אני שעוד בשנת 1974 התחלתי "להתלונן" על "תרבות" השחיתויות בישראל? או אלה שאמרו לי כי זה לא נורא?
אני שהוצאתי לאור מקומון בנתניה ומיד צילמתי ניידות משטרה עוברות על החוק? או מי שאמר לי כי כוחם כה גדול עד שיתנכלו לי במקום לשפר הופעתם?
אני שסירבתי להתלכלך בתוך הסיאוב הפוליטי בכללי המשחק "הנהוגים"? או אלה שגבהו בתפקידיהם הציבוריים - אבל מככבים בטורי הזינזנה?
אני שזעקתי כי אין מדיניות ממשלתית מקצועית להפחתת הקטל בדרכים? או אלה שלא שמו עליי... וקברו לאורך השנים את מתיהם?
אני שאמרתי כי אסור להמשיך ולבטוח במנהיגים שיידעו לבדם מה טוב לנו, ללא פיקוח? או אלה שכל פעם מחדש מגלים עד כמה כפויי טובה אלה שהם בעצמם העלו לגדולה?
אני שאמרתי כי אפילו במחיר הפלת ממשלה, צריך להאשים ראש ממשלה שסרח? או אלה שרואים במו עיניהם את הידרדרותה של התרבות, ורמיסת המוסר בישראל?
אני שהטחתי בשופטים שאין דין צדק לעני, כמו הפריבילגיה לעשיר בביהמ"ש? או כל אותם נדכאי עם שיום יום נופלים קורבן לחולשתם בתוך מערכת המשפט הכאילו שיוויונית?
אני שאינני מוכן להרכין ראשי בפני כל מי שמנסה לשקר אותי, לגנוב ממני, או להונות אותי - יהיה זה אפילו אדם קרוב או אישיות ציבורית? או כל אלה שבוחנים נאמנותם יום יום, ונופלים ברשתם של נוכלים או בהבטחות ריקות מתוכן של מנהיגים שפלים?
אני שבגלל סלידתי משחיתויות לא הגעתי לשום תפקיד רם ונישא, אבל נישא (ונושא) על כפיים על-ידי אשתי וארבעת ילדיי המקסימים?
או אלה שנפלו אחרי שכל התשתית הרקובה מסביבם החלידה על-כל הסובב אותם, ונשארו קרחים מחברים, ג'ובים, רכוש וממון?
אני ששמי הטוב הוא הרכוש היחיד שנותר לי, יחד עם זריחת החמה, כחול הים, הקפה והעוגה? או כל אלה שלא ניתן לאמוד את הונם ורכושם, אבל עליבותם והסתבכויותיהם "זוהרות" באפרוריות ליבם המנותץ?
כי לסכם מהלך חיים יכולים הרבה - ורק בודדים יכולים לעשות זאת עם חיוך. גם אם תראו כאלה שמחייכים למרות ש... נקל להבחין באילוץ המותיר אחריהם שובל של טעם מר, וריקנות. כי אנחנו יודעים את מה שהם מרגישים - והם מרגישים היטב שאת הטוב והיפה בחיים - הם פיספסו...