האם יהודי מזרח אירופה הם צאצאי כוזרים?

יש בידינו כיום מגוון רחב של עדויות המאשרות את העובדה שהייתה תופעה של התייהדות בחברה הכוזרית. אבל, החוקרים חלוקים בדעתם לגבי היקף ההתייהדות. הממעיטים בהיקף ההתייהדות מחזיקים בדעה שרק השכבה העליונה של החברה הכוזרית – המעמד השליט - התייהדה. לא יותר מכמה אלפים. קבוצה שנייה של חוקרים מחזיקה בדעה שהייתה גם התייהדות בהיקף מצומצם בחברה הכוזרית, בעוד שקבוצה שלישית של חוקרים מחזיקה בדעה שהעם הכוזרי התייהד בהמוניו. רוב החוקרים בדעה שרק השכבה העליונה של החברה הכוזרית התייהדה. לשאלת היקף ההתייהדות יש השלכות ישירות לגבי השאלה אם יהודי מזרח אירופה הם צאצאי יהודים מארץ ישראל או צאצאי הכוזרים. לתשובה לשאלה זו יש חשיבות מבחינת הקונפליקט הישראלי-פלשתיני לאור התעמולה הערבית- פלשתינית הטוענת שיהודי מזרח אירופה, שיסדו את התנועה הציונית והקימו את מדינת ישראל הם, למעשה, צאצאי הכוזרים ולכן אין להם כל זכות היסטורית לגבי הטריטוריה השנוייה במחלוקת: ארץ ישראל או פלשתין.

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו באזור שבין נהרות הוולגה והדון התגלו קברים ובהם שלדים טורקיים. השלדים הם מהתקופה בין המאה ה-8 למאה ה-10 לס'. הארכיאולוגים קבעו את תאריך הקברים על-פי מטבעות ביזאנטיים שנמצאו באתרי הקבורה. הממצאים הראו שבעוד שסגנון הקבורה של השלדים הטורקיים במאות ה-8 וה-9 היה טורקי, סגנון הקבורה והממצאים בקברים עם שלדים טורקיים מהמאה ה-10 מעידים שהקבורים היו יהודים בדתם. כמו-כן, נתגלו באתר כוזרי בעמק הדון כתובות בעברית וממעמקי הנהר נמשתה ספינה כוזרית ועליה נכתב בעברית שם הסירה: ישראל. בחצי האי קרים נתגלו קברים כוזריים מהמאה ה-8 וה-9 ובהם סמלים יהודיים בצד סמלים טורקיים. העיר קייב באוקראינה נוסדה ע"י הכוזרים כמבצר להגנה על דרכי המסחר מאזור הים הבלטי בצפון לים השחור בדרום. השם קייב הוא כוזרי ופרושו: קיי- גדת הנהר, ייב – ישוב. בקייב, נתגלו תעודות כוזריות בשפה העברית מהמאה ה-10 לספירה. בין השאר נתגלה מכתב מקייב שנכתב בידי יעקב בר-חנוכה. בתעודות מופיעים שמות כוזריים, סלביים ועבריים. בין השמות העבריים נזכרים יהודה, יצחק, סיני ועוד...מתעודות רוסיות מקייב מתברר שבעיר וסביבתה היו קהילות של יהודים כוזרים ובין מושלי קייב, חרסון והסביבה היו מושלים יהודים. בגוטלנד, שבדיה התגלה מטבע כוזרי ועליו כתוב:"משה הוא שליח האל". הארכיאולוגים קבעו שהמטבע הוא מ-830 – 840 לספירה. בשבדיה נתגלו מטבעות כוזריים בעברית גם באתרים נוספים. בדרום מערב הונגריה התגלה בית קברות כוזרי מהמאה ה- 11 לספירה. בין הממצאים הייתה טבעת כסף על אצבע שלד של אישה כוזרית ועליה מלים בעברית. ממקורות הונגרים ידוע ששבטים כוזרים הצטרפו לשבטים המדיאריים שהשתלטו על אדמת הונגריה במאה ה-9 לספירה, ואשתו של המנהיג ההונגרי ארפאד (850 – 907) הייתה יהודיה כוזרית. השבטים המדיאריים התיישבו במאה ה-8 לספירה בין נהר הדון והוולגה והיו נתינים של ממלכת הכוזרים. במאה ה-9 הם החלו במסעם מערבה ואליהם הצטרפו שבטים כוזריים. בשפה ההונגרית יש אלמנטים ומלים רבות מהשפה הכוזרית. ביישוב בשם בייקשצ'בה נמצאו קברים כוזריים עם מוטיבים וסמלים יהודיים ובאזור טרנסילבניה – כיום רומניה- יש 2 ישובים המזכירים את השם כוזרים: כזארד וכזארבר. בצפון סרביה התגלו 263 קברים כוזריים עם סמלים ומוטיבים יהודיים:מנורות, אתרוגים, שופרות, מגן דוד, ירושלים ועוד. על הקברים נתגלו שמות עבריים כמו ישראל ויהודה.

פרו"פ הרברט זיידן פרסם בשנים 1998 – 1999 מאמרים בהם ניתח את השפעת השפה הכוזרית על אוצר המלים באידיש, שהייתה שפת הדיבור של יהודי מזרח אירופה. הוא גילה מלים באידיש שמקורן כוזרי. למשל, ירמולקה- כיפה ודאבנן- להתפלל. לעומתו, פרו"פ פול וקסלר מאוניברסיטת תל אביב פרסם ב-1993 מחקר בשם "עם סלבו- טורקי בחיפוש אחר זהות יהודית". וקסלר טוען שהאידיש החלה כשפה סלבית, שאוצר המלים שלה הוחלף במידה רבה ע"י מילים בגרמנית.

