בחירה לא חופשית

שִׁירַת הָעֵדוּת אוֹמַר דְּבָרַי בְּשִׁירָה וְאַבִּיעַ דֵּבְרֵי סִכּוּם לָכֶם אַשְׁמִיעַ אָעִיד בָּכֶם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אִם תִּתְכַּחֲשׁוּ גּּוֹרַלְכֶם יֵחָרֵץ כִּי תָּמָה תְּקוּפָה וְדַי כִּי זֶה רְצוֹן אֵל שַׁדָּי שִׁירַת הָעֵדוּת שִׁירַת הָאֵל אִם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרֶנָּה יִגָּאֵל אִם יָפֵר בְּרִית וְגַם יִתְכָּחֵשׁ יִזָּהֵר וְּמֶחָמָתוֹ יְהֵא חוֹשֵשׁ כִּי תָָּמָה תְּקוּפָה וְדַי כִּי זֶה רְצוֹן אֵל שַׁדָּי תּוֹרָה וּמוּסָר צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה עַל מַעֲשֶׂה עַוֶל אַל תֶּחֱשֶׁה הָרבֶּה צְדָקָה בַּסֶּתֶר וּבַלָּט וְשֶׁלֹּא יִשְׁמַן יְשֻרוּן וְיִבְעַט זֶה הָעִקָּר וְזֶֶה כְּדַאי כִּי זֶה רְצוֹן אֵל שַׁדָּי דִִּבֵּר משה אל העם בְּשִׁירָה בפסוק האחרון שבפרשת וילך, סיםמשה דברו אל העם על שכבותיו השונות שניצבו לפניו בשמעם את דבריו האחרונים כהכנה לבאות, בשירה ולא כהרגלו בלשון רגילה בפרוזה. דברי משה כאמור היו מכוונים לכל שכבות העם, לרבות הגרים שנסתפחו לישראל בצאת ישראל ממצרים, ואף הגרים העתידים להמצא בארץ לאחר כיבושה על-ידי יהושע. משה ראה צורך בחיזוק אמונת העם שיוכל לקיים הברית שכרת אלוהים אתו. "הדברים" משמע שירת האזינו שנאמרו נכתבו על-ידי משה כאמור: ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל. (וילך לא/כב) שה לא הסתפק בכתיבת השירה הוא גם השמיע את הדברים לעם: וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תֻמָּם.(לא/ל). משמעות אמירת הדברים בשירה למרות שדברים אלה כבר אמר אותם לישראל פעמים רבות בכל ארבעת חמשי תורה, כי דברים הנאמרים בשירה ובמשקל, נקלטים היטב באזני השומע ונשמרים בזכרונו יותר מדברים שנאמרים בפרוזה. עולה גם שאלת ההבדל בין האזנה לבין שמיעה, שבהם פותח משה את שירתו: האזינו השמים ואדברה ... ותשמע הארץ אמרי פי. (לב/א). משה תחלה מבקש מהשמים להאזין ולאחר מכן פונה לארץ לשמוע. מכאן מתברר כי ה"שמיעה" נקלטת בצורה פסיבית אצל השומע ואין הוא יכול לבחור מה לשמוע ומה לדחות. ואילו בהאזנה יכול המאזין לברור את הדברים, כמעין שיקול דעת של המאזין. ברם הטעם בפשט הוא שבשירה המקראית יש "הקבלה" קטע פותח וקטע סוגר כגון: השמים מספרים כבוד אֵל ומעשי ידיו מגיד הרקיע . יום ליום, יביע אֹמֶר; ולילה ללילה, יְחַוֶּה-דעת תהלים פרק י"ט/א,ב.) בפסוק הראשון הַפֹּעַל "מספרים" מקביל ל"מגיד", בפסוק השני הפועל "יביע" מקביל-ל"יחוה" ובענייננו הפעל הַאֲזִינוּ מקביל לפועל תִּשְׁמַע. אולם רש"י נתן בחכמתו, כי רבה, טעם אחר לפסוק האזינו השמים וגו'..באמרו כי משה שם את השמים ואת הארץ עדים כגופים-בני-קימא ולא כבני האדם -בני-חלוף. רצה משה שלא תהא התכחשות כפי שנהגו בני ישראל לעשות והוא מְנַבֵּא: שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם, דוֹר עִקֵּש וּפְתַלְתֹּל.... וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם, (ל/כט). כמובן משה לא רק שירת האזינו כתב אלא כתב את התורה כולה מפי הגבורה שנאמר: ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תֻּמָּם . . . (וילך לא/כד).

