אז מה אנחנו יודעים על המדינה שלנו? זו מדינה בה האלימות גואה ומקרים בהם צעירים מכים ורוצחים סתם כך עוברי אורח הולכים ומתרבים. זו מדינה בה נער בעל עבר פלילי עשיר רוצח נער אחר ונשפט על הריגה - מן הסתם כדי ש"לא להרוס לו את החיים". זו מדינה בה הצחנה כתוצאה משביתת מנקי הרחובות כבר לא מרגשת אף אחד, לחילופין הגענו עד כדי כך שגופות נפטרים נותרו בבתים בגלל שביתת קברנים.
זו מדינה שאינה מסוגלת לספק עבודה לחלק ניכר מאזרחיה, וכעונש על כך היא מטילה עליהם גזרות. זו מדינה בה עובדים אינם מקבלים שכר לאורך חודשים ארוכים, ודומה שמרוב התלהבות היא אף נערכת להכנס לשיטה כזו באורח קבע. זו מדינה בה הלנת שכר היא עבירה על החוק, מה שלא מפריע לה לעשות זאת בעצמה. זו מדינה בה כאשר רשות מקומית אינה משלמת שכר לעובדיה זה ממש לא מפריע לה לנתק להם את המים כשהם מפגרים בתשלומים.
זו מדינה בה כאשר לראשי רשויות אין כסף לשלם לעובדיהם, הם פשוט נפגשים בבית מלון כדי שלא לראות את הסבל הנורא. זו מדינה בה מעסיקים מנצלים את המצוקה ומאלצים את עובדיהם לעבוד שעות נוספות עבודת פרך בתנאי עבדות קשים ותמורת שכר זעום. זו מדינה בה מפטרים אפילו מנקי רחובות.
זו מדינה המתייחסת אל חלשיה כאל סרח עודף המעיק עליה ולא כאל חלק אינטגרלי ממנה. זו מדינה בה אנשי משרד האוצר חזרו בהם מקיצוץ נורא לקשישים סיעודיים רק לאחר ששדרן רדיו כינה אותם "שותפים לרצח". זו מדינה המקצצת שוב ושוב לעניים, לעיוורים, לנכים, לנוער במצוקה, לנגמלים, למפגרים,לחולים, לחולי נפש, לחד הוריות, למובטלים, לקשישים, לחלשים, ולא מצליחה להעלות על דעתה שאולי אי שם מתישהו צריך להיות גבול לקיצוץ הזה.
זו מדינה בה כאשר איש הון מעסיק את בנו של איש שלטון בשכר עתק תמורת גלישה באינטרנט, היועץ המשפטי מתלבט ומתחבט האם זה הודות לכישורי האינטרנט המופלגים של הבן המוכשר. זו מדינה שבמקום להוקיע מעשי שחיתות היא פשוט קוראת לכך "חוסר רגישות לכספי ציבור". זו מדינה בה כאשר בכירים עוברים על החוק ומעניקים לעצמם בנדיבות שכר מעבר למותר, פשוט קוראים לכך "חריגות שכר".
זו מדינה בה עובד רגיל מפוטר בקלות, אבל כאשר בכיר גורם נזק במיליונים פשוט קוראים לכך "ניהול כושל", מה שלא מפריע לתת לו מיד הזדמנות נוספת אולי הפעם הוא לא יכשל. זו מדינה בה כאשר עני חייב כסף משליכים אותו לכלא, אך כשעשיר חייב פשוט "מוחקים" לו את החוב. זו מדינה בה סתם כך כאילו כלום עשרות מיליארדי שקלים נעלמו (התפוגגו, נמוגו, נגוזו) מקרנות הפנסיה ועדיין לא הצליחו לגלות את האחראי.
זו מדינה בה בכירים רוצים גם וגם: גם שכר על שירות המדינה בהווה וגם פנסיה על שירות המדינה בעבר. זו מדינה בה הבכירים כה מעריכים את עצמם, שכאות הערכה על הצלחותיהם הכבירות (לא ברור בדיוק איזה) הם מגלים כלפי עצמם נדיבות רבה ומחלקים לעצמם מכספנו משכורות עתק ותנאי פינוק. זו מדינה בה משרתי הציבור כנראה משוכנעים שהציבור הומצא כדי לשרת אותם.
זו מדינה המכנה את בני העשירים והאליטות בכינוי "בני טובים" ולא מותירה מקום רב לדמיון בנוגע למה שהיא חושבת על בני העניים. זו מדינה בה השטחים הירוקים והחופים הציבוריים הולכים ומצטמקים, בעוד החופים הפרטיים והמרינות המפוארות מתרבות כפטריות לאחר הגשם.
זו מדינה בה יותר ויותר אזרחים מוותרים על זכות הבחירה משום שהם חשים שהיא בעצם ריקה מתוכן. זו מדינה בה במקום שתידלק נורה אדומה שמא הדמוקרטיה קורסת, מועלות הצעות מקוריות לפתרון הבעיה: להפוך את זכות הבחירה לחובה.
מה תקף את המדינה: וירוס או חיידק? לא ברור, אבל דבר אחד בטוח: המדינה איננה חשה בטוב, היא צריכה לראות רופא. דחוף!