במשפחות יהודיות ממזרח אירופה השתמרו זכרונות על מוצאן הכוזרי: דן רוזנברג פרסם ב-1977 ספר בשם Finding our Fathers. נושא הספר הוא מוצאה הכוזרי של משפחת אשתו. אהוד יערי התראיין ב-1997 ל"ג'רוזלם פוסט" וסיפר על זכרון מוצאה הכוזרי של משפחתו, שעבר מדור לדור במשפחה. הוא גם ערך תוכנית על הכוזרים בטלוויזיה. קארן דה-וויט, כתבת ב"וושינגטון פוסט" פרסמה ב-1977 ספר על מוצאה הכוזרי של משפחתה. אליסיה ד.קורטז, פירסמה ב-1999 מאמר בעיתון ארגנטיני ובו סיפרה שאביה, שנולד באחת ממושבות הברון הירש בארגנטינה, ומוצא משפחתו היה מהעיירה קורילוביץ ע"י קישינב-בין מולדביה ובסרביה - ביקר ב-1923 בעיירה ושם נודע לו שמשפחתו ויהודים נוספים מהעיירה הם ממוצא כוזרי, ושהם התיישבו שם לפני מאות שנים. בעיירה גאורגי ברומניה השתמר זיכרון שמוצא יהודי העיירה הוא טורקי ושהם נדדו מערבה לאחר שבתיהם נהרסו ע"י הרוסים לפני מאות שנים. על-מנת לבדוק את הסיפור הזמינו יהודי העיירה מחקר גניאולוגי וממצאי המחקר אישרו את מוצאם הטורקי. בחצי האי קרים יש עד היום קהילה יהודית ממוצא כוזרי. הם מכונים קרימצקים – חלק מהם עלו לישראל בתקופת השלטון הבריטי- והם בולטים בקומתם, בעצמות הלחיים שלהם ובצבע שערם.

חוקר השמות של יהודי מזרח אירופה - אלכסנדר ביידר אלכסנדר ביידר פרסם ב-2001 ספר בשם "מילון שמות אשכנזים", בשפה האנגלית. מהמחקר שלו מתברר שרוב יהודי מזרח אירופה הגיעו ממערב אירופה. הוא הגיע למסקנה זו ע"י חקר שמות משפחה ושמות פרטיים. הוא מצא קבוצת שמות משפחה על שם ערים באשכנז, היא גרמניה של ימינו. למשל, שאפירו נגזר משם העיר שפיזר. שמות המשפחה לנדאו, בכרך, קצנלבוגן מקורם משמות ישובים בשם זה באזור הריינוס. פרנקפורטר - מפרנקפורט. וינר - ע"ש וינה. ביידר מצא גם שמות משפחה על שם ערים באיטליה - שם המשפחה לוריא מקורו מלורנזו, למשל. הוא מצא גם שמות על שם ערים במרכז אירופה, צרפת, ספרד ופורטוגל. פרנק - מצרפת, רפפורט מפורטוגל, על שם העיר פורטו. למעלה מ-50% משמות המשפחה מעידים שהם הגיעו מגרמניה, מורביה ובוהמיה, אבל גם מספרד ופורטוגל. אבל, ביידר גילה גם אחוז קטן של שמות כוזריים. למשל, השם בלבן, כגן. היסטוריונים היסטוריונים רבים חקרו את ההיסטוריה של ממלכת הכוזרים מתוך התעניינות באירוע ההתייהדות וכן כדי לגלות איזה אחוז מקרב יהודי מזרח אירופה הם ממוצא כוזרי. מקבץ של היסטוריונים הטוענים שאחוז משמעותי מיהודי מזרח אירופה הם כוזרים: ססיל רוט פרסם ב-1959 מחקר בשם "היסטוריה קצרה של העם היהודי". התזה של הספר הייתה שלקראת סוף המאה ה- 11 לספירה, לאחר נפילת ממלכת הכוזרים, הייתה נהירה של יהודים כוזרים מערבה. הם התיישבו בדרום מזרח פולין ועסקו בחקלאות ומלאכה. אבא אבן פרסם ב-1968 ספר שכותרתו "בני עמי: תולדות היהודים". אבן צטט בספרו היסטוריונים פולנים שטענו ש"תרומת הכוזרים להרכב האוכלוסייה היהודית בפולין היא משמעותית, וסביר להניח, דומיננטית". ארתור קסטלר פרסם ב-1976 ספר בשם "השבט ה- 13 ", בו טען שיהודי מזרח אירופה אינם שמיים אלא טורקים- כוזרים. פרו"פ פול וקסלר, שחקר את שפת האידיש טען בספרו "עם סלבו- טורקי בחיפוש אחר זהות יהודית", שהיהודים האשכנזים הם ברובם סלבים וטורקים שהתגיירו והתערבבו במיעוט קטן של יהודים שהגיעו לאזור מארץ ישראל בתקופה קדומה. היסטוריונים המסתפקים בציון העובדה שהיו יהודים- כוזרים: מרדכי סוקולוב כתב בספרו "כיצד צמח העם היהודי", שיצא לאור ב-1936, שיהודים כוזרים היגרו לפולין לאחר נפילת ממלכת הכוזרים, ושיש שמות של ערים ומסמכים המאשרים זאת. א. רינגלבלום, כתב ספר בפולנית ב-1936, בו קבע ש"עד היום יש יהודים בעלי תווי פנים מונגוליים בפולין ומוצאם מארץ הכוזרים. הם היגרו לשם לאחר התמוטטות ממלכתם. יהודים אלה הם גבוהים, שיערם בצבע החול ועצמות הלחיים שלהם גבוהות".

