המתלוננת, תושבת תל אביב, הגישה לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) באוגוסט 2003 תלונה על אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין שבמשרד האוצר (להלן - האגף). ואלה פרטי התלונה:
1. (א) באוקטובר 2002 קיבלה אמה של המתלוננת הודעה מסגן נציב מס הכנסה, הממוענת לבעלה המנוח, אביה של המלוננת (להלן - האב), לפיה הוא חב חוב מס רכוש בסך 29,329 ש"ח, כולל הצמדה, ריבית וקנסות (להלן - החוב). בהודעה לא צוינו מהות החוב ומקורו.
(ב) המתלוננת ואמה ניגשו למשרדי אגף מיסוי מקרקעין מחוז מרכז (להלן - מיסוי מרכז) כדי לברר את פשר החוב. במיסוי מרכז נאמר להן, שהחוב הוא בגין אי-תשלום מס רכוש לשנת 1985, כנראה עבור מגרש הנמצא ברחובות בגוש מסוים (להלן - המגרש). עובדי מיסוי מרכז לא ידעו לומר למתלוננת ולאמה היכן בדיוק נמצא המגרש והפנו אותן לשם כך למשרדי אגף מיסוי מקרקעין ברחובות (להלן - מיסוי רחובות).
עובדת מיסוי רחובות איתרה את כתובת המגרש והודיעה להן, כי אין ברישומי האגף כל חוב בגינו. העובדת הציעה להן לחזור ולברר את העניין במיסוי מרכז, באשר בשנת 1986 היה המגרש בתחום אחריותו. כשחזרו המתלוננת ואמה למיסוי מרכז, עמדו עובדי המשרד על כך שהחוב קיים והציעו להן להסתפק בתשלום קרן החוב בלבד, בסך 2,053 ש"ח, לסילוק החוב.
(ג) המתלוננת סירבה להיענות להצעה האמורה ופנתה במכתב למרכז גביית מיסוי מקרקעין בנציבות מס הכנסה (להלן - המרכז). במכתבה טענה המתלוננת שידוע לה כי אביה, שנפטר לפני כ-13 שנה, מכר את המגרש. היא שאלה כיצד ייתכן שהודעה על חוב לשנת 1985 נשלחה רק בשנת 2002, וכיצד מתיישבת טענת האגף בדבר החוב עם רישום העברת הזכויות על המגרש מאביה לקונה בפנקסי המקרקעין, שהרי תנאי לרישומה הוא, שאין חוב מס רכוש בגין המגרש. למכתבה של המתלוננת השיב המרכז, לאחר ששלחה אליו כמה תזכורות, בהצעה חוזרת להסתפק בתשלום קרן החוב בלבד.
(ד) המתלוננת המשיכה בניסיונותיה לברר את העניין, ובין היתר קיבלה מלשכת רישום המקרקעין נסח רישום היסטורי של המגרש. בעקבות הבירורים שערכה התבררה לה זהותו של רוכש המגרש ומועד מכירתו, שהיה עוד לפני שנת 1985 - השנה שבגינה נדרש החוב.
המתלוננת פנתה שוב למיסוי מרכז, הביאה בפניהם את המידע בדבר מכירת המגרש, ודרשה לבטל את החוב. לאחר כשלושה חודשים הודיע לה מיסוי מרכז כי "החוב בוטל עקב מכר".
(ה) בפנייתה לנציבות טענה המתלוננת כי ההודעה בדבר החוב, הבירורים שנאלצה לעשות בעקבות הדרישה ופניותיה החוזרות ונשנות למשרדי מיסוי המקרקעין, שהושבו ריקם, גרמו לה ולאמה הקשישה עגמת נפש מרובה והוצאות, ודרשה שאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין יפצה אותה על כך.
2. (א)לפניית הנציבות למבקרת האגף אישרה המבקרת, כי למתלוננת נשלחה הודעה על חוב מס רכוש לשנת 1985 אף שהאב מכר את המגרש כבר בשנת 1982, אך היא לא ידעה להסביר מדוע נעשה הדבר. המבקרת ציינה, כי עד שנת 1986 הרישומים על תשלומי מס הרכוש היו ידניים. לאחר שהרישומים הוזנו למחשב נשלחו הודעות לכל החייבים, ובתוכם גם ההודעה נשוא התלונה.
(ב) מבקרת האגף הודתה כי אפשר היה לברר את העניין ולעמוד על הטעות כבר בביקורה הראשון של המתלוננת במיסוי מרכז ולמנוע את הטרחה שנגרמה לה, שכן במשרד יש דפי זיעור (תצלומי מיקרופיש) המכילים פרטים על חובות ישנים של מס רכוש. מבקרת האגף הודיעה לנציבות, כי נוכח הליקויים שנמצאו בטיפול האגף בדרישת החוב המוטעית, היא העבירה את בקשת המתלוננת לפיצוי למחלקה המשפטית של נציבות מס הכנסה.
(ג) המחלקה המשפטית בנציבות מס הכנסה הודיעה לחשב האגף, כי היא בדעה שנוכח תוצאות הבדיקה של מבקרת האגף אין די בהבעת התנצלות לפני המתלוננת, ויש לפצות אותה בסכום סמלי של 500 ש"ח.
(ד) חשב האגף דחה את המלצת המחלקה המשפטית בנימוק, שלא ניתן לשלם למתלוננת פיצוי מאחר שאין סעיף תקציבי המיועד לכך, וציין שתשלום הפיצוי יתאפשר רק אם תהיה לו אסמכתה מתאימה לתשלום.
3. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת. ההודעה בדבר החוב של האב שנשלחה למתלוננת הייתה מוטעית והתייחסה לשנה שבה הנכס לא היה עוד בבעלותו. במקום לבדוק את טענות המתלוננת כבר בעת פנייתה הראשונה למיסוי מרכז, היא נשלחה שוב ושוב ממשרד אחד של האגף למשנהו, ובסופו של דבר היא זאת שגילתה את הנתונים שהביאו לביטול החוב.
4. נוכח האמור הצביע נציב תלונות הציבור בפני אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין כי עליו לשלם למתלוננת פיצוי בסך כולל של 1,500 ש"ח.
5. האגף הודיע לנציבות כי מילא אחר הצבעת הנציב.