X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי   /   כתבות
שם התואר "פרנג'י" מקורו כנראה בשמם של הפרנקים, השבטים ששלטו במערב אירופה מהמאה השישית ● מהם יצאו גם הצלבנים, וכשהם הגיעו לארץ-ישראל כינו אותם כך הערבים
▪  ▪  ▪
ד"ר מושן רכוב על סוס ליד מסגד הכותובייה
מארכיון הד"ר אהרן מאיר מזיא [צילום: מארכיון הד"ר אהרן מאיר מזיא]
   רשימות קודמות
  מעשה בארבעה רופאים פרנג'ים במזרח
מיהו פרנג'י?
מעשה בארבעה רופאים פרנג'ים במזרח
הכינוי פרנג'י משמש הן בערבית המדוברת הן בעברית לתיאור אדם שאינו בן המזרח, אירופי, ומשם היה לשם תואר לבגדים או חפצים אחרים ואף למיני מזונות שמקורם במערב: כשנערכה סולחה בין תושבי הכפר מסמיה ובין תושבי באר טוביה דרשו האחרונים שה"סעודה תוגש בנוסח אירופי (פרנג'י)1"; כך גם כאשר החליטה ממשלת ישראל לאשר סובסידיה רק ללחם ולא לפיתות טענו ערביי הגדה: "אבל אנחנו לא אוהבים "לחם פרנג'י". השיב להם משה דיין: "איכלו לחם ותקבלו סובסידיה"2. במקרה אחר הצליח נאשם בהכאת מנהל העבודה של אשתו להוכיח את חפותו בזכות בגדיו: "לא התכוונתי כלל להכות אותו, ומה שקרה, בא מתוך התרגשות פתאומית. והנה ההוכחה: הייתי לבוש בחולצה לבנה ומכנסי "פרנג'י", אלה אינם בגדים בשביל מכות. כשאני הולך להכות את מישהו, אני לובש חאקי או בגדי עבודה...3"
המעשים שלעיל הובאו מתוך העיתונות העברית במאה ה-20 משנות ה-40 ואילך. אך כבר ב-1902 השימוש במילה זאת היה במוקד ויכוח בין רופאים בירושלים. הד"ר האיטלקי Antonio Savignoni פרסם מודעה בעברית והכריז בה על שירותי הרפואה שהוא מעניק כרופא פרנג'י, כלומר אירופי. ד"ר Emile Mauchanp הצרפתי רופא בית החולים סן לואי, זעם על הטעיית הציבור, כאילו רמז ד"ר סביניוני, שהוא רופא בבית החולים הצרפתי. במבוכתו פנה ד"ר סביניוני אל מכרו הד"ר אהרן מאיר מזיא, רופא בית החולים ביקור חולים ושאל מדוע לא הזהיר אותו שהכתוב במודעה אינו מדויק, שהרי הוא סביניוני אינו דובר עברית. ד"ר מושן לעומתו התנצל לפני הד"ר מזיא שהיה עליו להיות מעורב בפרשה.
הד"ר מזיא רופא הברון במושבות יהודה בשנים 1901-1888, היה אז אחד הרופאים הבולטים בירושלים, אשר במטופליו היו יהודים ונוצרים, אנשי שלטון עות'מאניים ופקידים בריטים. הוא הגיע ארצה ב-1888, לאחר שהתלבט אם כדאי שיהגר לארצות הברית כרבים ממכריו או שייסע לארץ הנידחת, כפי שהזהירו אותו רופאי פריז - שם השתלם בלימודי הרפואה. הוא הכריע לטובת ארץ-ישראל, ומרגע שהגיע אליה, לא חדל לעשות למענה ולמען היושבים בה4.
הסיפור מעניין מבחינה לשונית; שם התואר "פרנג'י" מקורו כנראה בשמם של הפרנקים, השבטים ששלטו במערב אירופה מהמאה השישית. מהם יצאו גם הצלבנים, וכשהם הגיעו לארץ-ישראל כינו אותם כך הערבים. הכינוי התגלגל לשפות רבות, ובהן שפות אתיופיה ואירן. שבטי הפרנקים כמובן הם אלה שגם נתנו את השם ל-France (צרפת)5.
