השתלה או מוות - סוגייה?

הסיפור הטרגי האחרון שיצא בענק לכלי התקשורת, כאשר ילד קטן בן 8 "צועד בוודאות" לעבר מותו - כי לא נמצא לו לב מתרומה... מדיר שינה מעיניי. מעסיק אותי? לא!! מרתיח אותי!! הויכוח הזה על תרומת איברים כן או לא, הלכה מול נאורות, אמונות מול פתיחות - משגע אותי. אני לא מבין (בלשון המעטה) מדוע לא הולכים אל המת בעודו "חם" - ופשוט לוקחים ממנו את האיברים החסרים לאדם חי העומד או-טו-טו למות?! אני מודע בענק לעליהום האחר, בעניינו הציבורי של פרופ' היס - והאיברים שנלקחו מנפטרים לצורך ניסויים, או השד יודע מה. לא שמעתי שהאיברים (שנמצאו בחלקם נטושים בשקים...) הועברו לצורך הצלת חיים. על העניין ההוא, שמחת זקנתי. אני מדבר על האטימות הנוראה שעוברת על החברה שלנו, החל מבית המחוקקים, ועד אחרון האזרחים הזועקים כל פעם שמישהו נדחף לפניו בתור... כשילד בן 8 (ויש מלא סיפורים קורעי לב כאלה) מחכה במיטת חוליו לתורם שיואיל בטובו לתרום את ליבו, אחרי שכבר אין לו צורך בו כאדם מת - אז מראיינים אותו על הרגשותיו לקראת פגישתו הקרובה עם הבורא?! מישהו כאן איבד כל פרופורצייה? אנשים נטמנים בבתי עלמין, גופותיהם נרקבות, הלב ש"כל כך נחוץ למת ומשפחתו"... מתחיל להרקב בליווי צמוד של תולעים הנהנות ממאכל טרי שבא להן - וה... מוסר, האמונה, הדת, השד יודע מה - מונע העברת הלב הזה לילד בן 8 שחי?! חי וקיים!! הילד צריך רק חלק בגופו שלצערו הרב הפסיק לתפקד?! פשוט פגם בייצור של אלוהים, אותו אלוהים שרבים מעלים על דל שפתותיהם בשם שימור המת במלואו... משהו כאן בכל ממלכת הבריאה הזו, האמונה הזו, חזון העצמות היבשות האלה - קלוקל עד צורך בפנייה עם תלונה לקבלת פיצוי הולם לעוגמת הנפש. רוצים החלטה נחרצת? רוצים ויכוח ציבורי אמיתי? רוצים מישאל עם אמיתי וחיוני? אתן לכם כבר את שלב ד' "אחרי": הכנסת חייבת לחוקק חוק יסוד (חוק יסוד: "החיים מעל הכל") אשר בו תהייה הרשאה ברורה וחד-משמעית לקחת כל איבר הנחוץ להצלת חיים, מכל בר-מינן שאינו צריך אותו להמשך "תיפקודו" מתחת למצבות ושיש. הרי לא תרצו שאאמין לכל התלונות, המאנות, הבכיות, הזעקות, והמחאות - לכל עוול הנקרא על דרככם, כאשר אומה שלמה מסוגלת לראות ילד בן 8 היודע שימיו ספורים, המכין עצמו לפרידה ממשפחתו וחבריו, ו"מפליא" אותנו ב"בגרותו"... ולא לעשות את הפשוט ביותר, להשתיל בו את הלב החסר, ולהשאיר אותו לגדול חי ובריא כמו כל בן אנוש. הרי לא תאמינו שהרמה השכלית שלי כה רדודה, שאשתתף כעת בכל מסע הראיונות, השיחות, ו"הכאב" שעוברים רבים ב... באמצעות כל מיני עיתונאים, כדי להאיר או להעיר את הנושא. תיפסו עצמכם בידיים, בראש, בשכל - לפני שבאמת כבר לא יועילו יותר המילים.