שופרות התעמולה הפלשתינית המגנים את ישראל ברחבי העולם, זוכים בימים אלה בתגבורת הסברתית בלתי צפויה, כולה בהתנדבות וחינם אין כסף.
מי שקרוי "מר טלוויזיה" של ישראל, העיתונאי-שדרן חיים יבין, התגייס במלוא עוצמתו למאבק הסברתי משותף עם הפלשתינים באמצעות סידרה המתחזה להיות דוקומנטרית ושמה "ארץ המתנחלים". סדרה חד צדדית להחליא, הנראית כתשדיר שירות פלשתיני לכל דבר, המכפיש את ישראל ותומך במאבקם הצודק בה.
כעדות להצלחתה הגדולה של הסדרה משמשת התקשורת הזרה שקפצה כמוצאת שלל רב על סדרתו של יבין, בהן רשתות טלוויזיה בארה"ב, בקנדה ובאירופה, שהחלו במו"מ מייד לאחר שידור הפרק הראשון, כדי לרכשה מטלעד ולשדרה ל"חובבי ציון" ברחבי העולם, כך נמסר ב"ידיעות אחרונות".
מעניין, אם סדרה דומה שהייתה מופקת על-ידי עיתונאי "ערוץ 7" למשל, הייתה זוכה לכבוד בינלאומי שכזה. נהפוך הוא, אפילו בישראל היא הייתה נקברת קבורת חמור מייד עם גיחתה לאוויר העולם.
בפרק השני הקרוי "ככר השוק ריקה", המטפל ביישוב היהודי בחברון, התעלה יבין על עצמו. זהו סרט תעמולה מחליא, של סילוף ההסטוריה, כולו נגוע בחד-צדדיות ובחצאי אמיתות הגרועות משקר. יבין צילם את התוצאה ולא את הסיבה, את המחלה ולא את גורמיה.
יבין יורה קודם את החץ שמטרתו לדבריו "אני מעדיף לבקר בחברון עם ויזה" כשהוא אונס את המציאות בעדויות מוזמנות ושקריות שהכיבוש הוא שורש כל רע, כשקלגסי צה"ל מתעמרים בערביי חברון החפים מפשע.
היות שמטרתו להכפיש את ממשלות ישראל שחידשו את היישוב היהודי בחברון, את חיילי צה"ל ואת יהודי חברון, הוא מקצה זמן מסך בשפע לקוזקים הנגזלים ערביי חברון, ולפרקליטי השטן שלהם עו"ד שלמה לקר, פעיל תעיוש עזרא נאווי, אנשי "בצלם", ופעילי שמאל אוהדי פלשתינים ומתעבי מתנחלים.
זמן מסך שולי הוא מקצה לעלה התאנה המדולדל לכיסוי הסיפור המעוות והמזויף שלו.
סצינה קצרה של דקות ספורות הוא מקדיש ללב הסכסוך של חברון שהוא הסיפור העקוב מדם של פרעות תרפ"ט. יבין מתעלם מהצדק ההסטורי של 1967, כשהיהודים זכו הודות לניצחון צה"ל בששת הימים לשוב לרובע היהודי החרב ממנו גורשו לפני 38 שנים בפוגרום בשנת 1929.
יבין מקדיש את רוב המאמץ להסביר שהלחץ שמופעל על הערבים הוא למעשה טרנספר, בעוד שאינו מתמקד על הטרנספר האמיתי שהוא גירוש כל יהודי חברון לאחר הפוגרום בו נרצחו באכזריות 66 גברים, נשים וטף חפים מפשע, שחיו עד אז בשלום עם שכניהם.
זהו סיפור קלאסי של "הרצחת וגם ירשת". לאחר שרצחו ביהודים, ובזזו את רכושם, הם גורשו מבתיהם וכל רכושם הוחרם. כמו "בית הכנסת אברהם אבינו" שהוקם לפני כ-500 שנה על-ידי מגורשי ספרד, "בית רומנו" שנרכש על-ידי חב"ד ב-1823, ו"בית הדסה" שהוקם ב-1893, ונכסים יהודים רבים אחרים.
ובימינו אלה, 500 היהודים שחידשו את החיים היהודיים בעיר האבות ושיקמו את הרובע משמשים שוב מטרה לרוצחים. אך הפעם שפר עליהם גורלם, חיילי צה"ל מגנים עליהם, אך בעיניו של יבין וסייעניו הם מוצגים כקלגסים. אותם "קלגסים" שאילו היו בשנת 1929 היו מונעים את הטבח הנורא ואת הגירוש.
רק במקרה אחד מגלה יבין אמפטיה לאורית סטרוק אם ל-10, המספרת שבנה בן ה-14 כמעט ונרצח בכדורו של צלף שנורה מאבו-סנינה. לעומת שפע של אהדה ורחמים לערבים חפים מפשע שנפגעו בשגגה בשל מלחמתו של צה"ל בארגוני הטרור.
אותה "ככר השוק הריקה", המוצגת כעדות לחטאם של מתנחלי חברון, נחשפת תוך התעלמות מכוונת מיותר מ-20 שנים של בום כלכלי שפקד את חברון בשל רבבות ישראלים תאבי קניות בשוקיה וזלילה במסעדותיה. אולם הכל נקטע עם פרוץ האינתיפדה שהפכה את השוטטות בשוקי חברון ובכל ערי יהודה שומרון ועזה לסכנת מוות.
החנויות הנעולות ברחוב הנקרא ברוב אירוניה השוהדא (גם כאן מתעלם יבין ממשמעותו הרצחנית של השם) שהן פועל יוצא של פיגועי הטרור, וחיילי צה"ל המפטרלים שם למניעת רצח יהודים, מוצגים בסרט כאילו וצנחו לפתע מן השמים כשמטרתם להציק ולרדוף את ערביי חברון רודפי השלום.
מהתקשורת המגוייסת שלנו אין לצפות שתציג סידרה מאוזנת כתגובה לתשדיר השירות הפלשתיני נוסח יבין. אולם הסכנה הגדולה ביותר שלה תהייה בשידורה בתקשורת הזרה שתלבה את האנטישמיות ושנאת ישראל ברחבי העולם, וזאת הודות לאיש הטלוויזיה הממלכתית שלנו חיים יבין, המופיע על האקרן משידורה הראשון ב-1967.
היום הוא יוצא בגלוי מתוך הארון, לאחר שהתחזה כעיתונאי אובייקטיבי ששטף את מוחותינו טיפין טיפין במשך שנות דור מבלי שנרגיש.