לאחרונה ראתה אור בהוצאת יד יצחק בן-צבי הביוגרפיה שכתבתי על חיי הד"ר אהרן מאיר מזיא - "חמש עטרות: הד"ר אהרן מזיא רופא הלשון העברית". בעת כתיבתה נתקלתי בארכיון מזיא בשני כרטיסי ביקור של ד"ר מושן שעליהם תיאר את המריבה שנתגלעה בינו ובין הרופא האיטלקי. הוויכוח על עניין כה פעוט משך את תשומת לבי וביקשתי להתוודע על "הפרנג'ים" הללו, והנה הלכתי ונשביתי בסיפור.
סיים בהצטיינות
בחיבורו באה לידי ביטוי השקפתו החברתית; מושן התנגד להנקה באמצעות מיניקות, שהיה בה, לדעתו, מעין עידוד לזנות
▪  ▪  ▪
על הד"ר סביניוני לא הצלחתי לגלות הרבה. ידוע שהיה איש רומא, רופא צבאי בעברו, ששימש רופא מסדר הטרה סנטה. לעומת זאת על ד"ר פייר בנואה אמיל מושן Mauchamp כתבו הרבה, ואף יצאה לאור לפני כמה שנים ביוגרפיה מקפת 6. הוא נולד ב-3 במארס 1870 בעיר Châlons-sur-Saône בחבל בורגונדי בצרפת לאב עסקן מקומי ולימים ראש העירייה. האב נהג לבקר עם בנו הצעיר בבית הסוהר, וחשף אותו כך לרעיונותיו על צדק חברתי, רעיונות שהביאו את בנו ללימודי הרפואה בפריז.
כבר בעת לימודיו ניכרו במושן תכונותיו כבוגר: היה בו שילוב של אומץ לב ושאפתנות אישית חזקה. ב-1896 פגש את רופא הילדים ד"ר Gaston Variot 7, ובעידודו לא חשש להתקרב גם לחולים בדיפתריה כדי לטפל בהם. בהשפעתו אף בחר ב-1898 לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו על הנקת תינוקות. בחיבורו באה לידי ביטוי השקפתו החברתית; מושן התנגד להנקה באמצעות מיניקות, שהיה בה, לדעתו, מעין עידוד לזנות. מה עוד שרוב הנשים שבחרו בשירותיהן של מיניקות לא עשו זאת מסיבות רפואיות. הוא חשב שעל נשים שאין להן די חלב - להיניק את ילדיהן בחלב פרה מעוקר. יתרה מזאת - הדגיש - לפי הסטטיסטיקה נשים ששימשו מיניקות לא יכלו בו בזמן להיניק את ילדיהן, ולכן שיעור תמותת תינוקותיהן היה גבוה.
את לימודי הרפואה סיים בהצטיינות וזכה לפרסים רבים. בשל חוש ההרפתקנות שלו התגייס לצי הצרפתי ושירת כקצין רפואה. כך הגיע למקומות שונים בעולם: בברזיל היה כשפרצה שם קדחת צהובה, בסלוניקי ובאיזמיר טיפל בחולים בטיפוס.
ביוני 1900 התמנה רופא מטעם ממשלת צרפת בבית החולים הצרפתי סן לואי בירושלים. בטרם קיבל על עצמו את התפקיד בירר היטב אילו חיים צפויים לו במזרח הנידח. התשובות שקיבל לא היו משמחות; בעיר לא היו כמעט רופאים זרים, היה קשה להתפרנס בה מרפואה, שכן החולים לא יכלו לשלם כראוי, הדיור לא היה מפואר. למרות זאת מושן ההרפתקן לא נרתע, והגיע לירושלים בנובמבר 1900. בה המשיך ברוח מורהו ד"ר וריו והקים מרפאה לאימהות מיניקות, פרסם עלון בערבית ובצרפתית ובו עצות לאם המיניקה. ואכן בשהותו בירושלים השתפר השירות בבית החולים הצרפתי, ומספר החולים שטופלו בו גדל.
בשהותו בירושלים ערך ד"ר מושן הנמרץ כמה מסעות באזור: בסיני, בים סוף ובירדן. הבדואים שבו את ליבו; הוא ראה בהם אדונים לגורלם המקיימים את ערכי הרפובליקה הצרפתית: חרות, שוויון ואחווה. בירושלים הצטלבו דרכיהם של הד"ר מושן והד"ר מזיא: השניים נקראו לטפל בחולים בכולרה בעת המגפה הקשה ב-1902, הם עשו זאת במסירות ובהצלחה, וזכו על כך בעיטור מאת הסולטאן הטורקי.
