", אמר הנשיא וציין, כי גם בימים אלו נמשכת האנטישמיות והרצון להשמיד את מדינת ישראל. "יש כאלה המייחלים למחיקת ישראל ממפת העולם", אמר ותקף את נשיא אירן. "על העולם לא להשלים עם מדינות הרוצות נשק גרעיני". אולמרט אמר בנאומו: "מה היה לנאצים עם היהודים? מפני מה הקצו לכך משאבים, כוח אדם ומערכת מסועפת על חשבון משאבי המלחמה?... היכול העם הנדרס לעצור את מכונת המלחמה?. כמה טנקים היו ליהודים?, כמה עוצבות?, כמה רובים? האם היינו איום על המשטר?" אולמרט הדגיש כי העם היהודי היה איום מוסרי על מכונת הנאצים. "אני גאה על מורשת אבותינו שהיא ניגודה הגמור של תורת הגזע והרצח. אני גאה על הקמת מדינת ישראל, התשובה המוסרית וההיסטורית הניצחת למזימת הצורר", אמר בנאום אמר אולמרט עוד, כי "יש בכוחה של מדינת ישראל להגן על עצמה אך היא קוראת לעולם החופשי להתייצב עמה במאבק לשמירת האור והחירות". אולמרט שלח מסר ברור למדינות המערב ואמר כי לקח מלחמת העולם השנייה הוא כי "פייסנות, ויתור וחולשה הם מרשם לשואה. רק עמדה מוסרית תקיפה ונכונות לעמוד על משמר החירות יבטיחו את עתיד האנושות". במהלך העצרת הודלקו שש משואות על-ידי חסיה בורנשטיין (ביליצקה); מנחם פרנקל; הדי הירש; אורי חנוך; אסתר בורשטיין (ליפשיץ); קלמן בר און.