בפעם הראשונה [בחייו] מסרב היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לבקשת ה"קולגות" שלו מידיעות אחרונות, ומסרב, תחת התנייה חשובה, לעכב הליכים פליליים (!) נגד העיתון, נגד המו"ל ארנון (נוני) מוזס ונגד העיתונאי שמעון שיפר, בקובלנה פלילית פרטית שהגיש נגדם כותב שורות אלו, ומתנה את עיכוב הליכיהם הפליליים בפרסום התנצלותם - פעמיים [!!!] מעל דפי עיתונם.
שימו לב - מתנה פרסום התנצלות - פעמיים!!!.
כותב שורות אלו ניהל, ועודו מנהל, מזה שש שנים ויותר, מאבקים משפטיים חסרי פשרות נגד עיתונאים שפרסמו לשון הרע נגדו. רובם, בהם מפורסמים, נאלצו [לאור ההליכים המשפטיים] ופרסמו התנצלותם ברבים, בפרהסיה, בהם אמנון אברמוביץ' [הן בטלוויזיה והן ברדיו], חדשות רדיו קול ישראל - פעמיים וכיו"ב.
אל מולם, במקום להודות, להכות על חטא שחטאו, פנו אנשי ידיעות אחרונות - נוני מוזס ושמעון שיפר, באמצעות ב"כ משרד עוה"ד ליבליך-מוזר, בבקשה אל היועץ המשפטי לממשלה,
[קולגה או לא קולגה?] לעכב הליכיהם הפליליים.
במקביל, ניסו לנהל מו"מ עם הח"מ ו"דרשו", כ"תנאי בלתו אין", כי התנצלותם בפומבי לא תשמש נגדם גם בהליכים האזרחיים [לבד מההליכים הפליליים] אותם מנהל הח"מ - נגדם - בנפרד.
ביום 15.4.2002, בחלוף תקופה ארוכה מיום הגשת בקשתם של "הקולגות", בפני היועץ המשפטי לממשלה, לעכב הליכיהם הפליליים, משיבה עו"ד ד"ר חיה זנדברג, מפרקליטות המדינה, בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, ומוסרת כי זה האחרון מסרב להיעתר לבקשתם [לשם שינוי...], כל עוד לא יפרסמו את התנצלותם - מעל דפי עיתונם - פעמיים!!!.
את זאת, מסתירים הנאשמים - הם ה"קולגות" - מעיני ומידיעת קוראי העיתון הנפוץ במדינה. אז הנה, קוראים נכבדים, אתם יודעים וקוראים כאן את שלא תמצאו "שם". רוצה לומר כך: לפרסם לשון הרע - רצו אצו הנאשמים בתיק. אלא, שלדווח לציבור הקוראים על בקשתם שנדחתה, הם אינם מוצאים אל צריך לעשות כאילו אמרו "זה אינו מעניינו של הציבור...".
לא זו אף זו: הד"ר חיה זנדברג, מפרקליטות המדינה, פנתה לח"מ וביקשה לדעת/לברר האומנם הח"מ מסרב להיעתר לדרישת הנאשמים על-פיה התנצלותם לא תשמש כראיה נגדם בהליך האזרחי.
לצערה של הד"ר זנדברג, מסיים הח"מ, בימים אלו ממש, את לימודי המשפטים. קצת יותר קשה "למרוח" אותו, ומכאן שהשיב לה כותב שורות אלו כי בין שאלתה התמוהה לבין החוק אין ולא כלום, וכי "דרישה" מעין זו אין לה כל מקום במדינה מתוקנת. שהרי, מקום בו חייבת התנצלות להתפרסם [באין הנאשמים מסוגלים לטעון "אמת דיברתי" - שאחרת לא היו מתחננים על נפשם בבקשה לעכב הליכים פליליים כנגדם] היא חייבת להעשות ולהנתן - ללא כל תנאי!.
הנה כי כן, נכנע גם היועץ המשפטי לממשלה לעמדתו העיקשת של כותב שורות אלו, משלא נאות לכל תנאי באשר הוא - לא מיניה ולא מקצתיה.
אלא וזאת יש להוסיף: על מעשיו של היועץ המשפטי לממשלה מגיעות לו אמנם, מחמאות. שהרי בפעם הראשונה [כך נדמה] הוא מסרב להיעתר לבקשת ה"קולגות" שלו מידיעות אחרונות, ואינו מעכב את הליכיהם הפליליים. אבל התנאי שמעמיד היועץ המשפטי לממשלה בעיכוב הליכים פליליים כנגד פרסומי שתי התנצלויות, ספק אם הוא הוא [התנאי] עומד במבחן משפטי. ממה נפשך? - הרי, התנצלות למי שאינו יודע, חייבת להיות התנצלות, כנה ואמיתית, התנצלות בתום לב, מנוטרלת מכל מניע או מוטיב.
שהרי, ברגע שהיועץ המשפטי לממשלה "מתנה" פרסום התנצלויות בעיכוב הליכים פליליים, מעשה של "מסחר" - "תן וקח" - ספק רב [לשון המעטה] אם ניתן יהיה לקבל התנצלות כנה ואמיתית. את הקורס הזה, אולי שכח היועץ המשפטי לממשלה.
מכל מקום, נדמה כי היועץ המשפטי לממשלה, משהחליט החלטתו החשובה, חסרת התקדים, קרא היטב את ספרו של החפץ חיים: "החפץ חיים ושמירת הלשון", ולפחות החל להפנים משהו מתכני הספר החשוב, בעיקר לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ולסיום, זכרו נא מילות אלו - הבאות בשם אומרם - וכל מילה נוספת לא יהיה בה אלא משום ליתרה (ציטוט):
אומר ר' ישראל סלנטר: "צא וראה":
בעוד שרוב בני אדם נזהרים באכילת מאכלות אסורות ושבעים ושבעה הם בודקים שלא יבלעו תולעת קטנה, הרי אינם נזהרים כלל בזלילת אדם, שלועסים אותו בפיהם ובלשונם בולעים אותו חיים". ורבי מקוצ'ק היה אומר: "לוואי והיינו מקפידים להיזהר ולהישמר מפני דברים שאנו מוציאים מפינו כדרך שאנו מקפידים לבדוק מה מכניסים אנו לפינו".