האמן, יעקב ששון, מסתובב ברחובות העיר ת"א, אוסף חלונות, דלתות וחפצים מתקופת המנדט הבריטי ויוצר מהם מיצג ממוחזר, המוצג לראווה, במסגרת אירועי הפצ'ה קוצ'ה, עד ה- 2.10.10
יעקב ששון, המתעד את הנעשה ברחובות תל אביב בתקופות שונות לאורך ההסטוריה, הינו יוצר יוצא דופן ואינו נכלל תחת כותרת או הגדרה סטנדרטית.
שנים ארוכות אוסף ששון מאות דלתות וחלונות עץ עתיקים, שפורקו ממבנים ישנים, מתקופת המנדט הבריטי, בדרום ת"א. לא מדובר בזבל תעשייתי, אלא בחפצים בעלי ערך היסטורי ועיצובי, שנזנחו כדי לפנות מקום לחומרים חדשים, זמינים, וזולים הרבה יותר. ששון משתמש בחומרים הללו, כדי לבנות מיצבים גדולים, המקבלים, בזכות היצירה, חיים חדשים ומפתיעים.
שגרת יומו של ששון מתחילה השכם בבוקר, ברכיבה על אופניים לפחי אשפה ברחבי העיר.בפחים ובמכולות הוא מוצא חפצים בעלי ערך אמנותי והיסטורי. ששון מצלם את מיקום הפחים בהם הוא מצא את האוצרות ובמהלך היום חוזר שוב ומוביל את החפצים אל הסטודיו בדרום העיר.
אורח חייו יוצא הדופן אינו מתאפיין רק באספנות, מחזור ויצירה, כי אם בבית נטול מכשירי חשמל בסיסיים ובהם: טלוויזיה, מחשב, מזגן או תנור בישול (ששון מבשל ארוחותיו באמצעות מדורה, אותה הוא מדליק על גג ביתו) והוא צורך מזון טבעוני בלבד.
מאחורי כל חלון המושלך לרחוב מסתתר סיפור, לכל דלת היתה כתובת, ואת כולם מכיר ששון וזוכר לפרטי פרטים. החומרים אותם מוצא יעקב, מובילים אותו ליצירה, המוצגת באופן זמני, ובתום תקופת התצוגה, הם מפורקים ומשמשים כחומר גלם לפרויקט הבא. בתוך החומר עצמו גלומים האספקטים האקולוגיים, ההיסטוריים והאמנותיים של היצירה כפי שמתבטאת עם סיומה.
המיצג הייחודי, המוצג בימים אלה על המנוף ההיסטורי בנמל תל אביב, תוכנן במיוחד לאזור המעגנה בנמל. מאות חלונות ודלתות, שנזרקו ממבנה תל אביבי מתחילת המאה הקודמת, פוגשים את המנוף העתיק. הדלתות והחלונות של אותו מבנה, הובאו ארצה מאנגליה, באמצעות אותו נמל, יש להניח, ובעזרת אותו מנוף, לפני קרוב למאה שנה.
דלתות וחלונות העץ הופכים למעין פרזיט אורגני שצומח ומטפס בין קורות הפלדה החלודות, כדי להגיע לקצה המנוף ולהשתלשל ממנו כשנדלייר ענק הנושק לקו המים. כך הופך המנוף לגוף תאורה עצום, המאיר לא רק את הים אלא גם פרק בהיסטוריה של העיר ושל נמל תל אביב.
פרטים נוספים באתר הנמל
www.namal.co.il