מקבץ של היסטוריונים המחזיקים בדעה שרוב יהודי מזרח אירופה הם ממוצא שמי:

יעקב רייזין כתב בספרו "תנועת ההלכה ברוסיה", שיצא לאור ב-1913 שיהודי רוסיה הוותיקים ביותר הם יהודים מארץ ישראל, שהגיעו לאזור הוולגה והים הכספי תחילה והם התיישבו באזור קייב, פודוליה ווהלין באוקראינה. אליהם הצטרפו כוזרים מאזורי הים השחור והכספי שהתגיירו במאה ה-8 לספירה. החל מ-שלהי המאה ה- 11 לספירה החלה הגירה של יהודים ממערב אירופה למזרחה והם הצטרפו ליהודים וליהודים הכוזרים. רייזין התקשה לקבוע איזה אחוז מהיהודים שהגיעו מאזור הים הכספי הם יהודים ואיזה אחוז הם יהודים כוזרים. ברנרד לואיס דחה בספרו "שמיים ואנטישמיים" מ-1987 את התיאוריה לגבי המוצא הכוזרי של יהודי פולין. מאיר וינברג קבע בספרו "מפני שהם יהודים:תולדות האנטישמיות", שפורסם ב-1986, שיהודי מזרח אירופה הם מיזוג של יהודים מביצנץ הנוצרית ובבל המוסלמית, שהגיעו כפליטים מארץ ישראל, יהודים ספרדים שברחו מהאינקוויזיציה, יהודים מאשכנז דוברי אידיש ויהודים כוזרים. אבל, המרכיב את הכוזרי החזק ביותר בקרב יהדות מזרח אירופה הוא מצא בין יהודי הונגריה. הוא טען שיהודי הונגריה הם מיזוג של יהודי הונגריה עם יהודים כוזרים שהגיעו להונגריה בין 1200 ל-1300 . ניקולס דה–לאנג, כתב ב"אטלס של העולם היהודי", שיצא לאור ב-1984, שבממלכת הכוזרים היו קבוצות אתניות רבות והיהדות, שהצטמצמה למעמד השליט בלבד, הייתה תערובת של אמונות ומנהגים ולא יהדות טהורה. דה לאנג טען שהמרכז היהודי בבבל לא גילה כל עניין ב"אימפריה היהודית". אלן ברוק, התבסס בספרו "יהודי כזריה", שיצא לאור ב-1999 על ממצאים חדשים שנחשפו בשנים האחרונות, והוא שולל את התזה שרוב יהודי מזרח אירופה הם כוזרים, אם כי יש מיעוט שמוצאו כוזרי.

חקר מקורה של האידיש מתנהל במספר אוניברסיטאות בארה"ב ויש מספר תזות לגבי מקורה של האידיש ושל יהודי מזרח אירופה: ב"ניו-יורק טיימס" פורסמה ב-29 לאוקטובר 1996 כתבה עם הכותרת:"מומחים מתווכחים לגבי מקורה של האידיש ושל המהגרים היהודים". כותב המאמר מדווח על ההתפתחויות בחקר מקורה של האידיש כאמצעי לחשוף את מוצאם של יהודי מזרח אירופה. יש חוקרים המעלים ספקות לגבי הטענה שיהודי מזרח אירופה הגיעו ממערב אירופה, על בסיס מחקרים דמוגרפיים שקבעו שבימי הביניים היו במערב אירופה לא יותר מ-25,000 – 35,000 יהודים, כך שמספר זה אינו מתיישב עם מאות אלפי היהודים במזרח אירופה במאה ה- 17. חוקרים אלה דוחים את הדעה שהייתה רווחת בעבר שמקורם של יהודי מזרח אירופה הוא מהיהודים שגורשו ממערב אירפה בימי הביניים בתקופת הקנאות הדתית על-רקע מסעי הצלב והמגיפה השחורה, והאידיש היא דיאלקט גרמני שנוספו לו מילים בעברית, ארמית, וסלבית. ד"ר רוברט קינג מהמחלקה ללימודים יהודיים באוניברסיטת טכסס ביוסטון, הגיע למסקנה שמקור האידיש אינו מאזור הריינוס אלא מאזור הדנובה ומקורו מדיאלקט גרמני שהיה רווח בבווריה, הונגריה, צ'כיה והארצות הסלובקיות. משם נדדו היהודים מזרחה לפולין, ליטא, לטביה ושאר ארצות מזרח אירופה. אבל, קינג הגיע למסקנה שכאשר היהודים ממרכז אירופה הגיעו מזרחה, הם פגשו שם אוכלוסייה יהודית גדולה של דוברי עברית וארמית שהגיעו למזרח אירופה מהמזרח התיכון וכך האידיש המרכז אירופית ספגה מלים בעברית, ארמית וסלבית. ד"ר אלכסיס מ. ראמר, בלשנית מאוניברסיטת ווין בדטרויט מסכימה עם ד"ר קינג שיש עקבות של הדיאלקט הבוורי באידיש המדוברת במזרח אירופה, והיא מבחינה בין האידיש שהייתה מדוברת באזור הריינוס בדרום ומערב גרמניה, ארצות השפלה, שוויץ ואלזס, בימי הביניים והשתמרה בטקסטים של ימי הבינים ובין האידיש שהייתה מושפעת מהדיאלקט הבוורי ונדדה מזרחה. ד"ר אוריאל ויינריך המשיך את המחקר שהחל בו אביו, מקס ויינריך, במסגרת מוסד איבו (YIVO ) שהיה בוילנה לטביה ועבר למנהטן, ניו-יורק. התזה של מחקר זה היא שהאידיש החלה כשפה לטינית שעברה גרמניזציה. האידיש נוצרה, לדברי חוקרים אלה, ע"י יהודים שהגיעו לאירופה עם הצבא הרומי, כסוחרים, והתיישבו באזור הריינוס במערב גרמניה וצפון צרפת. האידיש ספגה מילים בעברית, ארמית, לטינית וגרמנית ונוצר דיאלקט גרמני. לעומת מחקרים אלה עומדת התזה של פרופ' פול וקסלר מהמחלקה לבלשנות באוניברסיטת תל אביב, המחזיק בדעה שהאידיש הייתה במקורה דיאלקט סלבי שאוצר המילים שלו הוחלף במלים גרמניות ויהודי מזרח אירופה הם ברובם סלבים וכוזרים שהתגיירו והתערבבו עם מספר מצומצם של יהודים שהגיעו מארץ ישראל.

