רבות דובר על סגולותיהם של הקמיעות, בשמירה מעין הרע, מרוחות ושדים, וכן להצלחה, זיווג, לידה ועוד. במוזיאון יהדות בבל באור יהודה, מוצגת תערוכה של קמיעות מחומר, כפי שהיו מקובלים אז וגם היום בקרב יהודי בבל, פרי יצירתה של האמנית ברכה שחר.
את הקמיעות לסוגיהם השונים שאבה שחר משורשי בית אביה שבבגדד ויצרה קשת מרהיבה של קמיעות אשר היו נהוגים בקרב יהודי עירק בכלל ובקרב בני משפחתה בפרט.
במהלך עבודתה, יצרה שחר קשר עם אוצרת המוזיאון, עידית שרוני, על-מנת לקבל אינפורמציה על הקמיעות, צורתם ושימושם.
בתערוכה מוצגים קמיעות מחומר אשר נעשו בהגדלה ניכרת יחסית למקור. מבין הקמיעות הנפוצים ניתן למצוא את הקמיע "עפצה" אשר בעירק נעשה על-ידי צורפים יהודים, הקמיע "סמבוסכאי" אשר צורתו המשולשת מזכירה את המאכל העירקי העממי סמבוסק, ושרשרת קמיעות שנענדה על-ידי תינוקות ועל-ידי נשים.
האומנית והיוצרת ברכה שחר, בת להורים ילידי בגדד, התחנכה וגדלה בעיר אשקלון. בוגרת בית הספר כפר סילבר במגמה ביולוגית, בוגרת מכון וולקני נוער שוחר מדע, בצבא שירתה כמדריכת כושר קרבי, בוגרת אוניברסיטת בר-אילן, בוגרת מכללת ספיר לצורפות, ויטראז ולקרמיקה.
"תערוכה זו אני חבה לחפלה עירקית אליה נחשפתי לפני זמן לא רב, ואשר גרמה לי מעין כמיהה לשורשיי, עד אז הנושא היה עלום בעיני, משהוא הציף ומשך אותי לחתור אחר מקורותיי, משהו שגרם לי לנבור ולחפש אחר מידע בתחום. כמובן שבמסגרת חיפושיי הגעתי גם למוזיאון יהדות בבל באור יהודה, וטבעי היה הדבר בעיניי להציג במקום זה".
ברגע שנחשפתי לנושא שורשיי, חשתי בפרץ אדיר של יצירה שהשתלט עלי, שקדתי שעות על גבי שעות ביצירה, הרגשתי שאת המנגינה הזו אי-אפשר להפסיק. משהו בער בתוכי וביקש עוד ועוד, משהו גלום שהיה בתוכי וביקש לפרוץ", מספרת ברכה שחר.
טריגר לא פחות חשוב היה מותו של אביה שהותיר אחריו חלל עצום ושאלות בלתי פתורות, "לא שיערתי שהשעון מתקתק והזמן אוזל, תמיד הוא נתפס בעיניי כבן אלמוות. תערוכה זו מהווה בעבורי מעין מילוי החלל וסגירת מעגל".
