עוד לא היו בחירות כאלה, אין בשביל מי לבחור.
בליכוד יש שחיתות, העבודה מסובכת בתוך עצמה והציבה בראשה טירון מחיפה, מרץ פשרנית מידי, שינוי חילונית מידי, שצ'רנסקי זה לעולים מרוסיה, ש"ס לחרדים, המפד"ל קיצונית מידי עם אפי איתם (פיין) בראשה, חרות והאחדות הלאומית ימנים מידי, והמפלגות הערביות, נועדו בד"כ למצביעים הערביים.
אז מה עושים?
יש רבים שהחליטו בטעות שלא להצביע. החלטה שלא להצביע (כאידיאולוגיה) היא החלטה שגויה, בייחוד במצב הקשה בו נמצאת המדינה, ימים בהם כל אחד ואחת מאתנו מחויבים מוסרית לתרום את חלקם, לפחות בפעולה החשובה והפשוטה יחסית: בחירת המפלגות המובילות ובחירת ראשי השלטון (כולם היום בפתק אחד)
גם בחירת מחאה באמצעות ערב רב של פתקים או פתק לבן אינה פתרון, כל המצביע באופן שכזה, קולו אינו נספר כלל, כאילו לא הגיע לקלפי.
אז מה עושים? מה עושים חבריא?
כאן אגייס לטובתנו ניסיון בתחום מקצועי מאד מסוים, תחום בו אני עוסק שנים - ואשר במוקדו שיטת האלימינציה (ניפוי).
אם איננו יודעים במי נבחר, בואו ונתחיל קודם בהחלטה במי לא נבחר, נצמצם משמעותית את מרחב האפשרויות מחד ואת מרחב הספק מאידך.
אפרוס בפניכם את יישום השיטה לגביי אישית.
אני חילוני, בן להורים ניצולי שואה מפולין, רס"ן במילואים ביחידות השדה במילואים, בהתנדבות, משלם מסים נאמן, נשוי, אב לבנות אשר משרתות או תשרתנה בצה"ל, תושב הרצליה, מהנדס מחשבים ותיק.
כיהודי, לא אצביע למפלגה ערבית;
כחילוני, לא אצביע למפלגה חרדית או דתית;
כאיש פשרות, חפץ חיים אין לי כוונה להצביע לימין הקיצוני או לשמאל הקיצוני;
כפולני (תרתי משמע|) לא אצביע למפלגות של יוצאי רוסיה
כאחד שאינו רוצה שקולו יאבד מתחת לאחוז החסימה, לא אצביע למפלגות קטנטנות.
כבר ביטלתי את מרבית המפלגות ועתה אעבור לניתוח איכותי של השאר:
אינני רוצה לבחור במפלגה מושחתת, אך יודעים אנו שלא ממנים פרנס על הציבור אלא אם קופת שרצים תלויה לו מאחוריו. בכל המפלגות, מי יותר מי פחות, נמצא מידה זו או אחרת של שחיתות - ומבחן השחיתות, אשר מקטין קצת את סיכויי שרון, אינו משפיע מהותית על בחירתי.
אינני רוצה לבחור במפלגה הפוגעת בסיכויי ההסדר עם שכנינו הפלשתינים, עם מדינות ערב ועם העולם המוסלמי, גם כאן ההבדלים לא מהותיים, למעט אישיותו הייחודית של שרון אישית, אשר יתרונות רבים לה, יתרונות המסתכמים בכשרונו היוצא מגדר הרגיל והיוצא מגדר הגיל, וחסרון עצום וכבד לה, והוא חוסר הריסון שלו - האיש הוא בלתי צפוי, ובשעת מצוקה אין לו גבולות. בשעות כאלה הוא חוזר להיות צנחן, לוחם ה 101 - ורק שוכח שהירי שלו הוא ירי המכונה בצבא ירי ידידותי. (ע"ע ניצול מסיבת עיתונאים ממלכתית לתעמולת בחירות, פעולה מאד מתוחכמת, ומחושבת, אך מנגד פעולה בלתי דמוקרטית ובלתי חוקית בעליל).
אני רוצה שלטון עם ניסיון, וכאן יש חיסרון לעבודה ולשינוי - בראשם מנהיגים ללא ניסיון ממשי בשלטון.
אני רוצה שלטון עם אורינטציה חברתית, וכאן דווקא היתי נותן ציון נמוך לליכוד ולעבודה ולשינוי, השתיים הראשונות נתנו יד לקיצוץ קיצבאות הגימלאים, והשלישית (שינוי) עם ציון 0 שאיננה מתעניינת כלל בחלשים.
אני רוצה שלטון הגון, עם אינטגריטי, שגזענות היא ממנו והלאה, זה אשר אינו פוסל רבדים בחברה, זה שאינו קורא באמצעות מקורביו למנוע הצבעה מחולי זיכרון, תשושי נפש ואסירים, זה אשר אינו מצייר קריקטורות מעליבות ופוגעות בחרדים ובמוסלמים, זה אשר אינו מפרסם מאמרי שטנה נגד חרדים באתר האינטרנט שלו, זה המדבר בסטנדרד אחד בלבד, זה אשר מבין שהמפד"ל היא מפלגה דתית ולכן לא תהיה לעולם חלק מממשלה חילונית, זה אשר מבין שאחדות לעולם לא תהיה חילונית, כמו שלא תהיה לעולם אחדות דתית, ולא תהיה אחדות ימנית או אחדות שמאלית (כי אחדות היא הרי כלל העם או לפחות מרביתו המכריעה) - בקיצור, גם שינוי נפלה, נפלה בגדול.
ומי נשאר? הליכוד, העבודה, מרץ ועם-אחד (ואני מקווה שאינני פוגע באף אחד). ועתה השאלה מה עושים הלאה?.
המדענים שבינינו יבנו טבלת מבחנים עם משקלים וציונים ויחליטו על פי הציון המשוקלל, והאינטואיטיבים שבינינו יפסלו עוד מפלגה או שתיים ובין יתר המפלגות יטילו מטבע או יגרילו פתק.
לסיכום:
אם המבחר הוא גדול ואיכות הפירות היא בינונית ומטה, קודם שמים בצד את הפירות הפסולים, אח"כ מנסים להחליט בין נותרים על פי מבחנים של צבע, גודל, צורה - ובין האחרונים, עוצמים עיניים ובוחרים פרי באופן אקראי.
והכי חשוב, גם כאשר תהליך הבחירה הוא קשה, וגם כאשר כל הפירות לא עוברים את סף הבינוניות, טוב לבחור את הטוב מכולם, מאשר להישאר רעב.