חילוקי הדעות לגבי מוצאם של יהודי מזרח אירופה יכולים היו להימשך ללא סוף מבלי יכולת הכרעה ברורה עד שמדע הגנטיקה נכנס לתמונה. המימצאים הגנטיים, המחקר ההיסטורי וחקר האידיש קובעים: יהודי מזרח אירופה מוצאם מא"י: הגנטיקאי נתנאל מיכאל פרסון השתייך לצוות הגנטיקאים שמיפו את הגנום האנושי במסגרת "פרויקט מיפוי הגנום האנושי". פרסון אסף דוגמאות דנ"א בצפון הקווקז ובטורקיה והשווה אותם עם ה- דנ"א האישי שלו. הוא עשה זאת משום שמוצא משפחתו מאוקראינה והוא רצה לבדוק אם מוצאו כוזרי. הוא השווה את כרומוזום ה-Y שלו לאלה מצפון הקווקז וטורקיה ומצא התאמה המוכיחה את מוצאו הטורקי- כוזרי. אבל, במסגרת מיפוי הגנום האנושי התברר שרק אחוז קטן מתוך המדגם האשכנזי, שנאסף במסגרת הפרויקט, הוא בעל התאמה כזאת. הממצאים הגנטיים הוכיחו שרק מיעוט מיהודי מזרח אירופה הם ממוצא כוזרי. יהודים אלה הם בעלי עצמות לחיים מונגוליות ושיער בהיר. על-פי הממצאים הגנטיים יהודי מזרח אירופה מוצאם ממספר מקורות: יהודים כוזרים שהתמזגו ע"י נשואין עם יהודים שמיים, שהגיעו מהמזרח התיכון, יהודים שהגיעו מאיטליה ויהודים שהגיעו ממערב אירופה, כולל, יהודים ספרדים ופורטוגזים. מחקר גנטי שנעשה לגבי יהודים ששמם כהן על-פי מדגם של אשכנזים וספרדים ששמם כהן, גילה שאצל רוב הכוהנים יש תבנית גנטית דומה, הכוונה לכרומוזום הגברי Y. המחקר קבע, שלמרות העובדה שקבוצות של יהודים התפזרו ע"פ התבל והיו מופרדים אלה מאלה במשך אלפי שנים, הכרומוזום Y מוכיח שבעלי השם כהן- אשכנזים וספרדים, הם מאותו מוצא. מאחר שעל-פי ההלכה היהודית נקבעת יהדותו של האדם על-פי האם, נערך גם מחקר גנטי של הכרומוזום הנשי . נבדק מדגם של נשים אשכנזיות וספרדיות והתברר שיש ביניהן קרבה גנטית. קדחת הים התיכון היא מחלה אופיינית ליוצאי אזור הים התיכון. מחקר בקרב יהודים אשכנזים, ארמנים וטורקים מאנטוליה, שחלו במחלה הראה דמיון גנטי – מה שמוכיח שהיהודים האשכנזים הם מאזור הים התיכון. רוזנגרטן מישראל השתתף ביולי 2002 בוועידה הבינלאומית ה- 6 לחקר ה-דנ"א העתיק, והוא הביא מחקר על היהודים ההרריים בקווקז. הוא שלל את האפשרות שהם ממוצא כוזרי לאחר שמצא שיש להם דפוס גנטי משותף עם קהילות יהודיות אחרות- מה שמעיד על מוצאם הימתיכוני. גם ניל ריטץ מהמחלקה לגנטיקה של אוניברסיטת סטנפורד מסכים שהאשכנזים הם צאצאי גולים מארץ ישראל. הוא אמר ש"אם אתה מכין מפה גנטית של אירופה והמזרח הקרוב ומכניס לתוכה את היהודים האשכנזים, מתברר שמוצאם מאזור הים התיכון. ריטץ התייחס להיפוטזה שיהודי מזרח אירופה הם כוזרים ושלל אותה מכל וכל. הגנטיקאי מיכאל המר פרסם במאי 2000 מחקר גנטי בו קבע שהיהודים האשכנזים קרובים מבחינה גנטית ליהודים מתימן, עירק, ספרד, כורדיסטן ומדינות ערב. כמו-כן, הוא ערך, יחד עם מספר חוקרים, מחקר על מוצאם של יהודי אשכנז והממצאים הגנטיים אישרו שמוצא יהדות אשכנז מהקהילה היהודית ברומא שנוסדה בתקופת האימפריה הרומית . פרופ' דורון בהר מביה"ח רמב"ם פירסם מחקר בנושא זה. דורון מ.בהר קבע שיהודי התפוצות והיהודים הקדמונים הם בעלי דנא משותף תוך הסתמכות על 2 מחקרים עיקריים על הדנא היהודי מאשרים שליהודי התפוצות קשר גנטי הדוק למרות מרחק של אלפי שנים ממוצאם המזרח תיכוני. היהודים כיום מהווים אוסף של קהילות אתניות- דתיות בעולם כולו שחבריהם מזדהים אלה עם אלה באמצעות מסורות דתיות, היסטוריות ותרבותיות משותפות. המידע ההיסטורי מעיד על מוצא משותף מהמזרח התיכון והגירה שהביאה להקמת קהילות של יהודים באירופה, אפריקה ואסיה. המונח המקובל לאוסף הקהילות הוא התפוצה היהודית. היסטוריה דמוגרפית מורכבת זו מטילה אתגרים מיוחדים לגבי המבנה הגנטי של העם היהודי. אם כי מחקרים גנטיים רבים תרמו לידע על מוצאם של היהודים והמחלות השכיחות בקהילות היהודיות,עדיין דרושים מחקרים שיתרכזו בדפוסים המגוונים של הגנום החוצים היקף רחב של הגאוגרפיה של התפוצה היהודית ושכניהם.

