ירושלים - הר-הבית לאחר כיבוש הארץ על-ידי הערבים ב-638 הוקם מסגד אל-אקצה. התאריך המדויק של בנייתו אינו ידוע. אבל, על-פי מסורות מסוימות מייחסים את בנייתו לחליף עומר בן אל-חט'אב. משערים שהמסגד נבנה ב-679 לסה"נ. הקמתו נועדה להפוך את ירושלים למקום קדוש למוסלמים כתחליף למכה. כיפת הסלע נבנתה על-ידי החליף האומיי עבד אל מלכ ב-691 לסה"נ. הוא הוקם על חורבות בית המקדש. החשיבות של המקום ליהודים הייתה ששם עקד אברהם את בנו. האומיים פעלו להפיכתה של ירושלים מעיר בעלת רוב נוצרי ואופי נוצרי, לעיר מוסלמית וכתחליף למכה. לשם כך הם בנו את מסגד כיפת הסלע על חורבות בית המקדש. הם היו אלה שפיתחו את המסורות הקושרות בין ירושלים והאיסלאם, כמו המסורת על ביקורו הלילי של מוחמד בירושלים. מאותה סיבה עודדו התיישבות ערבים ומוסלמים בירושלים. אבל על-פי עדותו של ההיסטוריון הערבי אלמקדסי, מסוף המאה ה-10, המאמץ להפוך את ירושלים לעיר מוסלמית היה ללא הצלחה יתרה. לעומת זאת, מספר היהודים גדל. תחילה המשיכו הערבים לקרוא לירושלים איליה, אבל לאחר זמן החלו לקרוא לה בית אלמקס (בית המקדש). גם השליטים העבאסים והפאטימים המשיכו בטיפוח מורשת ירושלים כעיר מוסלמית. השם אלקודס הוא מאוחר יותר. ההיסטוריון הערבי אל-יעקובי שחי במאה ה-9 לסה"נ הסביר מדוע הוקמה כיפת הסלע. באותם ימים שלט במכה עבדאללה אבן אל זוביר. הוא דרש מכל עולי הרגל להישבע לו אמונים. עבדאללה היה יריבו של עבד אל-מלכ מבית אומייה, שבירתו הייתה בדמשק והוא שלט גם בפלשתין. עבד אל-מלכ לא רצה שנתיניו יעלו לרגל למכה, והחליט לבנות את כיפת הסלע כתחליף למכה. כיפת הסלע הוקמה משיקולים פוליטיים ולא דתיים. רק לאחר הקמתה התפתחה המסורת המוסלמית שאברהם עקד את בנו ישמעאל על הר-הבית, וכן שמשם עלה מוחמד השמיימה. מוחמד, כידוע, לא היה מעולם בפלשתין. חברון - מערת המכפלה לגבי חברון הייתה אותה מדיניות. השליטים האומיים פעלו להפיכתה של מערת המכפלה למקום קדוש לאיסלאם, אם כי, לקדושת חברון היה מלכתחילה אופי עממי. לשם כך פותחו מסורות על אברהם והחלו לקרוא לעיר אל-ח'לילי, שפרושו הידיד, אברהם, והפכו את מערת המכפלה לחלק מהמסורת האיסלאמית. כמו-כן, נעשה מאמץ למשוך מתיישבים ערבים. אבל, על-פי עדות של סוזומנוס מהמאה ה-5 לס' היו רוב תושבי חברון וסביבתה יהודים. גם ממסמכי הגניזה הקהירית מתברר שבמאה ה-10 עדיין הייתה בחברון קהילה יהודית מאורגנת. כיום ההסתה המתמשכת מצד התנועה האיסלאמית הצפונית בישראל וגורמים איסלמיים אחרים שהמסגדים על הר-הבית בסכנה, היא חסרת בסיס. בהר-הבית שולט הווקף ולא מדינת ישראל, והווקף ביצע וממשיך לבצע, לטענת ארכיאולוגים פעולות שנועדו למחוק כל שריד ארכיאולוגי לעברו היהודי של הר-הבית. הר-הבית היה קדוש ליהודים במאה ה-10 לפנה"ס, כאשר הוקם בית המקדש הראשון על המקום שנקרא הר המוריה, שבו התרחשה על-פי המסורת היהודית עקדת יצחק. קרוב לאלפיים שנים מפרידות בין הקמת בית המקדש הראשון למסגדים בהר-הבית. בית המקדש השני הוקם במאה ה-5 לפנה"ס, והיה קיים עד לחורבנו ב-70 לסה"נ ע"י האימפריאליזם הרומי. בית המקדש השני הוקם כ-600 שנים לפני בניית המסגדים על הר-הבית. אם זכרוני אינו מטעני, היה זה הנשיא המצרי אנואר סאדאת שהציע בזמנו לבנות כנסייה ובית כנסת לצד המסגדים ולהפוך את האתר לקדוש לשלוש הדתות. מצער שבמאה ה-21 אין לחבר כנסת ערבי טיפת יחס של כבוד כלפי הרגשות הדתיים- לאומיים של עמים אחרים. במקום שחבר הכנסת, זחאלקה המשתייך למפלגה חילונית והמתיימר להיות ליברל, ישתולל על הר-הבית ויטען שהוא שייך רק למוסלמים, הוא יכול היה להוכיח שהוא ליברל אמיתי ולא מתחזה ולתרום לדו-קיום ע"י קריאה להפיכת הר-הבית לקדוש לכל הדתות. ומצער לא פחות, שראש המפלגה הערבית תומך בהתנהגות קיצונית כזאת ומצטרף לגישה של התנועה האיסלאמית הקיצונית שאינה מכירה בעברו היהודי של הר-הבית.