מיניות האדם
בספרו שיצא לאור לאחר מותו תיאר את הרפואה העממית במרוקו, והתייחס בפירוט יתר למיניות האדם: ציין שהנשים במרוקו ברובן בוּרות, וששחרורן מהשעבוד יבוא רק בעיסוק בזנות
▪  ▪  ▪
חייו של ד"ר מושן היו קצרים וסוערים. ב-1905 כשבמסגרת השתלטות צרפת על המגרב הוקמה מערכת מרפאות ציבוריות במרוקו, והוא מונה לרופא במרקש.
גישתו למרוקו ולרפואה העממית בה לא הייתה רומנטית. הוא הסתייג מהתושבים שנראו בעיניו מזוהמים. בספרו שיצא לאור לאחר מותו תיאר את הרפואה העממית במרוקו 8, והתייחס בפירוט יתר למיניות האדם: ציין שהנשים במרוקו ברובן בוּרות, וששחרורן מהשעבוד יבוא רק בעיסוק בזנות. מושן תיאר בספר את תופעת ההומוסקסואליות שהייתה, לדעתו, נפוצה במרוקו בגלל בתי המרחץ לגברים ובשל הלבוש הנשי שהצניע את הנשים יתר על המידה. הוא גם התרשם לדבריו שמשכב בהמה היה שכיח במקום.
מושן ראה בעצמו מְבַשֵּׂר התרבות האירופית ובמיוחד תרבות צרפת. על כן קבע את ביתו במרכז שכונה מוסלמית בניגוד לשאר האירופים שהתגוררו במלאח היהודי. לבש חליפות מחויטות וחבש לראשו מגבעת לבד, לא הסתובב בגלבייה ובטורבן כרבים מעמיתיו ודיבר אך ורק בצרפתית. ביתו קושט הן בחפצי אמנות אירופים הן מזרחיים, ובערבים התנהלו בפטיו שלו משחקי טניס.
בתחילה עורר מושן את חשד התושבים ואלה סירבו להשתמש בשירותיו. כדי לפוגג את חשדם פתח את תיבת תרופותיו ברחוב, ואחרי כחודש היו לו כבר ארבעים מטופלים. כעבור זמן מה התמלאה מרפאתו בחולים: הוא דיווח על טיפול במאה עד מאתיים חולים ביום. ב-1906 מתו 5000 איש במגפת טיפוס ורעב כבד השתרר בעיר. מושן התגייס אז לעזרת התושבים ובצד הטיפול הרפואי שהגיש להם חילק לאנשים גם מרק חם.
אט אט התיידד עם מולאי עבד אל-חפיד המשנה לסולטן מרוקו עבד אל-עזיז 9, וזה העניק לו סוס כאות הוקרה על טיפולו הרפואי המסור.
לא מרגל
השמועות על מושן לא היו חסרות בסיס, שהרי הצרפתים השתמשו ברופאים כחיל חלוץ בפלישתם המודרגת למרוקו
▪  ▪  ▪
והנה פחות משנתיים מעת הגיעו למרקש, נרצח ד"ר מושן ב-19 במארס 1907 בידי המון מוסת שארב ליד ביתו ועשה בו שפטים. אלמלא התערבות השלטונות הייתה גופתו השסועה נשרפת. השוטרים לקחו אותו למרפאתו, ושם כוסה בגלבייה מרוקנית, ולראשו נחבש טורבן - כאילו רצה מי שרצה לומר: ניצחנו את התרבות הצרפתית!
עד היום המניעים לרצח אינם ברורים וחד-משמעיים; יש שטענו שהרצח נבע מסיבות אישיות. מושן בהתנהגותו המוחצנת ובהתעקשותו להבליט את צרפתיותו עורר עליו את המקומיים: זרותו המודגשת, זלזולו במנהגים המקומיים וברפואה העממית הכעיסו את ההמון. אחרים קבעו שהרצח נבע מהסתה נגדו. הופצו עליו שמועות שהוא שרלטן המחלק תרופות המיטיבות את מצב החולים לזמן מה, אבל בעתיד יביאו למותם; יש שראו ברצח מעשה פוליטי נגד מדיניות הקִדמה של הסולטן עבד אל-עזיז. הלה קידם בברכה את השפעת האירופים על ארצו, ובין השאר תכנן להתקין מערכת טלגרף - מערכת שנראתה להמונים מעין דמון. ימים מספר לפני מותו התקין מושן עמוד על גג ביתו והשמועה אמרה שזהו עמוד טלגרף. למעשה היה זה עמוד שסימן את הבית לצוות חוקרים שעבד באזור.