מחקר שנערך ע"י קבוצת גנטיקאים מ 8 מדינות קובע: "אנו מצאנו ראיות שהקהילות היהודיות מוצאן מהמזרח הקרוב. הממצאים הגנטיים שלנו הם בהתאמה למקורות ההיסטוריים".

ה-SNP הם שינויים ייחודיים בגנום בקבוצה בעלת דפוסים ייחודיים בקרב האנושות הגרים ביחד בקבוצות לאורך אלפי שנים. הדפוסים מצביעים כיצד אתניות התפתחה תוך בידוד גאוגרפי או חברתי.

המחקר מאשר את המוצא המזרח תיכוני כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתבי הקודש העתיקים היהודיים. הקשר לאבות הקדומים ניראה כיום בבהירות בקהילות היהודיות, אלפי שנים לאחר שהיהודים גורשו או גלו מארץ ישראל.

אלה הן המסקנות של שני סקרים גנטיים חדשים. מחקרים אלה הם הראשונים שהשתמשו באמצעי בדיקה רחבים של הגנום כדי להשוות בין קהילות יהודיות ברחבי העולם. ההפתעה העיקרית משני הסקרים היא הקירבה הגנטית בין 2 קהילות באירופה, האשכנזית והספרדית. האשכנזים והספרדים שגשגו בצפון ומזרח אירופה עד לחורבנם ע"י היטלר, והם חיים כיום ברובם בארה"ב או בישראל. הספרדים גורשו מספרדב-1492 ומפורטוגל ב-1497 והשתקעו באימפריה העותמנית, בצפון אפריקה ובהולנד. שני המחקרים סותרים ושוללים את התזה של סיפרו של שלמה זנד, "מתי ואיך הומצא העם היהודי". המחקרים סותרים את טיעונו שאין מוצא משותף ליהודים ושהם אנשים שונים באירופה ואסיה המרכזית שהתגיירו בעבר. לקהילות היהודיות מאירופה, מהמזרח הקרוב ומהקווקז יש אבות גנטיים אמיתיים שעקבותיהם מובילים ללבנט. היהודים האתיופים ושתי קהילות יהודיות בהודו קרובות יותר מבחינה גנטית לאוכלוסיות המארחות. ההיסטוריון הספרדי אהרון רודריגז מאוניברסיטת סטנפורד הבחין במגמה המרמזת על יותר קשר בין אשכנזים וספרדים מכפי שחשבו בעבר. המימצאים הגנטיים מתיישבים עם התזה של מקס ואוריאל ויינריך שמוצאה של האידיש מהשפה הלטינית והיא עברה גרמניזציה כתוצאה מהתיישבות של יהודים מרומא באזור הריינוס. מימצאים אלה אינם סותרים את התזות של ד"ר קינג וד"ר ראמר שהאידיש התפתחה באזור הדנובה, הקרובה גאוגרפית לאיטליה.

