אורלי וילנאי היא דוגמא לעיתונאים ששוכחים שהם עיתונאים ולא פוליטיקאים.
זה כלל לא משנה מי כאן צודק. יכול להיות שהשר מאיר שטרית והאוצר טועים בגדול. אבל הם מבצעים את תפקידם על-פי החוק.
יכול להיות שהממונים עליה לא היו צריכים לומר לה את הדברים שהם אמרו, וזה אף נוגד את החופש העיתונאי.
אבל אסור לשכוח שכל הפרשה החלה בגלל שאורלי וילנאי פעלה בניגוד לאתיקה העיתונאית. היא הכניסה לכתבותיה דעות אישיות וטונים אישיים. היא נמנעה מלבקש תגובה מהאוצר שהיה תחת ביקורת בכתבתה. על כך העירו לה הממונים עליה וכך החלה כל הפרשה.
עיתונאים כמו אורלי וילנאי, שכמוהם יש יותר מדיי בישראל, נוקטים עמדה בניגוד גמור להנחיות מפורשות של האתיקה העיתונאית. הם שוכחים שתפקידם רק לדווח לציבור ולתת לו לשפוט.
עיתונאים כמו אורלי וילנאי מערבבים בין דיווח עיתונאי לבין פרשנות, וכך התקשורת הופכת לצד בויכוחים ציבוריים ופוליטיים - דבר שהוא בניגוד גמור למנדט שלה במדינה דמוקרטית מתוקנת.
טוב שיש מישהו המעמיד עיתונאים כמו אורלי וילנאי במקומם.