השמועות על מושן לא היו חסרות בסיס, שהרי הצרפתים השתמשו ברופאים כחיל חלוץ בפלישתם המודרגת למרוקו. אומנם מושן לא היה מרגל כפי שחשדו בו, אבל הרצח שלו שימש כהצדקה לשלטונות צרפת לפלוש לוג'דה Oujda ב-1907 וב-1912 להכריז על מרוקו כעל פרוטוקטורט צרפתי.
רפואה ושפות
בגיל צעיר התייתם מאביו, ואז ירד מצרימה ושימש שוליית מלחים ● אחר כך שב ארצה ועם אמו היגר לברלין ומשם לווינה
▪  ▪  ▪
לאחר הרצח טענה העיתונות הצרפתית שאת השמועות הפיץ ד"ר אליעזר יהודה הולצמן. רופא יליד ירושלים שעד לבואו של מושן היה רופאו של מולאי עבד אל-חפיד ואף שימש רופא בבית הספר של אליאנס בעיר. מושן שהתיידד עם מנהל המוסד ניסים פלקון, דחק בהדרגה את רגליו של ד"ר הולצמן.
הולצמן נולד בירושלים ב-27 ביולי 1867, למד בישיבת עץ חיים והיה ידוע כמתמיד. בגיל צעיר התייתם מאביו, ואז ירד מצרימה ושימש שוליית מלחים. אחר כך שב ארצה ועם אמו היגר לברלין ומשם לווינה. למד שם רפואה ושפות. ב-1885 מונה מטעם חברת "למען ציון" רופא בטבריה ופעל שם כשנה.
אחר כך עזב את הארץ, חָבַר ל"חובבי ציון" בגרמניה, ובהם הירש הילדסהיימר, בנו של עזריאל הילדסהיימר, וילי במבוס, היינריך לווה וניסן טורוב. ב-1896 היה ממארגני הביתן הא"י בתערוכה הבינלאומית בברלין ואף נדד אתה לברסלאו ולפרנקפורט. מאמרו של הרצל בג'ואיש כרוניקל 10על ספרו "מדינת היהודים" עורר אצלו רגשות והוא כתב להרצל ודרש שהציונות תתגשם על אדמת ארץ-ישראל ובשפה העברית. כמה ימים אחר כך ב-7 בפברואר השיב לו הרצל, וטען שלא כדאי בשלב זה להבליט את ההבדלים שיש בקרב הציונים למיניהם. שנה לאחר מכן נפגשו השניים בווינה לקראת הקונגרס הציוני הראשון 11. בשנים 1898-1892 התגורר הולצמן באיסטנבול והרבה לכתוב מאמרים בעיתונים היהודיים: המגיד, הצפירה והמליץ.
רק בראשית המאה ה-20 התגלגל למרוקו והיה לרופאו האישי של מולאי עבד אל-חפיד. בשל כך כנראה התאסלם ואף נשא לאישה מקומית. לימים הצטער על כך וסירב להודות בזאת עד יומו האחרון. נראה ששימש במרוקו נציג ממשלת גרמניה, ולכן היה זכאי לפנסיה ממשלתית, אך עם עליית היטלר פסקה הכנסתו ומצבו הכלכלי הורע.
הולצמן נאלץ להגר לוולקוביסק שברוסיה הלבנה ושם לימד עברית ואנגלית בגימנסיה העברית. אחר כך העתיק את מושבו לקובנה בירת ליטא, והיה לרופא בבית אבות ובתמורה גר במקום. עם מותו ב-28 באוקטובר 1938 נקבר במקום.
הבאנו את סיפורם של ארבעה רופאים שכולם באו מתרבות אירופה אל המזרח, וכל אחד מהם חיפש את דרכו במפגש בין המערב למזרח. ד"ר מזיא מצא את התשובה כציוני בארץ-ישראל, ד"ר הולצמן נדד בין התרבויות: תלמיד חכם שהיה לרופא ומוסלמי, אבל מעולם לא עזב את מקורותיו עד הסוף: כשהשתתף בחגיגת "הדסון פלטון" בשם ממשלת מרוקו דווח, ש"למרות היותו לבוש בגדים מרוקנים, אפשר להכיר בפניו את הטפוס של יהודי גליצי"12; ד"ר סביניוני שלא הרבה ידוע לנו על אודותיו, אבל ברור שלא התערה בסביבתו, שהרי את השפה העברית לא למד בשהותו בארץ-ישראל. ונחתום בגורלו העצוב של הד"ר מושן הרפתקן צרפתי עשוי ללא חת, שלא יכול היה להטמיע בתוכו את "המזרח", ולכן נתפס כמתנשא מעל אנשי המזרח, וסופו - שנרצח.