המרכיב הראשון היה יהודים שהגיעו מארץ ישראל בימי הבית הראשון או לאחר חורבן הבית השני ומרד בר- כוכבא. אבל יש גם עדות על הגליית יהודים מיריחו ע"י המלך הפרסי ארתחשסטא במאה ה- 4 לפנה"ס לאזור דרומית לים הכספי. כמו-כן ידוע על יהודים שהתיישבו בממלכת הבוספורס בצפון הים השחור. ממלכת בוספורס הייתה מורכבת ממספר ערי פוליס יווניות שהראשונה בהן נוסדה במאה ה-6 לפנה"ס. הממלכה נכבשה ע"י רומי באמצע המאה ה-1 לפנה"ס. לא ידוע מתי החלו יהודים להתיישב לחופיו הצפוניים של הים השחור. אבל יש עדויות על קיומן של קהילות יהודיות מאמצע המאה ה- 1 לס'. המידע על קיומן של הקהילות בערי ממלכת הבוספורס מבוסס על תעודות אפיגרפיות משלושה סוגים: שטרי שחרור של עבדים, כתובות קבר ורשימות של חברי אגודות העובדים לאל עליון. שטרי שחרור של עבדים נמצאו בעיר הבירה פאנטיקאפיום, בפאנאגוריה ובגורגיפיה. השטרות הם מהשנים 41, 59, 68 ו- 81 לס'. על-פי השטרות מתחייבים העבדים המשוחררים לבקר בקביעות בבית הכנסת והם הועברו לפיקוחן של הקהילות היהודיות. העבדים היו שייכים לבעלי אחוזות יהודיים והם לא היו יהודים, אבל התנאי לשחרורם היה גיור. 21 מקומות קבורה ושרידי כתובות קבר בעלי איפיונים יהודיים נמצאו בבית קברות יהודי מהמאה ה-3 או ה-4 לס' בפאנטיקאפיום. אחד הקבורים נקרא יצחק. בגורגיפיה ובטאנאיס נתגלו כתובות של אגודות עם הקדשה לאל עליון. החוקרים בדעה שהיו אלה אגודות של יראי אלוהים ולא של יהודים. קיומן של אגודות כאלה מעיד, לדעת החוקרים, על השפעה יהודית. הכתובות הן מהמאה ה- 2 וה- 3 לס'. מקורות ערביים בני הזמן מאשרים שרוב הכוזרים ברחו מזרחה לאסיה לאחר חורבן ממלכתם והתאסלמו. המיעוט הכוזרי- יהודי נדד מערבה והשתלב בקהילות היהודיות ברחבי מזרח ומרכז אירופה. המרכיב השני ממנו צמחה יהדות אירופה המכונה היהדות האשכנזית, הייתה הקהילה היהודית ברומא בתקופה העתיקה. משם התפשטו היהודים לחלקים אחרים של אירופה. שלב ראשון - לאזור גאליה והריינוס באימפריה הרומית באירופה (ראשוני יהודי חצי האי האיברי הגיעו לשם מיהודה עוד לפני התקופה הרומית. בתקופה הרומית הגיעו גלים נוספים). שלב שני- לחלקים אחרים של אירופה המערבית והמרכזית שלב שלישי- למזרח אירופה כתוצאה משורת גירושים הקהילה היהודית ברומא נוסדה בערך במאה השנייה לפנה"ס ע"י סוחרים יהודים ממצרים והמשלחת החשמונאית. פילון האלכסנדוני כתב שלאחר המלחמה נגד פומפיוס (63 לפנה"ס) הגיעו לרומא שבויי מלחמה יהודים כעבדים, אם כי מספרם לא הובא. הם נפדו ע"י יהודי העיר. לאחר כשלון המרד הגדול ב-70 לס' הגיעו שבוים יהודים רבים לרומא. יוספוס פלביוס כתב שמדובר ב-97,000 שבוים שנמכרו לעבדות. יש היסטוריונים הסבורים שהמספר מוגזם. אבל, אין ספר שמדובר בעשרות אלפים של שבויים שנמכרו לעבדות. בימי הקיסר אוגוסטוס (27 לפנה"ס – 14 לס') היו ברומא כ-40,000 יהודים. חישוב זה מתבסס על ספרו של יוספוס פלביוס "קדמוניות היהודים", בו הוזכרו 8,000 יהודים שהיו מעורבים בתביעה משפטית . מאחר שמשפחה ממוצעת הייתה בת 4-5 נפשות מעריכים ההיסטוריונים שמספר היהודים ברומא הגיע לכ-40,000 . לאחר כשלון מרד בר כוכבא הגיעו לרומא אלפי שבוים יהודים שנמכרו לעבדות. על-פי עדויות בנות הזמן ירד מחיר העבדים בשווקי רומא באופן משמעותי בשל המספר הגדול של העבדים. מכתובות בקטקומבה היהודית העתיקה ביותר, בה נקברו יהודים משלהי המאה הראשונה לפנה"ס עד המאה ה-4 לס', מתברר שהיו ברומא 12 בתי כנסת. על-פי מקור רומי היו נמלי הים התיכון הומים מפליטים יהודים שברחו מהארץ בשל הקרבות ומעשי הטבח. מרומא התפשטו היהודים לחלקים אחרים של האימפריה הרומית במערב אירופה. בשלב הראשון הם הגיעו לאזור הריין ולפרובינקיה גאליה ואף לבריטניה. יהודים החלו להתיישב בצרפת (פרובינקיה גאליה) לפני המאה ה-1 לס', בתקופת השלטון הרומי. הקיסר אוגוסטוס הגלה לפרובינקיה גאליה את ארכילאוס בנו של הורדוס ואת פמלייתו. ארכילאוס מת בגאליה ב-16 לס'. הקיסר קליגולה הגלה את הורדוס אנטיפס לגאליה. לאחר כשלון המרד הגדול ב-70 לס' הגיעו לגאליה יהודים מא"י. יהודים חיו בגאליה עד התמוטטות האימפריה הרומית המערבית. לאחר מכן הם המשיכו לחיות בממלכת הפרנקים שירשה את האימפריה הרומית. שטרסבורג במזרח צרפת הייתה מרכז יהודי רוחני ותרבותי חשוב. ב-1182 החל גירוש יהודים ממחוז למחוז עד לגירושם של 100,000 ב-1306. באזור הריין נוסדו קהילות יהודיות ע"י סוחרים כבר בתקופת השלטון הרומי. הקהילה היהודית בקלן היא מהקהילות הוותיקות ביותר בגרמניה ובצפון אירופה. ב-321 לס' אישר הקיסר קונסטנטינוס ליהודים להיבחר למועצת העיר. במאות ה-10 וה-11 הוזמנו יהודים להתיישב באזור הריין ע"י שליטי הערים והנסיכים. הם קיבלו כתבי זכויות שהגנו עליהם ואיפשרו להם לקיים חיי קהילה. אבל, במאות ה- 11 וה- 12 נערכו ביהודים פוגרומים במהלך מסעי הצלב ויתרם גורשו אך הורשו לאחר מכן לחזור. ב-1236 הכריז הקיסר פרידריך ה-2 שהיהודים הם "עבדי האוצר הקיסרי". בזמן המגיפה השחורה (1347 – 1351) שוב נערך פוגרום ביהודים. וב-1356 הם הועברו לרשות הנסיכים הגרמנים. יהודי גרמניה- אשכנז גורשו שוב מערים שונות במאות ה-13 – 15 ונדדו מזרחה. מיכאל המר מאוניברסיטת אריזונה, הארי אוסטר ולמעלה מ-10 חוקרים נוספים ביצעו מספר מחקרים לגבי מוצאה של יהדות אשכנז. הם מצאו ראיות גנטיות למוצא המשותף של יהודי רומא והיהודים האשכנזים. המר כתב שהממצאים מתאימים להיפוטזה שיהודי רומא היו אבות אבותיהם של היהודים האשכנזים. האשכנזים מוצאם מקבוצה של כ - 10,000 יהודים מרומא. למרות התקופה הממושכת שהאשכנזים חיו באירופה, החותמת של הכרומוזום Y שלהם נשארה שונה מזו של שאר האירופים. המחקרים מראים שמתגיירים ונשואים מעורבים מילאו תפקיד קטן בהיסטוריה של האוכלוסייה היהודית. כמו-כן, מראים המחקרים שהיהודים הספרדים והאשכנזים קרובים אלה לאלה מבחינה גנטית יותר מאשר לא- יהודים שנבדקו במחקר. הממצאים של המר והקולגות שלו פורסמו ב"ניו-יורק טיימס" ב-2 למאי 2000, במאמר של ניקולס ווד. מאמריו של המר התפרסמו בכתבי עת מדעיים.

