אין זו טעות לומר שקהילת יוצאי אתיופיה זוכה לסיקור תקשורתי לא מבוטל, אך לצערי רוב האייטמים התקשורתיים הם בהקשרים שליליים.
בשונה מכך, לאחרונה החלה להתפתח תרבות יצירה מסוג אחר, מרעננת, החושפת צדדים ועומק שונה בתכלית מזה שאנו רואים במדיום התקשורתי, בעיקר החדשותי.
ניתן גם לומר ששנת 2008 הייתה אחת השנים המוצלחות במדיום הקולנועי, גם בכל שקשור בקהילת יוצאי אתיופיה. בהקשר זה נמנה הישגו של שמואל ברו, שזכה בפרס סרט הדרמה הטוב בפסטיבל חיפה, בזכות סרטו "זורבבל". סרטם של מיכה שגריר וטזתה גרמאי, "על כנפי היונה", עורר גם הוא הדים בקהילה. עתה אנו נחשפים לסרט מבטיח נוסף - "מונית לגונדר", שצופיו עד כה מעידים על היותו חוצה קהלים ומעורר עניין רב, בקרב ותיקים ועולים כאחד.
הסרט "מונית לגונדר" בוים על-ידי אלי טל-אל, שעל פועלו זה נכתב באתר סנימטק ירושלים: "סרט מסע של עולים חדשים מאתיופיה ומרוסיה, שבו הם מגלים את זהותם הישראלית והיהודית בהרי גונדר הרחוקים. העולים, חניכי המכינה הקדם-צבאית ימין-אורד, יוצאים למסע כשתי קבוצות משני עולמות שונים, וחוזרים כקבוצה מגובשת וכישראלים גאים. בדרך הם לומדים על האחר ועל עצמם" (אתר סנימטק).
ייתכן שעשויים להיות צופים שיישארו אדישים לסרט, שכן עבורם הוא בסך-הכל עוד סיפור על מסע, הפעם לאתיופיה. כאן המקום לציין כי הסרט מציג גם אמירה חזקה, על ביטוי של עוצמה רוחנית ורגישות המתורגמים לדרך מעצבת בתחום החינוך. דרך זו נוגעת עמוק בעולמם של צעירים ומטשטשת הבדלי רקע אישי או מוצא, מעצימה אותם ומקדמת אותם לקראת היותם מובילים חברתיים. הצלחתם אף מקדמת את התקווה של כולנו למחר טוב יותר. אני בטוח שגם אלה מבינינו האדישים לתכנים דוגמת אלה שמעלה הסרט, מאחלים זאת לעצמם.
ולסיום: בכוחה של צפייה בסרט לשמש משקל נגד, במציאות תקשורתית הנוטה להציג את קהילת יוצאי אתיופיה באופן חד-ממדי. הסרט "מונית לגונדר" ישודר בערוץ הראשון, היום (א', 22.2.09) בשעה 21:45.