שב רגע בשקט, תנשום עמוק, שתה כוס מים קרים ותנסה להירגע.
אני יודע שאתה כועס. אני יודע שאתה פגוע ואני יודע גם, כי עבור דברים שאתה באמת מאמין בהם, אתה תהיה מוכן להילחם עד הסוף. אבל אם אכן כך הדבר, כיצד זה אתה נותן למישהו אחר, דווקא לזה שאתה אוהב מכל, לעשות את העבודה הזאת בשבילך? האם אינך מקריב קורבן גדול מדי למען מלחמה על הבית?
אני רוצה לספר לך מה ראיתי בטלוויזיה.
את בנך יחידך ראיתי אתמול, מפונה בכוח מהמלון, כשארבעה חיילים מחזיקים אותו ברגליים והוא מתפתל ומקלל. הרבה כבוד הוא לא הביא לך. ראיתי שלשום אותו ואת חבריו, חוסמים כבישים בתל אביב. גם משם הוא פונה, שוב בכוח, ושוב מתפתל ומקלל. לפנות ערב כבר היה בין המון משולהב, מיידה אבנים בפלשתיני השוכב פצוע. האם כך אומר הדיבר השישי, "לא תירצח", או שאולי באותיות הקטנות כתוב "לא כולל וידוא הריגה"? יתכן ודיבר זה פשוט כבר הוחלף בדיבר החדש והשגור כל כך בפיך: "יהודי לא מגרש יהודי"?
הרבה כבוד הוא לא הביא לך, הבן שלך.
דרך אגב, את הבית שלך לא ראיתי שם. ראיתי מלון שהיה נטוש שנים (ולא סתם...), וראיתי בית שהיה של פלשתינים, ועכשיו כתוב עליו "מוחמד אוכל חזיר".
אתם יושבים שם ואומרים שהם רק ילדים, והם לא מייצגים את האוכלוסיה האמיתית של הגוש. אבל כרגע, לצערי ולצערך, הפנים שלהם אלו הם הפנים שלך. חוסמים כבישים, משתוללים, זורקים אבנים ומתבצרים. אל תמשיך לשבת בשקט, ולהתחבא מאחורי אותם הילדים. אתה הרי חינכת אותם. אל תיתן להם להרוס את שבנית משך שנים. כי כרגע נראה כי לא שרון או הממשלה הם שהורסים את מפעל ההתיישבות היפה שלכם, אלא הנערים המשתוללים ומנסים לגרור את שארית הדמוקרטיה שלנו לידי אנרכיה.
זכור, מתיישב יקר, כי המלחמה שלכם, לא פחות מאשר מלחמה על הבית, היא גם מלחמה על דעת הקהל. זכור גם כי בעוד כמה חודשים, כשיתפזר עשן החסימות וההתבצרויות, תצטרכו להתרגל למציאות חדשה, וגם אלינו, אל השכנים חדשים. אז בינתיים, אם אפשר לבקש, קח קצת אחריות על מה שקורה סביבך, כי אחרי ככלות הקול והתמונה, נצטרך בקרוב לחיות אחד עם השני.