ראשית כל, יש לדחות את הטיעון שיהדות מערב אירופה מנתה בימי הביניים מקסימום 35,000 נפש. מספר היהודים במערב ומרכז אירופה היה גבוה הרבה יותר. שנית, המחקר ההיסטורי נתמך ע"י המחקר הגנטי - רוב יהודי מזרח אירופה הם ממוצא שמי ואינם יהודים כוזרים.

היהודים הגיעו למזרח אירופה משני כיוונים:

• גל הגירה מארץ ישראל - באזור בין הים השחור לים הכספי, היכן שקמה ממלכת הכוזרים, היו יהודים כבר דורות רבים לפני כן. ישראלים הגיעו לשם עוד בימי בית ראשון ואח"כ הגיעו גלים נוספים לאחר חורבן הבית השני ומרד בר כוכבא. פליטים יהודים הגיעו במאות הראשונות לספירה מאזור הים התיכון, פרס וביצנץ. יהודים/ ישראלים אלה התיישבו באוקראינה, עוד לפני שהסלבים התאחדו והקימו את ממלכת רוס. היהודים נקראים ברוסית "היבריי" ולא ז'יד, כמו בפולין משום שהסלבים זיהו את אלה שהגיעו מהארץ כדוברי עברית. במוזאון הרמיטאז' בסנט.פטרסבורג יש לוח שיש מחצי האי קרים משנת 80 לפנה"ס שניתגלה בחורבות בית כנסת עתיק בן לפחות 1000 שנה.