בלי התורה והישיבה בארץ אין קיום לישראל כאן

משה גדול נביאי ישראל קובע חד-משמעית: אם לא תקוים התורה לא יהא קיום לישראל בארץ כי אז: יקרהו אסון כי אבד תאבדון לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עבר את הירדן לבא שמה לרשתה. (ל/יח) הדבר יכול להתרחש בגלל עודף השפע שיהיה בארץ, ואשר אלוהים נתן לישראל שנאמר: וירכיבהו על במותי ארץ, ויאכל תנובת שדי, וַיְנִקֵהוּ דבש מסלע, ושמן מחלמיש צור חמאת בקר וחלב צאן, עם חלב כרים ואילים ועוד..(לב/יג,יד) . ויאמר העם, אני ואפסי אין, מה לי כל התורה הזאת,: ויטש אלה עשהו וינבל צוּר יִשְׁעֲתוֹ (לב/טו) ויאמר אני עשיתי זאת ולא אלוהי ישראל. וישמן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעַט, שָׁמַנְתָּ עֲבִיתָ כָּשִׂיתָ. כי אז מה מְיַתֵּר את ישראל מן הגוי אשר טוען כי הארץ לו היא, כי הרי ישראל כופר בקיום הבסיס להיותך אדון על ארץ זו ואז כל דאלים גבר. לפיכך משה על סף מיתתו חוזר על צוואתו ללמוד את התורה ולקים את אשר כתוב בה, כמקשה אחת. אומנם התורה איננה קושאן בטבו,, אך היא משמשת עדות לזכות ישראל על ארץ זו: כעדות נאמנה מחכימת פתי, כן היא. ואם נשוה זאת לתקופה הידועה כִּתְחִיַּת הציונות, נבין כי לא די בדבורים ובטענת זכות על הארץ, צריך היה לקנות את הקרקע בארץ כפי שעשה אברהם אבינובקשר למערת המכפלה כדי, להחזיק בה חזקה מקנה - חזקה פיזית וזאת בדרך של ישובה והתישבות בה. ודבר זה לפי כל אמת מדה חוקית משפטית. כאשר אתה בעל קרקע וזונח אותה ואחר מחזיק בה באין מפריע, המחזיק הופק לבעל זכות עליה. לא די בקנין, על כן אומרת הפרשה: אם העם מתעלם מאלוהיו אזי אלוהים מתעלם ממנו ככתוב: אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם, דור תַּהְפֹּכֹת הֶמָּה, בָּנִים לא אֵמֻן בָּם.

שהעמים יהיו כעמנו ואנו ככל העמים

העמים בהתפתחותם למעשה רצו להיות כעמנו וקבעו להם תורות משלהם שהתפתחו מתורת ישראל אך תורות אלו עִוְתּוּ את הכתוב בתורת ישראל. תורות אלו תחילה הולידו את הנצרות שהביאה על ישראל את האינקויזיציה. ובעקבות הנצרות בא האיסלאם אשר "במקראו"-בקוראן שלו, שם עצמו במקום ישראל כי תורתו מבוססת על אמונה באל אחד וקבע כי תורתו היא התורה והיא מחייבת כל אדם עלי אדמות לקבל את האיסלאם כאמונתו ודתו ואם לא יעשה כן דינו מות. זה הוליד בימינו את דאעש (המדינה האיסלאמית כלל עולמית) ולפני דאעש היה בן-לאדן ולפני אלה הופיע היטלר ימח שמו וזכרו. לפיכך צוואת משה לישראל שנאמרת לפני מותו כאשר הלך אל העם, על כל שכבותיו שניצב לפניו ואמר לו: משמצא אדם עצמו בהולדו כי הוא משתייך לעם ישראל, זאת לא בחירה חָפְשִית, למעשה היא התנאי לקיום ישראל כעם שיש לו ארץ משלו כדברי משה אל העם: כי לא דבר ריק הוא מכם הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים הירדן שמה לרשתה. שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמור, לעשות את כל דברי התורה הזאת (לב/מו). צוואת משה לישראל מלוה את ישראל כשלושת וחמש מאות שנה, מהן אלפיים שנה ישראל מפוזר בעולם בלי תקוה לקיומנו כעם. משהופיעו מחיי הציונות אחרי יהודה הלוי וחכמי ספרד, השרישו בעם ישראל המפוזר ברחבי תבל כי תקות ישראל וקיומו כעם תתקיים רק בארץ שנתנה לו על-ידי הריבון אדון כל הארץ, וזאת לפי משכתוב בתורה, ואם לא נכיר בריבון אדון כל הארץ, אין בסיס לטענת הזכות על הארץ הזאת כארצו של עם ישראל. משסיים משה את אמירת צוואתו וידע כי היא תכה שורשים והראיה שאנחנו כאן נאבקים על זכותנו על הארץ מוכיחה כי משה הצליח בצוואתו. נרצה להודות או לא נרצה. ושוב אני מוצא בדברים שנכתבו באחת השנים בפרשת האזינו כי הם טובים גם לימינו כאשר דאעש וחזבאללא בגבולותינו מאיימים עלינו ואבו מאזן שם אתנו טמאים, האיש שנחשב מתון ומבקש לחיות בשלום. הַאֲזִינוּ רַבּוֹתָי לְקוֹל מַצְפּוּנְכֶם הָאֱמֶת אֵינֶנָּה תָּמִיד לְרוּחֲכֶם בְּרַם הָאֱמֶת אַחַת וְאֵין בִּלְתָּהּ נִרְצֶה אוֹ לֹא, חָיֹה נִחְיֶה אִתָּהּ לְפִיכַךְ נִתְכּוֹנֵן לַבָּאוֹת כְּגִבּוֹרִים לִמְחוֹץ רָאשֵׁי הָרֶשַׁע הַאֲרוּרִים לְבַל יַפְתִּיעֶנוּ האויב כבְּכִפּוּרִים נַפְתִיעֶם אָנוּ וְנַאֲכִילֶם מְרוֹרִים אָז נֹאמַר שׁוּב הַאֲזִינוּ וְזֹאת הַבְּרָכָה שֶׁבְּפִינוּ בְּצֵאת שָׁנָה וְאֶת צָרוֹתֶיהָ וְקִלְּלוּתֶיהָ וּבְהִכָּנֵס שְׁנַת תִקְוָה וְאֶת בִּרְכוֹתֶיהָ וְהַשָּלוֹם יִשְׂרוֹר בָּאָרֶץ לְעָתִיד בָּנֶיהָ אָז ַיִּכּוֹן מִקְדָּשָהּ וְיָעַצְמוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ נִאמַר אָז שׁוּב הַאֲזִינוּ וְזֹאת הַבְּרָכָה שֶׁבְּפִינוּ