הערות
1. דבר, 25 בדצמבר 1946, עמ' 6.
2. שם, 3 באוגוסט 1972, עמ' 3.
3. מעריב, 12 בינואר 1956, עמ' 2.
4. ראו סמדר, ברק, חמש עטרות: הד"ר אהרן מאיר מזיא רופא הלשון העברית, ירושלים, 2013.
5. את הגרסה השגורה ביידיש 'פרענק' יש המסבירים כמאזכרת את דמותו של הרב יעקב פרנק. הלה פגש את שבתאי צבי בערוב ימיו ואימץ את לבושו המזרחי, את אורח חייו שהתיר ריבוי נשים ומסיבות חשק – כל אלה זעזעו את יהודי פולין, והם החלו לכנות את כל לובשי הבגדים בסגנון המזרח – פרנקים, ומכאן נטבעה המילה פרענק. ראו גם, 'בשולי ימינו', הד המזרח, 21 במאי 1943, עמ' 2.
6. Murder in Marrakesh: Emile Mauchamp and the French Colonial Adventure. Bloomington: Indiana University Press, 2006.
7. וריו נודע בסוף המאה ה-19 כלוחם למען בריאות היולדות ובניהם הרכים, וייסד יחד עם פייר בודין ופול שטראוס הפוליטיקאי את הליגה נגד תמותת תינוקות. ב-1901 נוסדו ביזמתו שלושה בתי חולים קטנים ושם הונחו האימהות כיצד לשמור על ההיגיינה של התינוקות וכך למנוע את מותם בטרם עת. וריו היה במייסדי טיפות החלב בצרפת, אשר בהן השקו תינוקות שלאימהותיהן לא היה די חלב בחלב פרה מעוקר.
8. Emile, Mauchamp, La sorcellerie au Maroc, Paris, Dorbon-Ainé, 1911
9. הוא ירש את כיסאו של עבד אל-עזיז והיה לסולטן בשנים 1912-1908.
10. 17 בינואר 1896.
11. 6 בינואר 1897.
12. 'יהודי בשם השולטן', הצבי, כ"ד בחשוון תר"ע, עמ' 3.
תאריך:  17/11/2016   |   עודכן:  17/11/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אלי אלון
עיתונים מקומיים רבים בשל חולשתם הכלכלית והיותם תלויים בתקציבי הפרסום של הרשויות המקומיות הפכו בשנים האחרונות לעלוני יחצ"נות של הרשויות המקומית וחוששים לבקר אותה ואינם ממלאים תפקידם הציבורי, לשמש כלב שמירה של הרשויות
חנינא פורת
מחלוץ צעיר שהקים קיבוץ לפני 70 שנה, בעת עליית "11 הנקודות", היה לאיש רנסאנס ששום תחום מדעי-אמנותי-ספרותי לא היה זר לו
רונן סולומון
לאור פרשיות ההונאה שהתרחשו לאחרונה עשרה כללי זהירות למשקיעים: כיצד להיזהר מנוכלים ולהשקיע כספכם בבטחה
יחזקאל מוריאל
בספר ניתן להבחין במזיגה נפלאה וקוסמת של איתני הטבע. מינֵי אלמנטים שהאדם נתקל בם במשך חייו עלי אדמות, ואף ניתן לומר כי האדם עצמו הוא חלק בלתי נפרד מההוויה, שבה אלמנטים אלה שרירים וקיימים, כי מן האדמה קורץ ואליה ישוב
שיה מלכין
הגעתי לפגישה נדל"ניסטית עם מתווך וחברה מבינה בנושא. השיחה קלחה ביניהם בידע ובמקצועיות ואני מצאתי עצמי מנסה להסב את תשומת ליבם למה שהיה פעם בהשוואה לעכשיו, לא כל כך הצלחתי
ראשי יומנים בלוגרים ערוצים סקופים קישורים עוד...
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il