• גל הגירה ממערב למזרח אירופה - החל מהמאה ה- 10 לספירה החלה הגירה יהודית ממערב ומרכז אירופה למזרחה. חקר תולדות היהודים בימי הביניים מראה שמדינות מערב אירופה החלו להצר את צעדי היהודים, בלחצו של המעמד הבינוני שהחל לצמוח בערים במערב, וראה ביהודים מתחרים. בהדרגה גברו הרדיפות נגד היהודים בתקופת מסעי הצלב, והמגיפה השחורה. רדיפת היהודים הגיעה לשיאה בגירושם ההדרגתי מארצות אירופה המערבית והמרכזית. ב-1290 גורשו 16,000 יהודים מאנגליה, ב-1182 וב-1306 הם גורשו מצרפת, והגירוש של 1306 כלל 100,000 יהודים. במאות ה- 13 – 15 הם גורשו מנסיכויות גרמניות, מפרנקפורט על נהר מיין גורשו 2,000, מוורמס גורשו 1,400 מוינה גורשו 3,000 יהודים ב-1421, ומפראג גורשו 10,000, מז'נבה - ב-1490, מדרום איטליה ב-1293 וב-1510, אלפי יהודים, מספרד – ב-1492 גורשו כ-250,000 יהודים שחלקם היגרו לאיטליה ובמאות ה-16 – 17 נמלטו אלפי אנוסים מספרד ופורטוגל והתיישבו באנגליה, הולנד, בלגיה, גרמניה ואף במזרח אירופה. המגורשים היגרו מזרחה, היכן שהתקבלו ברצון ע"י השליטים שהיו זקוקים לכישוריהם המסחריים לפיתוחה של כלכלת ארצותיהם. למשל, יהדות פולין נוצרה ממספר מקורות. איברהים אבן יעקוב, יהודי ספרדי שביקר בפולין ב-965 מצא שם יהודים דוברי סלבית, שהיו, לדעת היסטוריונים פולנים, יהודים כוזרים. אבל, במאה ה- 10 התיישבו בפולין סוחרים יהודים מאזור נהר הרון בצרפת. בשלהי המאה ה- 11 התיישבו באזור שלזיה בפולין יהודים שגורשו מבוהמיה ומאשכנז, או נמלטו מרדיפות על-רקע מסעי הצלב. במאות ה-13 – 15 קלטה פולין יהודים פליטי רדיפות מארצות מערב אירופה. ב-1264 העניק מלך פולין ליהודים כתב זכויות שהעניק להם ביטחון החיים והרכוש. ב-1772 חיו בפולין 308,500 יהודים.

מנתונים אלה עולה שלמזרח אירופה הגיעו כ-150,000 והמספר 25,000 – 35,000 אינו משקף את המציאות. נספח א' - העם הכורדי קרוב לנו מבחינה גנטית מקובל לחשוב, בשל סיפור הגר וישמעאל, שהערבים הם הקרובים לנו ביותר מבחינה גנטית. ממחקר שנכתב ע"י פרו"פ אריאלה אופנהיים וד"ר מרינה פיירמן, מהאוניברסיטה העברית, ופורסם בדצמבר 2000 ב"כתב העת האמריקני לגנטיקה" מתברר שהעם הכורדי הוא הקרוב אלינו ביותר מבחינה גנטית. המחקר התבסס על דנ"א של מדגם של 1847 גברים יהודים אשכנזים, ספרדים וכורדים, וכן טורקים, כורדים, ערבים, רוסים, פולנים ובלרוסים. מהממצאים התברר שלשני העמים יש אבות משותפים, שחיו בחלק הצפוני מערבי של הקשת הפוריה, כלומר, צפון מערב עירק. חלק מתושבי אזור זה נדדו דרומה בעידן הפרה- היסטורי והתיישבו בחוף במזרחי של הים התיכון. אם נזכור את העובדה שאברהם בנדידתו מאור בדרום- מזרח מסופוטמיה, לכיוון ארץ כנען חנה בצפון מערב עירק, כפי שמעידה העובדה שהערים חרן ונחור אותרו באזור זה, ושלבן, קרוב משפחה של יצחק, חי בצפון מערב עירק ובנותיו לאה ורחל נישאו ליעקב, הרי יש לנו עדות מקראית לקירבה בינינו ובין העם הכורדי השוכן בצפון מערב עירק. גם כתובות שנתגלו בארכיונים עתיקים באזור מעידים על שבטים בעלי מנהגים דומים לרבים ממנהגי האבות המתוארים בתנ"ך נספח ב' - מאמצי ההסתרה והסילוף של העובדות לגבי הכוזרים ע"י בריה"מ בעידן הסובייטי נעשה מאמץ ממשלתי להסתיר ולסלף את העובדות על הכוזרים כנראה משום שקשה היה לשלטון להשלים עם העובדה שהסלבים נשלטו ע"י יהודים כוזרים במשך כ-200 שנים. בכנס השנתי ב-1952 של "המחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של האקדמיה הסובייטית למדעים" הרצה פרו"פ ארטמונוב על התזה של ספרו על הכוזרים. ארטמונוב דבר על ההשפעה התרבותית של היהודים על הסלבים הבלתי מפותחים. הוא הותקף על דבריו בכנס ומיד אח"כ הוא הותקף בעיתון "פרבדה". הוא הואשם בתפישת עולם בורגנית, על המעיטו במקוריות של התפתחות העם הרוסי, ונאלץ לכתוב מחדש את ספרו. כאשר הוא יצא לאור בגירסה מתוקנת לאחר 10 שנים התזה של הספר שונתה לבלי הכר והשפעתה של התרבות היהודית הכוזרית הוגדרה כשולית. היסטוריונים רוסים אולצו לציית לקו הסובייטי ולהוכיח שהתרבות היהודית הכוזרית הפרזיטית לא תרמה דבר לתרבות ולהיסטוריה של רוסיה, וארכיאולוגים רוסים נאלצו להשמיט בדיווח על חפירות באתרים כוזריים כל השפעה יהודית. אוסקר דלצקי כתב לאלן ברוק שהארכיאולוגית פרידה דווידובנה גורביץ, השמיטה מהדיווח שלה על חפירות בקייב וגרודנו את העובדה שבתי המלאכה לזכוכית וקרמיקה במאות ה-10 – 12 היו של יהודים.